בלקו"ש ח"ה ע' 16 ואילך, מבאר באריכות הענין דלויתן זכר ונקבה בראם כו', ומבאר שם שלויתן זכר מורה על הנקודה דיחודא עילאה, ואילו לויתן נקבה מורה על ההתפשטות של העבודה דיחודא עילאה, שמקיף כל הפרטים. וזהו הרמז בזה שהרג את הנקבה ומלחה לצדיקים לע"ל, כי בזה"ז שייך רק הנקודה דיחודא עילאה (לויתן זכר), משא"כ ההתפשטות דיחו"ע יהי' שייך – אצל כולם - רק לעתיד לבוא.

ואולי יש להעיר – לחידודא עכ"פ, שענין זה מתבטא גם בחילוק הגשמי שבין לויתן זכר ללויתן הנקבה. דהנה, בגמ' ב"ב (עד, ב) מדובר על "לויתן נחש בריח" ו"לויתן נחש עקלתון". ורש"י מפרש: "לויתן זכר שזקוף כבריח", ואילו "לויתן נקבה – שמקיף ומסבב את כל העולם". ולכאו' זהו אותו ענין, שהזכר הוא נקודה בלבד, משא"כ הנקבה "מקיף ומסבב את כל העולם", ענין של התפשטות והיקף כו'.

וק"ל.