בגליון די"א ניסן [גל' תתטו] דן הגרי"מ וואלבערג שי' בנוגע להמבואר בד"ה מזמור לתודה תשי"ז שהא ד"כל הקרבנות עתידין ליבטל חוץ מקרבן תודה" - כלשון המדרש - קאי על קרבנות יחיד דהרי א"א לומר ש"כל הקרבנות" הפי' כפשוטו, שאפי' קרבנות צבור יבטלו, דהא אמרינן "ושם נקריב לפניך כמצות רצונך", וא"כ ע"כ דהכוונה לקרבנות יחיד, ע"ש במאמר.

והעיר ע"ז דמשמע מכך שגם בתקופה הראשונה לאחר ביאת משיח צדקנו לא יהיו עוד קרבנות יחיד, ואיך זה יתאים עם הא ד"כתב רבי ישמעאל על פנקסו כשיבנה ביהמ"ק אביא חטאת שמינה"? ועוד הקשה דהרי כל המצוות יהיו לעת"ל, ואיך שייך לומר דלא יהיו כל המצוות של חטאת ואשם וכו' של קרבנות יחיד? ולכן רצה להכריח מזה דהכוונה ב"כל הקרבנות בטלין" הוא להתקופה הב', שאזי שייך גם הענין דמצוות בטלין לעת"ל (כמבואר באגה"ק ססכ"ו).

אלא שהוקשה לו ע"ז, דא"כ מהו ההכרח במאמר לפרש דהכוונה רק לקרבנות יחיד, הרי אפשר לפרש ד"ושם נקריב לפניך כמצוות רצונך" מדבר בתקופה הראשונה?

ומבאר ע"ז דמהלשון "כמצות רצונך" משמע שזה יהי', בתכלית השלימות - שזה שייך לתקופה השני', ולכן בהכרח לומר דכל הקרבנות בטלין הוא רק בקרבנות יחיד, עכת"ד.

ובמחכ"ת כנראה שהדברים נכתבו בחפזון, דהרי זה מפורש להדיא בכל הדרושים שמדברים בזה - ד"כמצות רצונך" קאי על התקופה הא' דימוה"מ לפני תחה"מ (ראה בכל הדרושים שנסמנו שם במאמר הנ"ל דתשי"ז הע' 9), משום שגם בתקופה הא' יחזור העולם להיות במילואו כמו שהי' קודם החטא. וכמבואר גם במא' הנ"ל, דזה שעכשיו הקרבנות אינם בשלימות אפי' בזמן הבית זהו מצד חטא עה"ד, אבל זה הרי כבר יתוקן בתקופה הא', והשלימות שתהי' בתקופה הב' הוא כבר ענין יותר נעלה מגדר העולם קודם חטא עה"ד וכו', אך הלשון "דכמצות רצונך" שייך לשלימות העולם והאדם שבתקופה הראשונה, וז"פ.

אך בנוגע לעצם הענין שהעלה הרב הנ"ל, הנה לפענ"ד אין הכוונה במדרש שעצם המצוה דקרבן חטאת ואשם יתבטלו, במובן של הפקעה שתופקע עצם המצוה, אלא הכוונה שלפועל לא יצטרכו לזה, וממילא יהיו בטלין, והיינו שלמעשה לא יתעסקו בזה. וע"ד הלשון הידוע בתנחומא (צו, יד) "אמר הקב"ה ליחזקאל ובשביל שבני נתונין בגולה יהא בנין ביתי בטל כו', לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית" וכו'. וע"ש גם הלשון בנוגע לזה"ג "והקרבנות בטלין" שהכוונה בזה היא לא שנתבטלה המצוה אלא שלפועל אין עוסקים בזה, וכמו"כ לאידך גיסא בנוגע לעת"ל ד"כל הקרבנות בטלין" הכוונה שלפועל יהיו במעמד ומצב כזה שלא יגיעו לידי חיוב חטאת ואשם.

ובכלל נראה דעיקר החידוש שבמאמר המדרש (ובפרט לפי הביאור שבמאמר הנ"ל) הוא לא (כ"כ) החצי הראשון דכל הקרבנות יתבטלו, אלא בעיקר החצי השני דגם בזמן שלפועל לא יהיו קרבנות יחיד כחטאת ואשם ואפי' עולה - משום שבעולם יתגלה שם הוי' וכו' ובמילא לא יבואו לידי חטא, וכמבואר בהמאמר - ומ"מ "קרבן תודה אינו בטל", משום שענין ההודאה שלמע' מהשגה וכו', שייך גם לעת"ל וכמבואר שם במאמר באריכות, ע"ש.

ועפ"ז מובן גם שאין כל סתירה מהא דכתב ר' ישמעאל על פנקסו שיביא חטאת שמינה - משום דזה בא על חטא שנעשה בזה"ז (וכמו שתרץ הת' שד"ב חזן שי' בגליון הנ"ל).

[אלא שאילו עיקר החידוש שבמאמר המדרש הוא שלע"ל לא יביאו קרבנות יחיד, אז הי' מקום לקצת תמיהה דסו"ס כיון שעל חטאים שבזה"ז כן שייך להביא קרבנות לעת"ל, למה סתם המדרש דכל הקרבנות בטלין? אמנם לפמשנת"ל א"ש, דהכוונה דגם בזמן שבו בנ"י לא יגיעו לפועל לידי מצב של חיוב קרבנות על מעשיהם באותו הזמן, מצד הגילוי דשם הוי' וכו' - הנה מ"מ יביאו קרבן תודה וכנ"ל].

וכמו"כ אפשר לומר גם על הערת המערכת שם דמהפסוקים בנבואת יחזקאל נראה שאכן יקריבו חטאות ואשמות לעת"ל, ולפענ"ד גם בזה יש לומר דכיון דכמו שביארתי לעיל - אין הכוונה שהמצוות בעצם יתבטלו, הרי כל מה שנאמר בנבואה שם דבמקום פלוני ופלוני שבביהמ"ק השלישי הוא המקום לשחיטת עולה וחטאת ואשם, וחלק מסוים יהי' ניתן לכהנים לאכלם, ובמקום פלוני יבשלו את הבשר וכו', אך זה עצמו אינו מכריח שלפועל יהיו בנ"י נכשלים בכל מיני עבירות ויתחייבו בחטאות ואשמות.

ועוד יש להוסיף שחטאת ועולה ישנם בקרבנות הציבור* שהם הרי לא יתבטלו וכנ"ל, ובנוגע לאשמות הרי פשוט שהנבואה אודות מקום הקרבת האשם לעת"ל אינה מכריחה שאדם יתחייב באשם שפחה חרופה למשל (-ואפי' בזה"ז איני יודע אם יש איזה הכרח לומר שמישהו פעם התחייב בקרבן אשם שפחה חרופה, מצד שישנם כל התנאים הצריכים לזה וכו'). וכ"ז הוא מלבד מה שאפשר לפרש הקרבנות דיחזקאל על אלו שירצו להחמיר ע"ע כר' ישמעאל ולהביא על עבירות שנעשו בזה"ז.

ואשר ע"כ אין צורך לפענ"ד לחלק כדברי המערכת שם בתקופה הא' גופא בין תחלת התקופה להמשך התקופה - שבתחלת התקופה אכן יתחייבו חטאות ואשמות ורק אח"כ יתבטלו, וכדחזינן גם בשיחת כ"ק אדמו"ר בזה בענין ערי מקלט לעת"ל, שלא חילק כן בתקופה הא' גופא, ואין להאריך עוד.

אך לכאו' יש להעיר מתהלים קאפיטל נא שבפסוק כ' נאמר "היטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים", ולאח"ז בפסוק כא נאמר "אז תחפוץ זבחי צדק עולה וכליל", ובמצו"ד שם מפרש "כי אז תמלא הארץ דעה ולא יחטאו ולא יצטרכו עוד להביא חטאות ואשמות, ולבד זבחי צדק יזבחו, והם שלמים ועולות הבאים בנדבה ומבלי חטא".

ומבואר מזה דגם במצב שלא יחטאו יביאו עולות ושלמים, ואדרבה "אז תחפוץ", ודלא כהמבואר במא' דכיון שעולה מכפרת על הרהור הלב ועל עשה אזי אין צורך להביא עולה לעת"ל (ועל שלמים בכלל לא נזכר במאמר למה אינו שייך לעת"ל, ואולי הוא נכלל בקרבן תודה שג"כ נקרא שלמי תודה).

אמנם ברש"י שם פירש הפסוק "היטיבה ברצונך את ציון" וגו' "לבנות בית מקדשך בתוכה בימי שלמה בני", ולפי"ז אין זה מדבר כלל על לעת"ל.

ובאבן עזרא שם פירש על זבחי צדק "הם השלמים ועולה היא עולת תמיד ומוספים וכליל מנחת כהן", ולפי"ז קאי על קרבנות הצבור, ואין להאריך עוד.

והנה בנוגע למשנת"ל בתחלת דברינו ד"ושם נעשה לפניך כמצות רצונך" מדבר בתקופה הא' דימוה"מ, דכן מבואר להדיא בכל הדרושים, הנה ישנו חידוש גדול בשיחת כ' מנ"א ה'תשל"ה שמדבר בענין המאמרז"ל "צדיקים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב", ד"צדיקים" נכלל בזה גם מארי עובדן טבין - עבודת המצות -, ומקשה דלכאו' איך שייך בזה עליות גם בעוה"ב, דבנוגע ללימוד התורה מבאר האריז"ל "יצא אדם לפעלו ר"ל ועסוק בתורה במה שפעל בעוה"ז", דזה שייך גם בג"ע וזה מתאים להגירסא ד"תלמידי חכמים אין להם מנוחה כו'", אבל בנוגע למצוות הרי בג"ע אין בחי' "פעלו" דקיום המצוות?

ומבאר שם דלהגירסא "צדיקים אין להם מנוחה כו'" הפירוש עוה"ב הוא עולם התחי' שאז שוב יהי' זמן של "פעלו" גם במצוות, ומקשה ע"ז ממאמרז"ל "מצות בטילות לעת"ל", ופירש אדה"ז באגה"ק סכ"ו ד"היינו בתחיית המתים"? ומבאר שם וזל"ק: "בהזמן של עולם התחי' גופא תהיינה ב' תקופות, - תקופה ראשונה עלי' כאו"א אומר "ושם נעשה לפניך כמצות רצונך", כי אז מצוות קיימות, ולכן ישנן גם העליות שע"י מדרגא לדרגא, ותקופה שני' שאז מצוות בטילות". וממשיך שם "מהראיות לזה: ידוע מאמרז"ל דלעת"ל "משה ואהרן עמנו" ויקריבו קרבנות קיום מצוות... ומזה - שגם לאחרי תחה"מ יהי' הענין דעליות כו'" (לקו"ש חי"ד עמ' 182. אותה שיחה נמצאת בלקו"ש חט"ו ביידיש, ושם ג"כ מופיע הקטע הנ"ל).

ובעניי לא זכיתי להבין, מהי הראי' מכך שאומרים "ושם נעשה לפניך" שזה יהי' גם בתחה"מ, והרי כנ"ל מבואר בכל הדרושים דקאי על ימוה"מ לפני תחה"מ?

ובפשטות נראה דזהו מה שמדגיש שם בקטע הנ"ל "תקופה הראשונה עלי' כאו"א אומר ושם נעשה לפניך כו'" שענין זה צריך להתקיים גם אצל מי שכבר נסתלק מהעולם לפני ביאת מ"צ, ובהכרח שזה יקויים אצלו כשיקום לתחה"מ.

אך לכאו' הרי אפשר לפרש דכאו"א בתפלתו כשהוא מבקש ואומר ששם נעשה לפניך כמצות רצונך כוונתו שמ"צ יבוא בימיו, ואז יקויים הענין דושם נעשה לפניך בימוה"מ, אבל באם לא זכה להיות בדורו של משיח הרי כשם שלא יראה כו"כ ענינים שיקרו בשעת התגלות מ"צ, כיון שהוא כבר נמצא בעולם אחר ואח"כ יקום בתחה"מ ויזכה לכל הגילויים דתחה"מ, ואין צורך להתחיל בשבילו מחדש את כל הסדר וכל הענינים שיהיו מתחלת ביאת מ"צ ועד לתחה"מ, הרי לכאו' גם בענין זה הי' אפ"ל דאצלו תיכף כשיקום בתחה"מ יהי' המצב ד"מצוות בטילות לעת"ל"? ועכצ"ל דיש בזה מעלה נפלאה באופן קיום המצוות ד"מצות רצונך", שלא מסתבר לדלג עלי' ולבוא תיכף להמצב ד"המצות בטילות".

ולפי"ז אין הראי' כ"כ מעצם אמירת כאו"א, אלא מזה שלפועל אין מסתבר שענין זה לא יתקיים בפועל אצל כאו"א.

[אך באמת ראה בשיחת ש"פ בלק ה'תשל"ג - שבקשר לשיחות הידועות אודות הב' תקופות שבימוה"מ לשי' הרמב"ם וכו' שנאמרו באותו זמן - הקשה כ"ק אדמו"ר דהיות שבתקופה הא' בודאי יגיעו לבחינת "זכו" וממילא כבר יוכלו לעבור לתקופה הב' בפחות מארבעים שנה, א"כ מדוע יהי' תחה"מ רק לאחרי מ' שנה כמבואר בזוהר?

ומבאר שם שישנה מעלה נפלאה בתקופה הא', שזהו מה שמבואר בתניא שאפי' למ"ד מצוות בטילות לע"ל זהו רק לאחרי שיחיו המתים, משא"כ בימוה"מ עדיין יהי' קיום המצוות וזה יהי' "כמצות רצונך" בתכלית השלימות וכו', ולכן "וואו איז דער תכלית השלימות פון קיום המצוות איז דאס דוקא בתקופה הא' פאר תחה"מ וואס דאס איז א מעלה נפלאה, ולכן איז אע"פ אז מצד עצם העבודה זיינען אידן שוין זוכה צו תחה"מ, איז דער אויבעשטער ציט אויס דעם זמן, בכדי אז מיזאל קענען נהנה זיין פון קיום המצות באופן של כמצות רצונך".

ומבואר מזה דהענין דקיום המצות "כמצות רצונך" שייך בדוקא לפני תחה"מ, ועד שבשביל זה הקב"ה "ימשוך" את הזמן של התקופה הא', כי לאחרי תחה"מ אין אפשרות להענין ד"כמצות רצונך", וזהו להיפך ממש מהשיחה הנ"ל דתשל"ה.

ואוי"ל דבשיחה דתשל"ה נקט כפי שהי' נשמע כמ"פ בשנים האחרונות מכ"ק אדמו"ר, שהענין דארבעים שנה המוזכר בזוהר הוא לאו דוקא ובפרט שכבר נתאחרה הגאולה זמן רב כ"כ וכו'. ולכן אם נסבור דתחה"מ תהי' בסמיכות להתגלות מ"צ, הרי בהכרח לכאו' שהענין ד"כמצות רצונך" ימשך גם בזמן התחי' (בתקופה הא' שבזמן התחי' גופא).

- משא"כ בהשיחה דתשל"ג שלא רק שתופס דהענין דמ' שנה שבזוהר הוא בדוקא, אלא שמצדד שם שאז רק יתחיל הענין דתחה"מ, ויהי' בזה כו"כ דרגות במשך זמן, דעל הסברא שעד מ' שנה יסתיים כל הענין דתחה"מ אומר שזהו "דוחק גדול", ע"ש. אך מ"מ עצ"ע שבכל אחת משני השיחות נוקט בפשיטות להיפך מהשיחה השני', וכמובן שעיקר החידוש הוא בשיחה בתשל"ה, דאינו מביא ע"ז שום מ"מ, דאילו השיחה דתשל"ג הוא הוא פשיטות הדברים שבתניא באגה"ק סכ"ו.]

אך הראי' השני' שמביא בשיחה דתשל"ה - דכיון דארז"ל דלע"ל "משה ואהרן עמנו" מוכח דגם לאחרי תחה"מ יהא הענין דקיום המצוות - הוא פלא גדול לכאו', דהרי צדיקים קמים לתחי' בהתחלת ימוה"מ, ואז ודאי נוהג קיום המצות, ועל אותו זמן אמרו ש"משה ואהרן עמנו", ואיך מוכח מזה שגם בזמן תחה"מ דכל בנ"י יהי' קיום המצוות, וכמבואר גם בשיחת "הלכות של תושבע"פ שאינן בטלין לעולם" תשנ"ב בס"ב בהערה 24 ע"ש היטב.

ודוחק גדול לומר דמזה שהם כבר יהיו לאחרי התחי', ומ"מ יהי' אצלם הענין ד"כמצות רצונך", הנה מזה מוכח שגם בזמן התחי' דכל בנ"י יהי' הענין דכמצות רצונך, ובפרט שהתוס' בפסחים קיד, ב שכתבו ד"משה ואהרן יהיו עמנו" שלדבריהם צוין בהשיחה בתשל"ה הע' 38 - מדברים על הקרבת הקרבנות בכלל בביהמ"ק עי"ש, וכי ס"ד שבגלל שהם קמו לתחי' לא יקריבו קרבנות בכלל! ואיך אפשר להוכיח מזה על הזמן דתחה"מ?

ולהעיר דאין לתרץ דהשיחה דתשל"ה קאי להשיטה דמצוות אין בטלין לע"ל, וכפי שמדייק כ"ק אדמו"ר מתניא פל"ו ולקו"ת ד"ה והי' ביום ההוא יתקע בשופר גדול ורק לעולם הבא - אלף השביעי - יבטלו המצוות, וזהו גם הכוונה כאן, דהרי כ"ק אדמו"ר בתשובות וביאורים (אג"ק ח"ב עמ' סט הע' 8) מחלק דזהו שיטה אחרת מהמבואר באגה"ק סכ"ו, וכאן בהשיחה כל השקו"ט היא ע"פ המבואר באגה"ק שם, ואינו מזכיר כלל מקומות ושיטות אחרים, ומ"מ מחדש כאן בהשיחה דבתחלת הזמן דתחה"מ יהי' ג"כ קיום המצוות, וכ"ז צע"ג לפענ"ד.

ויש להוסיף בקשר לתחלת דברינו דאפי' כאן בהשיחה ברור שהכוונה היא שגם בתחה"מ יהי' הענין דכמצות רצונך, אבל בעיקרו שייך לתקופה הא' דאל"כ הו"ל להוכיח מהלשון "כמצות רצונך" דזה מורה על תכלית השלימות שזה יהי' בזמן התחי', וע"כ דזה פשוט דגם בתקופה הא' כבר יהי' תכלית השלימות שבעולם בשביל שהמצוות יחשבו "כמצות רצונך".