ב'תשובות וביאורים' (נדפס באג"ק ח"ב עמ' עו), מדבר ע"ד הסעודה הגשמית שתהי' לצדיקים בימות המשיח, ומביא הקושיא המפורסמת שהרי "העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה": "וצ"ע, דבלקו"ת שם משמע דסעודה הגשמית תהי' בזמן דעטרותיהן בראשיהן, שהוא בזמן מרז"ל העוה"ב אין בו לא אכילה כו'".

ומתרץ: "ולכן נ"ל, דמרז"ל דעוה"ב אין בו אכו"ש, בא ללמדנו דלא כעוה"ז עוה"ב, דבעוה"ז קיום וחבור הגוף והנפש הוא רק ע"י אכו"ש, ובעוה"ב יהי' זה ע"י שנהנין מזיו השכינה, שמזה יהי' נזון גם הגוף הגשמי (. .), אבל תהי' שם אכו"ש וסעודה גופנית לצדיקים לתכלית אחר (ראה בלקו"ת) ולא בשביל קיום הגוף. וק"ל".

והנה, ביאור זה - שכוונת מרז"ל שעוה"ב אין בו אכו"ש אינה שאכו"ש יהיו אז מושללים, אלא רק שלא יהיה צורך בהם לקיום הגוף - אי אפשר לאומרו לכאו' להביאור בהמשך תרס"ו (ראה עמ' קה. ועוד), שזה שהעוה"ב אין בו אכילה ושתי', הוא מצד זה שאז יהי' ה"תענוג עצמי כמו שהוא בעצמותו ממש . . שאינו בא בבחי' מורגש כלל . . יוהכ"פ מעין עוה"ב, והוא תענוג העצמי שאינו בא במורגש כלל, ולכן נאסר כל תענוג מורגש ביוה"כ, ואדרבה, צ"ל עינוי, היפך העונג המורגש . . ויגיע לבחי' תענוג העצמי הבלתי מורגש כלל כו'" - שלפי ביאור זה יוצא, כמובן, שפי' "אין בו אכו"ש" הוא שאכילה ושתי' יהיו מושללים אז (ולא רק מיותרים, כדברי כ"ק אדמו"ר).

ואכן, בהמשך תרס"ו שם מבאר שה"מדרשות חלוקות בענין עוה"ב, דמדרש א' שיעשה הקב"ה סעודה כו', ובגמ' א' דעוה"ב אין בו אכילה כו'", הם בשתי תקופות שונות. בתקופה א' תהי' הסעודה לצדיקים, ובתקופה הב' יגיעו לתענוג העצמי הבלתי מורגש.

אלא שלכאו' אפשר הי' כן לומר דברי כ"ק אדמו"ר גם לפי הביאור שבתרס"ו (אם כי בתרס"ו עצמו מבואר אחרת, כנ"ל), כי, אמנם בכללות יהיו אכילה ושתי' מושללים, משום שיהי' אז תענוג העצמי הבלתי מורגש, אך שאני אכילה זו שעלי' מדבר בלקו"ת, שאין ענינה אכילה לשם 'אכילה' - שאז יש בזה התענוג המורגש כו', אלא רק כדי להעלות הנשמות שיהיו אז מלובשות בבשר הלויתן ושור הבר (כמבואר בלקו"ת שם - ר"פ צו - בארוכה), שאכילה זו אינה סתירה לתענוג העצמי הבלתי מורגש.

אף שלאידך גיסא י"ל, שכל זה שיעלו את נשמות הצדיקים ע"י אכילת בשר שור הבר והלויתן, הוא דוקא ע"י שאוכלים מהם, עם כל הענינים שב'אכילה', ויל"ע.

ובענין זה מצינו חידוש גדול בלקו"ש חל"ו פ' החודש (ע' 212 ואילך), שמבאר שם כי לעת"ל יהיו ב' המעלות - הן המעלה דהסעודה והן המעלה ד"אין בו אכילה ושתי'" - ביחד, אף שמבאר את הענין ד"אין בו אכילה ושתי'" מעין הביאור שבתרס"ו, היינו, שהפירוש "אין בו אכילה ושתי'" אינו רק שהם מיותרים אלא שהם מושללים, ובלשון השיחה: "כולו רוחניות . . המשכת וגילוי אור השכינה (בעולם שכולו קדושה)".

ויתירה מזו: אם הי' מבאר ענין הסעודה כהביאור שבלקו"ת, הי' עוד אפשר לתווך זאת, כנ"ל; אך שם בשיחה מבאר בפירוש, שענין הסעודה הוא כן בתור סעודה ממש, שלכן היא "שייכת למעלת התשובה, עליית התחתון".

וצע"ק, שבהערה 77 מציין לה'תשובות וביאורים' הנ"ל, כביאור על זה שאין סתירה בין ב' הענינים - שהרי ב'תשובות וביאורים' קאי להפי' ב"אין בו אכו"ש" שהם מיותרים (ולא מושללים), וכן שם מבואר ענין הסעודה לא בתור סעודה ממש - ואילו כאן שונה הדבר בב' הפרטים, שהפי' "אין בו אכו"ש" הוא שהם מושללים לגמרי, ולאידך הסעודה היא בתוכן של סעודה ממש. וא"כ הרי מה שמבואר כאן - שאף על פי כן יכולים שני הדברים להיות ביחד - הוא חידוש גדול ביחס למה שמבואר ב'תשובות וביאורים' שם.