בלקו"ש חלק ל"ד פ' שופטים (ע' 114) בהשיחה הידועה אודות משיח, מביא כ"ק אדמו"ר זי"ע את הרמב"ם (הל' מלכים פי"א ה"א-ב') שמביא ג' ראית לזה ש"מי שאינו מאמין בו [במשיח] או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר נביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו...", הג' ראיות הן: א) "שנאמר (נצבים ל, ג-ה) ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך וגו' אם יהי' נדחך בקצה השמים וגו' והביאך ה'". ב) "אף בפרשת בלעם נאמר ושם נבא בשני המשיחים, במשיח הראשון שהוא דוד כו' ובמשיח הארחון שעומד מבניו כו'" ג) "אף בערי מקלט הוא אומר (שופטים יט, ח-ט) אם ירחיב ה' אלקיך את גבולך ויספת לך עוד שלש ערים וגו'...". והרבי הולך ומבאר הצורך לג' הראיות.

והנה בנוגע ב' הראיות הראשונות מבאר וז"ל: כי כוונת הרמב"ם כאן (בהלכות מלכים) היא על האמונה במלך המשיח, היינו שנוסף על החיוב להאמין בכללות ענין הגאולה, שהקב"ה עתיד לגאול את ישראל (באיזה אופן שהוא), חייבין להאמין במלך המשיח (עם פרטי עניניו ומעלותיו המפורטים ברמב"ם בפרק זה), כדיוק לשון הרמב"ם "וכל מי שאינו מאמין בו"; ודבר זה אינו מפורש בפסוק "ושב ה"א את שבותך גו' וקבצך וגו' והביאך ה'", אלא רק ב"פרשת בלעם" ש"שם נבא בשני המשיחים", דוד ומלך המשיח . . ולאידך לא הסתפק בהראי' מפרשת בלעם, ועוד זאת שהביאה רק כראי' שני' - כי אין כוונת הרמב"ם כאן רק להביא ראיות מהתורה שבכתב על ביאת המשיח, אלא להוכיח ד"מי שאינו מאין בו . . כופר . . בתורה ובמשה רבינו שהרי התורה העידה עליו", והעדות הזו אינה רק ע"פ פירוש פסוקי התורה שבתורה שבע"פ . . אלא "אלו הדברים (ה)מפורשים בתורה" – ואילו נבואות בלעם נאמרו בדרך משל וחידה, בלשון שאי אפשר לומר ש"הדברים (ה)מפורשים בתורה"; משא"כ בפסוק הראשון שמפורש בו ע"ד גאולה, קבוץ גליות וכו'.

וצע"ק דאיך סו"ס ישנה ראי' שמפורש בקרא שיהי' בן אדם מלך המשיח, שהרי מה שמפורש בהפסוק (-לא בפירוש הקרא ע"י חז"ל) הוא שיהי' קיבוץ גליות, ואין מפורש כלל שיהי' בן אדם מלך המשיח, ומה שמבואר בקרא (בנבואת בלעם) אודות בן אדם מלך המשיח, אי"ז מפורש בפסוק, כ"א בפירוש חז"ל שבתושבע"פ. וא"כ אין מפורש בקרא אודות מלך המשיח.

בסגנון אחר: איך משלימים ב' הראיות א' את השניה - כי בד"כ כשמבארים שהטעם למה צריכים ב' ראיות לאיזה ענין לפי שבכל ראי' בפ"ע חסר פרט א', וע"י ב' הראיות ביחד מתבארים ב' הפרטים – ה"ז לפי שב' הראיות הן אודות אותו הדבר, ולכן אפשר לצרף ב' הראיות, ואז יודעים שבדבר זה ישנם ב' הפרטים, ובראי' אחת בלבד, הי' חסר פרט א' בהדבר, אבל בנדו"ד ב' הראיות הן אודות ב' דברים נפרדים (הראי' הראשונה אודות קיבוץ גליות, והראי' השני' אודות מלך המשיח עצמו), ואיך אפשר לצרף שניהם יחד, ולומר שאחר שמפורש בקרא אודות קיבוץ גליות, גם ענין מלך המשיח עצמו נקרא מפורש בקרא, והרי סו"ס מה שמפורש בקרא ה"ז רק ענין קיבוץ גליות, ולא ענין מלך המשיח עצמו.

וי"ל בדוחק שאין כוונתו לומר שמי שאינו מאמין בבן אדם מלך המשיח, אלא שמאמין שיהי' גאולה וקיבוץ גליות ה"ה כופר בהמפורש בקרא, כי זה אכן אין מפורש בקרא, כ"א שמי שאינו מאמין בכללות הגאולה, לא במלך המשיח, ולא בעצם הגאולה, אז ה"ה כופר במפורש בקרא, ולכן באם הי' הרמב"ם מביא רק נבואת בלעם, לא הי' שום ראי' כלל שמפורש בקרא שום פרט מהגאולה, לכן מביא הפסוק ד"ושב ה"א את שבותך", שעכ"פ מה שכופר בעצם הגאולה, ה"ה כופר בהמפורש בקרא, ולאידך באם הי' מביא רק פסוק זה, לא הי' ראי' כלל מן התורה שיהי' בן אדם מלך המשיח, לכן מביא ב' הפסוקים, אבל אה"נ אם מאמין שיהי' גאולה, אלא שאינו מאמין שיהי' מלך המשיח אינו כופר בהמפורש בקרא.

אבל דוחק הוא, כי לא משמע כן מלשון השיחה, עיי"ש.