כתב הרמב"ם בפיהמ"ש (סנהדרין פ"א מ"ג) וז"ל: "[ועוד] שאני סבור שהסנהדרין תשוב לפני התגלות המשיח וזה יהי' מסימניו שנאמר ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה ואח"כ יקרא לך עיר הצדק", עכ"ל, וראה גם הל' סנהדרין פי"ד הי"ב: "וקבלה היא שבטבריא עתידין לחזור תחלה ומשם נעתקים למקדש" (וראה לקו"ש ח"ט עמ' 105 הערה 74) וכדאי לעיין אם חברי הסנהדרין שיוקם ב"ב יצטרכו להיות בקיאין בע' לשון?

הנה איתא בסנהדרין יז, א: "אמר רבי יוחנן: אין מושיבין בסנהדרי אלא בעלי קומה, ובעלי חכמה, ובעלי מראה, ובעלי זקנה, ובעלי כשפים, ויודעים בשבעים לשון, שלא תהא סנהדרי שומעת מפי המתורגמן. [ופירש"י מפי המתורגמן - כשבאין עדי לועזים להעיד בפניהם לא יצטרכו להעמיד מליצים ביניהם, דהוה ליה עד מפי עד] אמר רב יהודה אמר רב: אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה. אמר רב: אני אדון ואטהרנו וכו' ; אמר רב יהודה אמר רב: כל עיר שאין בה שנים לדבר ואחד לשמוע - אין מושיבין בה סנהדרי וכו', [פירש"י: שנים לדבר - בשבעים לשון, ואחד לשמוע, שיהא מבין בשבעים לשון אף על פי שאינו יודע להשיב] . . מיתיבי: שלישית - חכמה. רביעית - אין למעלה הימנה! - הוא דאמר כי האי תנא, דתניא: שניה - חכמה, שלישית - אין למעלה הימנה".

ועי' גם מנחות סה,א: "והיינו דתנן: פתחיה על הקינין - זה מרדכי, למה נקרא שמו פתחי'? שפותח דברים ודורשן, ויודע בשבעים לשון. כולהו סנהדרין נמי ידעי שבעים לשון! דאמר רבי יוחנן: אין מושיבים בסנהדרין אלא בעלי חכמה, בעלי מראה, בעלי קומה, בעלי זקנה, בעלי כשפים, ויודעים שבעים לשון, שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן! [ופירש"י מפי התורגמן - שלא יחליף טענותיו ויחייבוהו], אלא דהוה בייל לישני ודריש, והיינו דכתיב במרדכי (נחמיה ז') בלשן.

קושיות לפירוש רש"י

ולכאורה קשה דמריו"ח משמע שכל הסנהדרין צריכים להיות בקיאין בע' לשון, וכן מוכח מלשון הגמ' מנחות הנ"ל: "כולהו סנהדרין נמי ידעי שבעים לשון?" ואח"כ מביא מימרא דרב יהודא אמר רב דפירש"י דבעינן רק שנים מהם שיכולים לדבר ואחד שמבין בע' לשון, וזה לכאורה סותר דברי ריו"ח?

ועי' בס' תורת חיים שם שהקשה כן, שהביא פירש"י על שנים לדבר בע' לשון והקשה וז"ל: "ותימה דא"כ הא דרב פליגא אהא דאמר ר"י לעיל אין מושיבין בסנהדרין וכו' ויודעים בשבעים לשון, דלדידיה צריך שיהיו כולן יודעין בע' לשון כדאיתא בהדיא במנחות דאהא דקאמר התם דמרדכי הי' יודע ע' לשון פריך הש"ס כולהו סנהדרין נמי הוה ידעי ע' לשון דאמר ריו"ח אין מושיבין וכו', ומשמעות הסוגיא דרב לא אתי לאפלוגי על ריו"ח? ועוד קשה דמידי הוה טעמא כדי שלא תהא סנהדרין שומעות מפי תורגמן א"כ כי אית בהון ב' וג' מאי הוי, אכתי כולהו אינך אין שומעין מפי העדים אלא מפי חבריהם והו"ל עד מפי עד? ועוד דכיון דלריו"ח כולהו סנהדרין בעינן שיהיו יודעים בע' לשון אמאי קתני ברייתא שלישית אין למעלה הימנו? ומדברי הרמב"ם בפ"א הל' סנהדרין משמע דסב"ל דהא דאמר רב שנים לדבר, לאו אשבעים לשון קאי, אלא ה"ק כל עיר שאין בה שנים יודעים לדבר ללמד ולהורות בכל התורה כולה ואחד יודע לשמוע לשאול ולהשיב בכל התורה כולה אין מושיבין בה סנהדרין", עכ"ל.

ועי' גם חי' הר"ן שם שג"כ הקשה על פירש"י וז"ל: "כל עיר שאין בה שנים לדבר ואחד לשמוע אין מושיבין בה סנהדרין. פירש"י ז"ל שנים לדבר בשבעים לשון ואחד שאינו יודע לדבר הלשונות אלא שמבין כל מה שהן אומרים כדי שאלו הג' יוכלו לקבל עדות העדים שיעידו באיזה לשון מן הלשונות, ולפי פירושו משמע דב"ד של שלשה יכולין לקבל עדות של דיני נפשות, ואינו במשמע דודאי כל הב"ד הצריכין בגמר דין צריכין הם בקבלת עדות, הלכך משמע דכל הב"ד צריכין שידעו לדבר בע' לשון ושכולן יקבלו העדות מדיני נפשות וכן דעת הרמב"ם ז"ל בפרק שני מהלכות סנהדרין, לפיכך פירשו שיהיו בעיר חוץ מן הסנהדרין באותן ג' שורות שני חכמים גדולים הראויין ללמוד ולהורות בכל התורה כולה ואחד יודע לשמוע ויודע לשאול ולהשיב, וזו הוא שאמרו שהיה ביבנה ארבעה שאותם לא היו מכלל הסנהדרין בימי ר"י בן זכאי שהלך ליבנה אלא כולן היו תלמידיו והם ידעו לדבר לפניו ולשמוע מה שהוא אומר וכן פירש הרמב"ם ז"ל בפרק א' מהלכות הנזכר" עכ"ל, ועי' גם בחי' רבינו יונה שם שהקשה כן על רש"י (ועיי"ש שכתבו שלשונו מגומגם).

וביד רמ"ה שם הקשה, דלפירש"י דשנים לדבר וכו' קאי על ע' לשון אינו מובן סדר הסוגיא, דא"כ הי' לו לסדר דברי רב יהודא אמר רב תיכף לדברי ריו"ח "ויודעים בשבעים לשון" ולא סמוך לדברי רב יהודא ד"אין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה" דמיירי במדת חכמה ופלפול, אלא ודאי שגם דבריו "שנים שיכולים לדבר ואחד יכול לשמוע" מתפרשים בחכמת התורה, לכן נסדרו שתי שמועותיו תכופות זו לזו מפני ששתיהן מדברות בידיעת התורה? עכתו"ד.

ויש להביא ראי' לפירוש רש"י מירושלמי שקלים פ"ה ה"א דאיתא: "פתחיה על הקינים בוא וראה מה גדול הוא כוחו של אותו האיש שהוא פותח דברי' ודורשן ויודע בשבעים לשון, תני סנהדרין שיש בה שנים שיודעין לדבר וכולן ראויין לשמוע הרי זו ראויה לסנהדרין שלשה הרי זו בינונית ארבעה הרי זו חכמה וכו'" ומדהביא מימרא זו "שיש בה שנים וכו'" מיד אחר הא דיודע בע' לשון, משמע מזה כפירוש רש"י, דגם זה איירי בע' לשון, אלא דצ"ע ליישב הקושיות שהקשו עליו.

קבלת עדות בד"נ האם בעינן כל הבי"ד

והנה בנוגע לתרץ הסתירה מריו"ח לרב יהודא אמר רב כבר הקשו התוס' קושיא זו במנחות שם בד"ה ויודעים וז"ל: "ויודעים בשבעים לשון - בסוף אחד דיני ממונות (שם דף יז, ב) משמע דסגי בשנים (אחד) לדבר ואחד לשמוע ואמר רביעי' אין למעלה הימנה וכולהו סנהדרין לאו כולהו ממש, ואין מושיבין בסנהדרין לאו אכולהו קאי, אי נמי התם לדיני ממונות והכא לדיני נפשות ולא סגי בעשרים ושלשה דלכמה דברים צריך סנהדרי גדולה כמו לזקן ממרא ולדון את השבט ועיר הנדחת דבעי שבעים ואחד עכ"ל (ומוכח מזה שגם התוס' פי' מימרא דרב יהודא אמר רב כרש"י לענין ע' לשון ולא כהרמב"ם ועוד1).

ובתירוצם הא' כתבו דאין כוונת ריו"ח דכולהו צריכים להיות יודעים בע' לשון, דגם לדידיה מספיק בשנים לדבר ואחד לשמוע, אלא דלפי"ז אכתי צ"ע מלשון הגמ' "כולהו סנהדרין נמי ידעי שבעים לשון"? ועוד דאי נימא דמספיק ג' א"כ שפיר יש חידוש במרדכי שהוא הי' יודע ע' לשון אף שרוב הסנהדרין לא ידעו וא"כ מהו קושיית הגמ'? ובתירוצם הב' תירצו דריו"ח מיירי בסנהדרי גדולה שיש שם ע"א, משא"כ רב יהודא אמר רב איירי בבי"ד בדיני ממונות שיש שם רק שלשה ולכן שם מספיק שלשה.

אמנם ברש"י לא משמע דסב"ל כתירוצם הב', כיון שלא פירש דרב יהודא אמר רב איירי בדיני ממונות וצ"ב.

והנה בנוגע למה שהקשה הר"ן והתו"ח על רש"י דכיון שיש כאן חסרון דעד מפי עד א"כ מה מועיל אם שלשה מבינים לשון העדים הרי שאר הדיינים אינם מבינים ואיך יכולים הם לקבל עדותם? כבר תירצו בזה דרש"י סב"ל כדעת הרס"ג המובא בפירוש הרמב"ן על התורה (דברים יז, ו): וז"ל: "על פי שנים עדים או שלשה עדים - אם מתקיימת עדות בשנים למה פרט לך בשלשה וכו'.. ועל דרך הפשט אמר הגאון רב סעדיה, שנים עדים, או שלשה מקבלי עדות השנים. ואין בכתוב קבלת עדות, רק עדים. אבל כמדומה לי שטעה הגאון בדינו, כי עדות דיני נפשות לא תקובל רק בפני סנהדרין של עשרים ושלשה", עכ"ל, היינו דדעת הרס"ג הוא דקבלת עדות אפילו בדיני נפשות אפשר ע"י שלשה דיינים בלבד, אלא שהגמר דין צ"ל בכ"ג או בע"א, והרמב"ן חולק עליו דגם לקבלת עדות צריך כל הבי"ד, (וכן הוא דעת הר"ן כנ"ל) וכבר האריכו הראשונים והאחרונים בביאור פלוגתא זו2 ואכמ"ל, אבל בפשטות י"ל דגם רש"י סב"ל כשיטת הרס"ג וממילא לא קשה עליו דאכתי יש חסרון דעד מפי עד לגבי שאר הדיינים, כיון שישנם שלשה המבינים לשון העדים ויש כבר קבלת עדות מעליא, ועי' בס' חתם סופר על התורה פ' שופטים ע' ע"ג (בד"ה על פי) שהביא ראי' לדעת הרס"ג מדין זה דמספיק שלשה שיודעים בע' לשון, וכן הביא נכדו הגרי"נ שטרן ז"ל בקובץ מורי' שנה ג' גליון ו-ז עמ' טז בשם החת"ס מכת"י, ובס' כלי חמדה דברים עמ' קב, (וראה בכל זה בס' פרדס יוסף החדש שופטים יז, ו, וש"נ). וכ"כ בס' מרגליות הים סנהדרין יז, ב, אות ג' עיי"ש ועוד בכ"מ.

ובפשטות נראה דבזה פליגי גם ב' תירוצי התוס' במנחות, דתירוץ הא' סב"ל כהרס"ג דאפילו בדיני נפשות מספיק שלשה שיודעים בע' לשון, משא"כ תירוץ הב' סב"ל כהרמב"ן והר"ן דבעינן שכל הבי"ד יקבלו העדות, ולכן חילקו בין דיני ממונות לדיני נפשות.

בדין עד מפי עד מדאורייתא

ועי' בשו"ת הרדב"ז (ח"א סי' של, הובא בקיצור בחי' הג"ר שלמה הכהן מוילנא, סנהדרין שם) שלא רצה לתרץ כן שיטת רש"י אלא תירץ באופן אחר וז"ל: "שאלת ממני אודיעך דעתי אם קבלו עדות נפשות בג' אם עושין על פי עדות זו בב"ד של כ"ג? תשובה כבר ראיתי מי שכתב שזה דעת רש"י ז"ל שפי' מאי דאמר רב יהודה אמ' רב כל עיר שאין בה שנים לדבר ואחד לשמוע פי' שנים לדבר בשבעים לשון ואחד לשמוע שיהיה מבין בשבעים לשון אעפ"י שאינו יודע להשיב" ע"כ. וכיון דלדעתו אפי' ששאר הסנהדרין אינם מכירי' אלו הג' יקבלו העדות וידונו כל הסנהדרין על פי קבלת הג', [ומקשה דלא מסתבר לומר כן] ומתרץ: "אלא כך הן הצעתן של דברים דהא דאמרי' שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן לאו מדאוריתא היא ולא דמי לעד מפי עד דהתם אין העד הראשון לפנינו אבל הכא שהעד המעיד לפנינו אלא שאין אנו מבינים מה שהוא אומר והתורגמן מפרש דבריו אין זה מן התורה. וכן משמע מלשון הרמב"ם ז"ל פרק ב' מהלכות סנהדרין וז"ל: "וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולם בעלי שיבה בעלי קומה בעלי מראה נבוני לחש ושידעו ברוב הלשונות כדי שלא תהא סנהדרי' שומעת מפי התורגמן" ע"כ. ומדקאמר וצריך להשתדל משמע דלא הוי מדאוריתא וכן יגיד עליו ריעו בעלי שיבה בעלי קומה בעלי מראה דכל הני הוי טעמא כדי שתהיה אימתם מוטלת על הבריות וכן פרש"י ז"ל, ומשמע דלא הוו כל הני לעיכובא, ואע"ג דאמרה ד' יוחנן בלשון שלילה אין מושיבין בסנהדרי' וכו' ה"פ אין מושיבין היכא דאיכא אחריני אבל אי ליכא אחריני לא מעכב ומשום הכי שונה הרב ז"ל לשונו של ר' יוחנן דוק ותשכח. ותו ראיה מדקאמ' הרב ז"ל ושידעו ברוב הלשונות ולא אמר בשבעים לשון כלישניה דר' יוחנן לאשמעי' שאם ידעו ברוב הלשונות סגי ואע"ג שיבא א' ממיעוט הלשונות וצריכין לתורגמן לית לן בה שהרי קבלת עדות כשרה מן התורה היא ואע"ג דמשמע דמקראי נפקא לה אסמכתא בעלמא ובמלתא דלא שכיחא שיבא א' מקצוי עולם שלא יבינו לשונו לא תקון רבנן, וכיון דנתברר דאין פסול עדות מפי התורגמן אלא מדרבנן ס"ל לרש"י ז"ל דסגי בג' שיהיו מכירין הלשון אפי' מדרבנן, כיון שהם מכלל הסנהדרי' לא גזור רבנן אלא היכא דהוי תורגמן דעלמא, אבל היכא דאיכא ב"ד המכירי' לא תקינו, וטעמא דמלתא דהוי כשאר משא ומתן של הדין שא' מגיד לחבירו מה שלא ידע הכא נמי מגיד לו מה שלא הבין וכן הדבר לענין עדות אע"ג דבעלמא עדות של נפשות בב"ד של ג' לאו כלום הוא הכא שאני שכל הסנהדרין במעמד ושומעי' דברי העד אלא שאין מבינין מה ידבר הרי חביריהם מכירין ולא הוי עד מפי עד אלא בנושאין ונותנין ומבארים אלו לאלו וכו'" עכ"ל. היינו דגם רש"י סב"ל דצריך קבלת עדות ע"י כל הבי"ד אלא דכיון דקצת מן הבי"ד מבינים דברי העדים שוב אי"כ פסול דעד מפי עד וכפי שנת'.

בדאפשר ובדאי אפשר

נמצא מדבריו בביאור שיטת רש"י דלכתחילה באם אפשר ודאי כדאי לחפש וכו' שכולם יכירו בע' לשון שלא יצטרכו לשמוע מפי דיינים האחרים אלא יקבלו מפי העדים עצמם, וזהו מימרא דריו"ח, אבל לעיכובא באם אי אפשר מספיק גם ע"י שלשה, ויש לבאר כן גם לפי החת"ס הנ"ל, דאף דלקבלת עדות מספיק שלשה, מ"מ באם אפשר, טוב יותר שכולם יכירו בע' לשון, דבודאי עדיף יותר כשהם עצמם יבינו העדים, וכמ"ש המאירי (מכות ו, ב) דאז יתכן להם לחקור יותר (וכ"כ בקול סופר שם).

ונראה להוסיף באופן אחר, דברש"י במנחות ביאר טעם אחר (כנ"ל) בהא שידעו ע' לשון שלא ישמעו מפי מתורגמן, משום "שלא יחליף טענותיו ויחייבוהו", היינו דלא קאי על העדים משום שיש חסרון דעד מפי עד אלא דקאי על טענות הבעל דין דדילמא המתורגמן יחליף טענותיו ויחייבוהו שלא כדין, ולכאורה למה לא פירש הטעם משום עד מפי עד כמו שפירש"י בסנהדרין? (וראה רמב"ם שם פכ"א ה"ה ובחי' הריטב"א מכות ו,ב, ד"ה שלא תהא)

ולהנ"ל י"ל דרש"י בסנהדרין סב"ל כהרדב"ז דבעינן קבלת כל הבי"ד ומ"מ כשג' דיינים מבינים כבר ליכא חסרון מן התורה, אבל מ"מ עדיף יותר שגם הם יבינו כיון שגם הם צריכים לקבלת עדות ועדיף יותר שיבינו בעצמם ולא יהי' כמו עד מפי עד, אבל במנחות י"ל סב"ל כהרס"ג דלקבלת עדות מספיק בג', וא"כ לא שייך חסרון כלל אח"כ דעד מפי עד, ולכן כתב טעם אחר דעדיף יותר שהם עצמם יבינו טענות הבעל דין בכדי שלא יחייבוהו שלא כדין. (וראה ב'הפרדס' ניסן תש"ט עמ' 26).

ולפי"ז יש לתרץ כל הקושיות שהקשו על רש"י, דאין כאן שום סתירה בין ריו"ח לרב יהודא אמר רב, דריו"ח איירי בנוגע לכתחילה, ורב יהודא אמר רב איירי בנוגע לבדיעבד דג' מעכב, ולפי"ז יש לתרץ גם קושיית הרמ"ה דבמימרא דריו"ח הרי אמר "בעלי חכמה וכו' ויודעים בע' לשון" ובנוגע להגדרת הענין ד"בעלי חכמה" הביא מיד לפרש זה במימרא דר' יהודא דיודע לטהר את השרץ, ואח"כ להגדיר מה שאמר ריו"ח שיודעים בע' לשון, הביא מימרא דרב יהודא אמר רב דאינו מעכב אם כולם אינם יודעים ע' לשון אלא דרק שלשה מעכב וא"ש.

ולפי"ז לא קשה גם מהגמ' מנחות שהקשה דמהו מעלתו של מרדכי והלא כולהו ידעו בע' לשון? די"ל דכוונת הגמ' דכיון דעכ"פ לכתחילה יש להשתדל שכולם ידעו ע' לשון כנ"ל, א"כ מסתבר שכן הי' בפועל אז, אף שאינו מעכב, וא"כ מהו כ"כ מעלתו של מרדכי בזה? ועי' בס' בנין שלמה סנהדרין שם (נדפס באסיפת זקנים) שתירץ כן דברי רש"י, וכ"כ בס' גור אריה סנהדרין שם (נדפס גם באסיפת זקנים) והוסיף דעפ"ז מדוייק דלשון ריו"ח הוא "אין מושיבין" ורב יהודא אמר רב אמר "אין עושין", דזהו לעיקר הכשר הבי"ד דאם ימצאו ג' סגי עיי"ש.

בשיטת הרמב"ם

ובנוגע לשיטת הרמב"ם, הרי הובא לעיל לשונו בהל' סנהדרין פ"ב ה"ו: "כשם שבית דין מנוקין בצדק כך צריכין להיות מנוקין מכל מומי הגוף, וצריך להשתדל ולבדוק ולחפש שיהיו כולן בעלי שיבה בעלי קומה, בעלי מראה, נבוני לחש, ושידעו ברוב הלשונות כדי שלא תהא סנהדרין שומעת מפי התורגמן" די"ל גם בשיטתו כנ"ל (וכמ"ש הרדב"ז כנ"ל, ולא כדעת הר"ן שהובא לעיל) וכדמוכח מלשונו דרק לכתחילה צריך להשתדל שכולם ידעו ברוב לשונות, אבל אין זה מעכב, וי"ל בזה דבאור שמח שם פי"ג ה"ז האריך להוכיח דגם דעת הרמב"ם הוא כהרס"ג דלקבלת עדות אפילו בדיני נפשות מספיק ג' דיינים3, ועפ"ז י"ל דלכן סב"ל דבדיעבד אינו מעכב אם כולם אינם יודעים בע' לשון כיון דמספיק שלשה, אלא דאכתי צ"ע דלמה לא כתב הדין דג' עכ"פ מעכב, דהרי הך מימרא דרב יהודא אמר רב דשתים לדבר לא פירש הרמב"ם כרש"י כנ"ל דאיירי לענין ע' לשון, אלא לענין חכמה וכמ"ש בפ"א ה"ה עיי"ש (וי"ל שפי' כן משום קושיות הרמ"ה וכו').

ולכאורה משמע לשיטתו דסב"ל דכל הדין דע' לשון הוא רק לכתחילה אבל אינו מעכב כלל, כיון שלא הביא דין זה לענין בדיעבד, וכן משמע בכס"מ שם, הובא בלקו"ש חל"ד עמ' 13 הערה 32, וראה גם בערוך השלחן חו"מ סי' א' סעי' כד, וביאר הטעם דידיעה ברוב הלשונות רחוק למצוא, ואם נאמר דזהו לעיכובא לא נמצא סנהדרין לעולם עיי"ש, וראה גם בשו"ת מבשר טוב ח"א סי' ע"א4.

ובמה שכתב הרמב"ם שידעו "ברוב הלשונות" ולא כל הלשונות, עי' כס"מ שם, ובלח"מ ביאר דהרמב"ם דייק ממה שאמרו "בשבעים" ולא "שבעים" ומשמע דברוב סגיא, אבל כבר הקשו ע"ז דבכ"מ הלשון הוא שבעים לשון, (ראה שקלים פ"ה משנה א' ועוד), ועי' בס' 'ברכת אהרן' (ברכות) מאמר רפ"ב, שביאר ד"שבעים" הוא לשון רגיל בחז"ל שכוונתם בדרך הפלגה, והכוונה היא להרבה לשונות, והביא כמה דוגמאות לזה, אבל בס' שער יוסף (להחיד"א) הוריות ד, ב, (ד"ה אלא דבהא) ובמרגליות הים (שם יז, א, אות לב) הקשו על הרמב"ם דא"כ מהו קושיית הגמ' במנחות לגבי מרדכי הרי אפשר לומר דמעלתו הי' שידע כל שבעים לשון?

ויש שפירשו כוונתו דמ"ש "ברוב הלשונות", היינו דבודאי ידעו כל השבעים לשונות, אלא אין צריכים לדעת כל הלשון, אלא סגי שידעו רוב הלשון של כל אומה ואומה, ובערוך השלחן שם פי' כוונת הרמב"ם "ברוב הלשונות" דהכוונה בהלשונות המתהלכות במדינות.

סיכום מהנ"ל

היוצא מכל זה בנוגע למינוי הסנהדרין דלע"ל בב"א: א. לדעת רש"י לכתחילה באם אפשר צריך שכולם ידעו בע' לשון, אבל באם אי אפשר מספיק שנים לדבר ואחד לשמוע. ב. לדעת הר"ן וכן לתירוץ הב' של התוס' במנחות, בעינן שכל הע"א חברי הסנהדרין ידעו בע' לשון, ובבי"ד של כ"ג צריך שכל הכ"ג הדיינים ידעו בע' לשון ובבי"ד דדיני ממונות צריך שלשה, ג. לדעת הרמב"ם לכתחילה צריך ג"כ שכל הסנהדרין ידעו רוב הלשונות, ובזה גופא ישנם כמה פירושים או שידעו רק בלשונות הרגילות, או דמספיק רוב הלשונות, או שידעו רוב של כל הע' לשונות וכפי שנת', ובדיעבד לכאורה נראה דאין זה מעכב כלל.

וראה בשיחות קודש (תורת מנחם ח"ב תשי"ב ח"ב עמ' 38) וז"ל: "מרדכי - גדלה מעלתו ביותר, "שהי' מרדכי שקול בדורו כמשה בדורו", "ראש לצדיקים בדורו", ומיושבי הסנהדרין (שהם מהגדולים שבין בנ"י), וביניהם גופא מהמובחרים שבהם, החמישי או הששי, כדאיתא בגמרא ש"מעיקרא (קודם שנעשה שר) חשיב לי' למרדכי בתר ד' ולבסוף (לאחר שנעשה שר) בתר חמשה", וכמודגש גם בכך שהי' יודע שבעים לשון (ועש"ז נקרא "מרדכי בלשן"), שזוהי אחת המעלות הנדרשות עכ"פ אצל אחדים מיושבי הסנהדרין" עכ"ל.

ובס' שערי זהר סנהדרין שם (להגר"ר מרגליות) הביא מ"ש בספר טיב גיטין (להגרא"ז מרגליות) בשמות אנשים אות יו"ד ס"ק ט"ז, דמדי דברו על שם "יהוסף", ומאימתי ומדוע הוסיפו לו ליוסף הצדיק אות ה' בשמו, הוא כותב וז"ל: "וידוע שהסנהדרין שהיו יודעים בשבעים לשון, לא היה הענין בדרך לימוד ובילוי הזמן, כי אם לפי שהיו יודעים כל התורה כולה ובכח התורה ושמותיה הקדושים השיגו בחכמתם להכיר בשבעים לשון, שאחיזת השבעים לשון הם בכללות התורה, וכמ"ש בסוטה שהתורה בכל לשון נאמרה ע"ש דף לג ובתוס' ד"ה כל, וע"ז נאמר אז אהפוך אל העמים שפה ברורה יחד כו', אז יכירו וידעו שכל השבעים לשון אשר בימי דור הפלגה בלל ה' את שפתם, מקור אחד לכולם והוא שפה אחת ודברים אחדים שהוא לשון הקודש" עכ"ל (הובא גם בשו"ת ציץ אליעזר חי"ט סי' מו עיי"ש), דלפי"ז כל שכן בימות המשיח שיתרבה החכמה והדעת, והסנהדרין יהיו באופן נעלה יותר כמבואר בקונטרס 'תורה חדשה מאתי תצא' בארוכה, הרי ודאי ידעו כל חברי הסנהדרין כל השבעים לשון, כיון שישיגום ע"י חכמתם בחכמת התורה וכו', ויה"ר שיהי' כל זה תומ"י ממש.