ירושלים הניתוסף אם דינו כירושלים ממש

איתא בפסיקתא רבתי (פ"א ד"ה ד"א והיה מדי): "א"ר לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כולו", וכן הוא בילקוט שמעוני ישעי' (רמז תקג), והמהרש"א חדא"ג פסחים (נ, א), פירש שכל אותה ההוספה הוא לענין אכילת קדשים קלים ומעשר שני עיי"ש.

ויש להסתפק כאשר ירושלים תתפשט בכל א"י, אם ההוספה תהי' דינה כירושלים עצמה ממש, או שלא תהי' לה דין ירושלים ממש בכל הפרטים, ולדוגמא נפק"מ בהני עשרה דברים שנאמרו בירושלים (כדאיתא ביומא כג, א, וב"ק פב, ב, וש"נ, וברמב"ם הל' בית הבחירה פ"ז הי"ד), דאין הבית חלוט בה ואין מקיימין בה קברות וכו', אם דברים אלו יתקיימו גם בההוספה או לא.

ובאמת יש להסתפק כן גם בהא דכתב הרמב"ם (הלכות בית הבחירה פ"ו ה"י והלאה): "בית דין שרצו להוסיף על ירושלים או להוסיף על העזרה מוסיפין ויש להם למשוך העזרה עד המקום שירצו מהר הבית ולמשוך חומת ירושלים עד מקום שירצו. אין מוסיפין על העיר או על העזרות אלא על פי המלך וע"פ נביא ובאורים ותומים ועל פי סנהדרין של שבעים ואחד זקנים וכו'. וכיצד מוסיפין על העיר עושין בית דין שתי תודות ולוקחין לחם חמץ שבהם והולכים בית דין אחר שתי התודות ושתי התודות זו אחר זו וכו'". דגם הכא יש להסתפק כנ"ל כאשר בי"ד הוסיפו על ירושלים, אם ההוספה נעשה ממש כגוף העיר או שיש חילוקים ביניהם.

[ומצינו בשבועות טז, א, (מתוספתא סנהדרין פ"ג) שאכן הוסיפו פעמיים על ירושלים, וכמבואר שם: "אבא שאול אומר שני ביצעין[1] היו בהר המשחה (הר הזיתים) תחתונה ועליונה, תחתונה נתקדשה בכל אלו עליונה לא נתקדשה בכל אלו אלא בעולי גולה שלא במלך ושלא באורים ותומים[2]]

לכאורה יש להוכיח מהא דירושלים לא נתחלקה

ולכאורה יש להוכיח בנוגע ללע"ל שההוספה לא תהי' כירושלים ממש, דהנה קיי"ל כמ"ד ד"ירושלים לא נתחלקה לשבטים" (כדפסק הרמב"ם בהל' ע"ז פ"ד ה"ד, והל' ביהב"ח פ"ז הי"ד, והל' טומאת צרעת פי"ד הי"א ועוד), ובספרי פ' ראה פ"ט יליף מ"ד זה ממ"ש "מכל שבטיכם" שהוא גזה"כ שירושלים צריכה להיות שייכת לכל השבטים, ואי נימא דבההוספה של ירושלים לע"ל יהיו חלים כל אותם הדינים של ירושלים עצמה, הרי נצטרך לומר שגם כל ארץ ישראל לא תתחלק לשבטים, והרי מבואר בהדיא בב"ב קכב, א, עתידה ארץ ישראל שתתחלק לי"ב שבטים, הרי מוכח מזה שההוספה על ירושלים לא תהי' ממש כירושלים עצמה, ולפי"ז יוצא גם דכמה מהדברים שנאמרו בירושלים שהם משום ד"ירושלים לא נתחלקה לשבטים" (כמבואר בגמ' שם דהא דאין הבית חלוט בה ואינה מביאה עגלה ערופה ואינה נעשית עיר הנדחת ואינה מטמאה בנגעים ה"ז משום דירושלים לא נתחלקה לשבטים עיי"ש) לא יתקיימו בההוספה, ומזה יש לפשוט גם במה שהוסיפו בי"ד על ירושלים דלא נעשה כירושלים ממש, דמסתבר לומר שהם ענין אחד[3].

אבל יש לדחות, דהנה הכס"מ (הל' ביהב"ח פ"ב ה"י) ביאר דברי הרמב"ם שם דקרן דרומית מזרחית של המזבח לא הי' לה יסוד משום שלא הי' בחלקו של טורף [בחלקו של בנימין], וכ"כ בקרית ספר שם בדעת הרמב"ם, וכבר תמהו ע"ז דכיון דהרמב"ם פסק דירושלים לא נתחלקה לשבטים מה שייך כאן חלקו של טורף?

ועי' בס' שיח יצחק יומא יב, א שהקשה גם דאיך שייך כלל לומר דירושלים לא נתחלקה לשבטים הרי מצינו בהדיא ביהושע (טו, סג. יח, כח) דשבטי יהודא ובנימין נטלו חלקם בירושלים עיי"ש, וכן הקשה בחסדי דוד (תוס' קדושה קרבנות פ"ו ד"ה היסוד) ועוד.

ותירץ בשיח יצחק (באופן הא') דכל הדעות סב"ל דמתחילה נתחלקה ירושלים לשבטים, והא דאמרינן לא נתחלקה הכוונה שלא עמדה בחלוקתה, דכשנבחר אח"כ מקום המקדש נתנו דושנה של יריחו לשבטים אלו במקום ירושלים, כדאיתא בספרי פ' בהעלותך על הפסוק (במדבר י, לב) והי' כי תלך עמנו, דכשהיו ישראל מחלקים את הארץ הניחו דושנה של יריחו דכל מי שיבנה ביהמ"ק בחלקו יטול דושנה של יריחו, עיי"ש. וזה קאי למ"ד דלא נתחלקה, אבל מ"ד דנתחלקה סב"ל שעמדה בחלוקתה לעולם וחולק על הספרי, ועפ"ז א"ש דאפילו אי סב"ל דלא נתחלקה א"ש מה דאמרינן דמזבח הוא בחלקו של טורף כיון דמעיקרא הי' זה חלקו, וא"ש ג"כ הכס"מ דקאמר בשיטת הרמב"ם דסב"ל דלא נתחלקה הדין דחלקו של טורף[4], וכבר נת' כל זה בארוכה בס' ימות המשיח בהלכה סי' לח ואכ"מ.

ולפי"ז יש לומר דכן יהי' גם לע"ל, דבתחילה תתחלק א"י לי"ב שבטים, אבל אח"כ כאשר תתפשט ירושלים בכל ארץ ישראל יופקע החלוקה ויהי' כולה שייך לכל ישראל, משום הך דינא דירושלים צריך להיות של כל ישראל.

ויש להוסיף עוד בדעת הרמ"ה (ב"ב קכב, א) על הגמ' שם: "ולא כחלוקה של עוה"ז חלוקת העולם הבא, [בימות המשיח] אין לך כאו"א מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובעמק שנאמר שער ראובן אחד שער יהודא אחד שער לוי אחד", שכתב: "שאפילו ירושלים עצמה עתידה להתחלק לי"ב שבטים". וכן משמע ברד"ק (יחזקאל מה, א) שכתב שיפילו ירושלים לעתיד בנחלה לכל ישראל, ועיי"ש גם בפסוק ו' עה"פ ואחזת העיר תתנו חמשת אלפים, שתהי' אחוזה לכל ישראל כי כולם יהיו נאחזים בירושלים לכל שבט יהי' שער אחד בעיר עיי"ש. וכן משמע במצודת דוד שם (מח, לא) שכתב וז"ל: "על שמות שבטי ישראל - ר"ל יקראו על שמות השבטים וזהו לאות שיהיה לכל השבטים חלק בעיר זה כזה", עכ"ל, היינו דסב"ל שירושלים לע"ל תתחלק לכל השבטים שכאו"א יהי' לו חלק מסוים שם, וכיון דסבירא להו דאפילו ירושלים עצמה תתחלק לע"ל לי"ב שבטים, א"כ ודאי אפ"ל גם דלאחר שתתפשט ירושלים בכל א"י ישאר חלוקתם של כל שבט ושבט. (אבל עי' בס' ימות המשיח בהלכה שם שהאברבנאל חולק ע"ז).

דעת המהרי"ט דירושלים הניתוסף נתחלק לשבטים

אמנם מצינו דעת המהרי"ט בתשובותיו דסב"ל בהדיא דאף כשבי"ד מוסיפים על העיר לא מתבטל החלוקה של השבט ולא אמרינן על זה דלא נתחלקה לשבטים, דבשו"ת המהרי"ט יו"ד ח"ב סי' לז הקשה לפי המבואר בתוספתא ב"ב פ"א ה"ז וכ"כ הרמב"ם בהל' בית הבחירה פ"ז הי"ד שאין מקיימין בירושלים קברות חוץ מקברי מלכות בית דוד וקבר חולדה הנביאה שהיו מימות הנביאים הראשונים, וקשה האיך קברו שם חולדה הנביאה בימות נביאים הראשונים דהרי מבואר בב"ק (פב, ב) דהכי גמיר לה, ובתו"כ (בחוקותי פ"ב) אמרו בפסוק ושלחתי דבר בתוככם ונתתם ביד אויב הלכה אין מליני' המת בירושלים וכו'? וכתב לתרץ עפ"י גמ' הנ"ל דשבועות דב' בצעין היו בהר המשחה תחתונה ועליונה, תחתונה נתקדשה בכל אלו, פי' במלך ונביא ובי"ד של שבעים ואחד וכו' [ופרש"י שבימי בית ראשון הכניסוה וחברוה לעיר ע"י חומה אחרת], עליונה לא נתקדשה בכל אלו אלא בעולי גולה ולא במלך ואורים ותומים..מפרש הגמ' למה הכניסוהו לעליונה מפני שתורפה של ירושלים היתה, ונוחה ליכבש משם, הרי שבהר המשחה עשו חומה עליונה לחיזוק ולשמירה מפני האויב, הילכך צריך לעשותה בראש ההר, ונמצא קבר חולדה לפנים ממנה בתוך הביצעה העליונה כי שם ביתה..ואפשר שבתחילה היה שם שכונת בתים ולא היה להם חומה ולכך קברוה שם ובבית שני עשו לה חומה ונשאר הקבר בפנים..וטעמא שאעפ"י שלא נתקדשה לענין קדשים משום דלענין זה בעינן מלך ונביא וכל הנך דקחשיב במתני', אבל מ"מ לענין עשר מעלות שבירושלים דקחשיב בסוף מרובה ההוא תוספת חשיב תוספת ונדון כיוצא בו..אך קשה הא דפריך התם בפ' בתרא דערכין (לב, ב) אמתניתין דחשיב ירושלים כבתי ערי חומה: וירושלים הבית חלוט בה? והתניא י' דברי' נאמרו בירושלים וחד מנייהו שאין הבית חלוט בה כמ"ד ירושלים לא נתחלקה לשבטים? ודחיק לשנויי כגון ירושלים שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון ולא כירושלים שאין הבית חלוט בה, אי נמי דתרי ירושלים הוו, [והקשה המהרי"ט] דלוקמה באותה תוספת שהוסיפו, דודאי מה שהיה חוץ לעיר נתחלקה לשבטים, וכשהוסיפוהו על העיר נעשה כיוצא בה לענין בתי ערי חומה? ועיי"ש שמתרץ דלא מצי לאוקמה שם בשתי בצעין אלו, כי לא הי' להם הדין דבתי ערי חומה דנימא שהבית חלוט עכת"ד עיי"ש ואכמ"ל.

הרי מפורש בדבריו דסב"ל דאף שהוסיפו הבצעין על ירושלים, מ"מ לא חל עלייהו דין ירושלים ממש לענין שלא נתחלקה לשבטים, ולכן הקשה בהך דערכין דלמה לא אוקי הגמ' הא דהבית חלוט דקאי על הך הוספה דכיון שיש בזה בעלות לשבט אחד לכן הבית חלוט, ולפי דבריו לכאורה יש לפשוט מזה גם בנוגע ללע"ל, דגם כשירושלים תתפשט בכל א"י לא ישתנה חלוקת השבטים מכל א"י, וראה בזה בספר קול יהודה עמ' כד.

דברי הרבי בהחילוק בין ירושלים עצמה וירושלים הניתוסף

ונראה לבאר זה עפ"י מה שביאר הרבי בשיחת קודש (כ' מנ"א תשכ"ט ע' כח והלאה) בענין קדושת ירושלים שמחולקת משאר כל ארץ ישראל אפילו מערי חומה, והחילוק ביניהם הוא דבערי חומה החומה היא היא הפועלת - "מאכט אויף" - את הקדושה, משא"כ בירושלים הטעם שיש בו קדושה הוא משום שהיא בדוגמת "מחנה ישראל", כמו שהי' במשכן שבמדבר שהיו אוכלים קדשים קלים במחנה ישראל כן הוא גם דינו של ירושלים, והרי מחנה ישראל לא הי' לו שום מחיצות מסביב, הרי דבנוגע למחנה ישראל ה"ה קדוש מצ"ע בלי מחיצות, וא"כ מובן מזה גם בנוגע לחומת ירושלים, שאין הפירוש שזה פועל קדושת ירושלים, אלא שהוא רק סימן לדעת עד היכן נמשך מחנה ישראל שעד החומה מותר לאכול קדשים קלים[5].

והטעם בזה הוא, דירושלים כולה היא "מקום אשר יבחר ה' לשכן שמו שם" שיש שם קדושה מצ"ע, ואף דאח"כ כשנבחר בית העולמים מותר להקריב קרבנות רק במקדש עצמו, מ"מ נשארה ירושלים בקדושתה דהוה כמחנה ישראל לענין אכילת קדשים קלים, והחומה אינה אלא סימן עד היכן נמשך הקדושה.

ומבאר דזהו גם מה שהרמב"ם מפרש (פיה"מ רפ"ד דר"ה) ד"מקדש" קאי גם על כל ירושלים, וכלשונו "מקדש תקרא ירושלים כולה" משום דגם בירושלים יש ענין המקדש, - וממשיך - דאע"פ דאם מוסיפים על ירושלים צריכים חומה דוקא (וכמבואר במס' שבועות טז, א) הנה רק שם החומה פועלת הקדושה, אבל בנוגע לירושלים עצמה קודם ההוספה אין החומה אלא סימן, כי הקדושה נפעלה ע"י הקב"ה.

וי"ל גם נפק"מ אם החומה אינה אלא סימן או החומה היא הפועלת הקדושה, דאם החומה פועלת הקדושה, הרי זה קשור עם מעשה בני אדם, ולכן שייך שיבוא מעשה בני אדם אחר לבטל זה, משא"כ אם החומה אינה אלא סימן, לא שייך לומר שמעשה בני אדם יוכל לבטל זה. (ובשוה"ג שם כתב ששקו"ט בזה בס' 'כרם ציון השלם' ח"א ע' קיב ואילך).

וזהו גם מ"ש הרמב"ם (הל' בית הבחירה פ"ו הט"ז ):" ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה וכו'" עכ"ל, הרי שהרמב"ם כולל ירושלים ומקדש ביחד כי שניהם הם מקום אשר יבחר ה', ולא שייך בזה שום ביטול. עכתה"ד.

דנראה מדברי הרבי חידוש גדול, שיש חילוק יסודי בין ירושלים עצמה לירושלים הניתוסף, דאף דע"י ההוספה נעשה דינו כירושלים שאוכלים שם קדשים קלים וכיו"ב, מ"מ יש חילוק גדול ביניהם, דירושלים עצמה יש בה קדושה מצ"ע, והוה חלק מהמקדש עצמה, והחומה אינה אלא סימן, ומשום זה לא שייך שם שיתבטל הקדושה, משא"כ בירושלים הניתוסף הרי החומה היא היא גם פועלת הקדושה, והוא מעשה בני אדם ושייך שם ביטול ע"י מעשה בני אדם אחר.

ולפי"ז י"ל גם בעניננו, ובהקדם דבס' צדה לדרך (פ' ראה יב, יד) עמד על מ"ש רש"י דמקום אשר יבחר ה' הוא בחלקו של בנימין וז"ל: "ול"נ דאפילו למ"ד דירושלים לא נתחלקה לשבטים מ"מ ביהמ"ק הי' בחלקו של בנימין אף שהעיר ירושלים לא נתחלקה וכמו דכתיב (דברים לג, יב) ובין כתפיו שכן", עכ"ל. (ותירץ בזה מה שמקשים סתירה בדברי רש"י), אבל בשיחת קודש ש"פ ראה תשמ"ה (סכ"ד) שלל הרבי שיטה זו, וביאר דכל הסיבה דנימא דירושלים לא נתחלקה לשבטים היא מפני ביהמ"ק שבה, שזהו המעלה דירושלים, וא"כ איך אפ"ל שהעיר לא נתחלקה משא"כ מקום המקדש עצמו נתחלקה עיי"ש.

הרי מוכח מזה דהטעם דירושלים לא נתחלקה לשבטים אין זה מחמת דיני ירושלים וכו', אלא מפני ביהמ"ק שבה, ולפי"ז מבוארים דברי המהרי"ט, דסב"ל דרק בירושלים עצמה אמרינן דלא נתחלקה לשבטים, כי אמרינן דגם זה הוה כמקדש עצמה וכפי שנת' בהשיחה, אבל בחלק הניתוסף הרי גדר הקדושה ניתוסף ע"י מעשה בנ"י ונפעל גם ע"י החומה ואינו דומה להמקדש עצמה שנבחר ע"י ה' כנ"ל, לכן לא שייך בזה הדין דלא נתחלקה לשבטים.

ובס' 'קול יהודה' שם נסתפק בהא דכתב הרמב"ם כנ"ל דקדושת ירושלים אינה בטילה, משא"כ שאר א"י, דמהו הדין אם הוסיפו על ירושלים אם גם בזה אמרינן דאינה בטילה, או דילמא דבזה לא אמרינן שאין קדושתה אלא מפני השכינה וכו' וקדושה כזאת אפשר שבטילה לאחר שנלקחה הארץ מישראל, ובמילא יצטרך קידוש מחדש, גם נסתפק דכיון דירושלם הניתוסף חל ע"י בי"ד, מהו הדין אם רצו בי"ד לבטל קדושת ההוספה הזאת אם יכולים לבטלה או לא עיי"ש.

ולפי השיחה נראה דעל חלק הניתוסף לא אמרינן דשכינה אינה בטילה וכו', וכן מפורש בהדיא דשייך שיבוא מעשה בני אדם אחר לבטל זה וכפי שנת'.

החומה "טעם" או "סימן"

וראה בגליון תתקכ שהובא שם שבס' 'בני ציון' ח"ג (להגר"ד פרידמן ז"ל) בקונטרס 'שלום ירושלים' אות לה הקשה, דאיך אפ"ל שיאכלו קדשים קלים ומע"ש בירושלים לע"ל, והלא כתיב (זכרי' ב, ח) "פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה" ופירש"י: "פרזות תשב - מאין חומה כדי שיתישבו בה כל הבא ותגדל מיום אל יום", והמהרש"א ב"ב עה, ב, כתב דמרוב גודלה אי אפשר לה חומת בנין של אדם, והרי מבואר בכ"מ דקדושת ירושלים תלויה בחומה וקדשים קלים נאכלים לפנים מן חומת ירושלים. - דחומת ירושלים היא מחיצה לקדשים קלים, ונפסלים ביציאתם חוץ לחומה? (משנה פסחים מט, א ורש"י ד"ה שיש בידו).

ויצא שם לחדש דחומת העיר היו בונים רחוק מישיבתה של עיר, כדי שיהי' מקום גם לבנינים שיתוספו בגבולות העיר שיהיו גם בתוך החומה, ולפי"ז מבאר דמעלת קדושת חומת ירושלים שנתקדשה ע"י המלך והנביא וכו' לא הי' בכדי להמשיך ע"י החומה קדושה לירושלים, רק להיפך להמשיך קדושה מקדושת ירושלים שנתקדשה ע"י ביהמ"ק שיומשך עד מקום החומה, כיון דהחומה הי' רחוק מישיבתה, ולולי החומה לא הי' נמשכת קדושת ירושלים רק עד סוף מקום ישיבתה, אבל ע"י עשיית החומה המשיכו קדושת ירושלים מסוף ישיבתה עד מקום החומה, ומכיון דבירושלים דלעתיד יהי' אז כבר בית המקדש והמזבח בנוי ומשוכלל, יהי' במילא נמשך קדושת ירושלים עד סוף מקום ישיבתה, ולכן אפילו בלי חומה יהי' מותר לאכול שם קק"ל וכו', כיון דלע"ל יהי' נמשך ישיבתה של העיר מרוב אדם בכל ארץ ישראל וכו' לכן נמשכת עי"ז קדושתה בכל העיר אפילו בלי חומה, ומדמה זה להדין שהי' קק"ל נאכלים בכל הרואה במשכן שילה אף שלא הי' שם חומה, עיי"ש בארוכה.

ולפי השיחה יוצא דאכן בירושלים עצמה לא הי' החומה פועל הקדושה, אלא הי' סימן עד היכן נמשכת הקדושה, אבל בנוגע לירושלים הניתוסף הרי מפורש בהשיחה דשם החומה פועלת הקדושה, ולא כהבני ציון.

ואכתי יל"ע עוד בזה, ואולי גם יש לחלק בין ירושלים הניתוסף ע"י בי"ד, ללע"ל שעתידה להיות כארץ ישראל.