בלקו"ש חכ"ד שיחה ב' לפ' שופטים נת' (בס"ה) שמהוספת ערי מקלט לעת"ל אין רגא שיהא עולם כמנהגו נוהג, כי יהיו עבור הורג נפש בזמן הזה, דאע"פ שטעם הבדלת ערי מקלט הוא "פן ירדוף גומל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש" ולכן "אם ירחיב ה"א את גבולך גו' ויספת לך עוד שלש ערים", ולכאורה לא שייך שיהא יחם לבבו גו' לעת"ל - הרי כיון שזהו מצוה ביד גואל הדם לרדוף - תהי' מצוה זו גם לעת"ל.

והנה, לכאורה עפ"ז קצת אין מובן הוספת ג' ערי מקלט "פן ירבה הדרך", שהרי בפשטות המצוה דערי מקלט, ובפרט קליטת ג' ערי ממקלט הנוספות שיצטרכו להפרישם לא תחול ברגע הראשון תיכף בביאת המשיח, אלא יקח משך זמן עד שיפרישו הערים ורק אז יקלטו, וא"כ א"מ לשם מה צריך להוסיף עוד (ג') ערי מקלט עבור הורג בזמן הזה "כי ירבה הדרך". והרי כיון שיודע שהרג בשוגג, ויודע שעוד מעט יצטרך לגלות (ויותר לגואל הדם להרגו) - ילך לפני שיחול הדין דערי מקלט, ויוכל להספיק ללכת לערי מקלט הקיימים?

ואוי"ל בזה ע"ד משנ"ת בהע' 69, דבההע' שם מקשה דלשיטת הרמב"ם שעולם כמנהגו נוהג ובמילא אפ"ל מציאות שאדם יהרג לעת"ל, אך הרי ע"פ הג"מ זה שאדם נהרג הוא לפי שהרג במזיד (בלי עדים) ואיך אפשר שלעת"ל ש"אין קנאה ותחרות", יהרוג מישהו במזיד? ומתרץ "צריך לומר (גם לדעת הרמב"ם) שהוא לפי שהרג במזיד בזמן הזה".

ולכאורה אפשר לתרץ עד"ז בנדו"ד. להדעה שאין עולם נוהג כמנהגו:

גם לדעה זו שייך שיהרג מישהו בשוגג [דלכאו' אין לומר שלא שייך מציאות של מיתה אז (עכ"פ בתקופה הא' דימוה"מ) - שהרי מזה גופא שמפרישים ערי מקלט כדי שלא יהרג ע"י גואל הדם, מוכח שייך שיהרג באם לא יספיק לנוס וישיגו גואל הדם]: א' שהרג במזיד בזמן הזה ואין עדים, יהרג בשוגג ע"י א' שהרג בשוגג בלא עדים בזמן הזה, וזה שייך שיהא אפי' כמה זמן לאחרי ביאת המשיח והפרשת הערים, ובמילא צריך שיהיו ערי מקלט גם בערי הקיני קניזי וקדמוני, כדי שבאם יהרוג שם בשוגג - לעת"ל - יוכל לנוס ולא ישיגו גואל הדם.

אלא שעדיין אין מובן לגמרי: לההורג במזיד אין צורך שיהרג בדוקא ע"י אדם ואפשר שיזדמן מיתתו באופנים אחרים, ולההורג בשגגה הרי כיון שלא יהא מציאות של רע - תיכף כשיהא עליו חיוב לנוס לעיר מקלט - ינוס, ואף באם אין יודעים שמחויב לנוס? וצ"ב.