בלקו"ת פ' צו יב, ד ואילך: היום לעשותם שאז הוא דשייך בחי' בחירה כו', בבחי' היום לעשותם דוקא ממשיכים גילוי אור א"ס ב"ה הסוכ"ע כו', משא"כ לעת"ל אין מועיל בחי' תשובה וכמ"ש בגמרא פכ"ג דשבת דקנ"א ע"ב ע"פ אשר תאמר אין לי בהם חפץ שאין בהם לא זכות ולא חובה כו'.

וכ"כ בלקו"ת ר"פ פינחס (עה, ב): להבין מ"ש היום לעשותם ולא למחר לעשותם, שהעוה"ז דוקא הוא עולם המעשה ובו ניתנה הבחירה ביד האדם לבחור בטוב, ולא עוד אלא אפילו אם כבר עבר עבירה יכול הוא לשוב בתשובה ולחזור לעבודת ה', משא"כ בעוה"ב אין הבחירה חפשית ביד האדם רק כמו שנמשך בעוה"ז כך נשאר בעוה"ב כו'. וע"ש המשך הביאור באריכות, ובהמ"מ בלקו"ת שם.

לעת"ל אין מועיל תשובה

ועד"ז נמצא באוה"ת דברים ע' לא (שם הגה"ה על ד"ה ציון במשפט, ונד' גם בס' "חסידות מבוארת" על מועדים ח"ב ע' שפא), וז"ל: ואפ"ל שזהו משארז"ל בשבת פכ"ג דקנ"א ע"ב והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימוהמ"ש שאים בהם לא זכות ולא חובה ופליגא אדשמואל, והנה ר"ח ב"א דפליג אדשמואל מבואר בפ' במה אשה דס"ד א' [צ"ל דס"ג א'] דס"ל כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימוהמ"ש א"כ הרי בדברי הנביאים מבואר הרבה גילוי אלקות וכמו ענין וכל בנייך לימודי הוי' שיהיו לימודי הוי' ממש ע"ד והיו עיניך רואות את מוריך כו' וא"כ האיך הם שנים אשר אין בהם חפץ כו', אלא ודאי משום דבחי' יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז דוקא כו', וכמארז"ל ע"פ במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו, כי שכר מצותיו זה רק מבחי' שמו אלא שהוא שמו הגדול, אבל אשר אנכי מי שאנכי מצוך לשון צוותא וחיבור זהו דוקא בעוה"ז. ע"כ. [וראה עוד על דברי אוה"ת אלו לקמן בסוף דברינו בעז"ה].

וראה מזה עוד במובא בס' הליקוטים דא"ח להצ"צ ערך עוה"ז ועוה"ב ע' קלא ואילך. ובס' מאמרי אדמו"ר הצ"צ תרט"ו ע' קטו.

ועי' בתניא תחילת פל"ז שהגילויים של ימות המשיח תלויים "במעשינו ועבודתנו כל זמן משך הגלות". ובתורת מנחם ח"ח ע' 135 מקשר לשון זה בתניא עם גמ' זו ע"פ שנים אשר אין בהם חפץ.

מקורות למ"ש בלקו"ת

והנה כמ"ש בלקו"ת כאן דלעת"ל אין מועיל תשובה, כ' ג"כ הרמב"ן בפ' נצבים (ל, ו) ע"פ ומל ה"א את לבבך, שמאריך שם בענין הבחירה בטוב או רע שהוא רק בזה"ז בכדי שיהי' לאדם זכות בבחירתו בטוב ועונש ברצותו את הרע, אבל בימות המשיח יהי' בטבע האדם הבחירה רק בטוב ולא יתאוה הלב כו', ומביא ע"ז מכמה פסוקים ומדרשי חז"ל, ומסיים: וזהו שאמרו רבותינו והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימוהמ"ש שאין בהם לא זכות ולא חובה, כי בימי המשיח לא יהי' באדם חפץ אבל יעשה בטבעו המעשה הראוי, ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה כי הזכות והחובה תלויים בחפץ. ע"כ.

מקור במדרש

ובאמת מצאתי מפורש כן גם במד"ר רות פ"ג, ג ע"פ מעוות לא יוכל לתקון: בעוה"ז מי שהוא מעוות יכול לתקן ומי שהוא מתוקן יוכל לעות אבל לעת"ל מי שהוא מעוות אין לתקן כו', יש מהרשעים כו' אחד מהן עשה תשובה לפני מותו ואחד לא עשה תשובה, נמצא זה עומד בחבורת הצדיקים וזה עומד בחבורת הרשעים כו', אמר להם הניחוני שאלך לעשות תשובה, והן משיבין לו ואומרים שוטה שבעולם אין אתה יודע שעוה"ז דומה לשבת ועולם שבאת ממנו דומה לערב שבת אם אין אדם מתקן בע"ש מה יאכל בשבת, ועוד עוה"ז דומה לים ועולם שבאת ממנו דומה ליבשה אם אין אדם מתקן ביבשה מה יאכל בים, ועוד העוה"ז דומה למדבר ועולם שבאת ממנו דומה לישוב אם אין אדם מתקן בישוב מה יאכל במדבר כו'.. ונמצא עד"ז במדרש משלי פ"ו. ובמדרש זוטא. וילקו"ש בכ"מ. ועוד. ויל"ע בפדר"א פמ"ג. ועי' באוה"ת המובא בס' הליקוטים שם ע' קלב.

[אולם במדרש שם קאי אלעת"ל בג"ע, ואילו כאן דברינו הם בנוגע לימות המשיח].

עוד מקור בס' ימות המשיח בהלכה

וראיתי בעז"ה בס' "ימות המשיח בהלכה", שנדפס זה עתה, והוא ס' נכבד אוצר בלום של רוב הסוגיות הקשורות בעניני לעת"ל וימוהמ"ש הן בדרך ההלכה ובדרך הדרוש כו'. וגם שקו"ט הרבה בשיטות הרמב"ם וביאורי הרבי. וע"פ מפתח הענינים אשר בסוף הספר שם, אפשר למצוא בו הכל דבר דבור על אופנו בעז"ה.

ושם בסי' נ"ז כותב באריכות בענין מארז"ל ושיטות הראשונים אם מקבלין גרים לימות המשיח.

ובסופו בע' רפח מביא גם מס' "מנהגי מהרי"ל" בעשי"ת שכ' שחייב אדם לשוב בתשובה בכל יום משום דלימוהמ"ש אין מקבלין בתשובה, ודוגמת זה אין מקבלין גרים אז דהמתגייר אז אינו עושה מאהבת השי"ת רק לשמוח בשמחת ישראל, ומאחר דאנו מצפין לישועה בכל יום, מי שאינו שב ויבוא משיח במהרה בימינו שוב לא מצי שב וישאר ח"ו בחטאיו עכ"ל במנהגי מהרי"ל. והובא גם בשיחת ש"פ האזינו תשי"ט סעי' ו' עיי"ש, ואולי גם לשיטתו שייך תשובה אם דחק ונכנס וכו', וכן אפשר לומר לגבי גירות. ע"כ בס' ימוהמ"ש בהלכה.

הלא דבמנהגי מהרי"ל נקט ג"כ ע"ד ההלכה, כמו שהבאנו דברי אדה"ז והצ"צ אשר ענין התשובה אינו שייך לעת"ל.

ולא עיינתי עדיין בשי' ש"פ האזינו תשי"ט שהביא בס' ימוהמ"ש שם.

[אולם מ"ש בס' ימוהמ"ש "ואולי גם לשיטת המנהגי מהרי"ל שייך תשובה אם דחק ונכנס", לענ"ד לא יתכן זה אחר שהבאנו דברי חכמי האמת אדה"ז הצ"צ והרמב"ן כו' שלעת"ל הוא עולם ברור שאין בו בחירה ואין שייך בו תשובה כו'].

שיטת הרמב"ם בענין תשובה לעת"ל

והנה במקור הדברים בגמ' שבת דקנ"א שם, ז"ל: תניא רשב"א אומר עשה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך, ואף שלמה אמר בחכמתו וזכור את בוראיך בימי בחורותיך עד אשר לא יבואו ימי הרעה אלו ימי הזקנה, והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה, ופליגא דשמואל דאמר שמואל אין בין העוה"ז לימוהמ"ש אלא שיעבוד מלכיות בלבד שנא' כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. ע"כ.

הרי בגמ' ב' דיעות הם, ר"ש בן אלעזר שס"ל שימוהמ"ש אין בהם חפץ לא זכות ולא חובה כו', ושמואל ס"ל דאין בין עוה"ז לימוהמ"ש אלא שיעבוד מלכיות וגם בימוהמ"ש יהיו ימי חפץ דזכות וחובה כו'.

ומעתה צ"ע בשיטת הרמב"ם שכ' כשמואל שאין בין עוה"ז לימוהמ"ש אלא שיעבוד מלכיות (הל' תשובה ספ"ט והל' מלכים רפי"ב), א"כ לכאו' לא ס"ל להלכה כמ"ד ימים אשר אין בהם חפץ לא זכות ולא חובה שאמרו ע"ז בגמ' דפליגא אדשמואל כו'.

אבל באמת כבר שקו"ט הרבה במפרשים בשיטת הרמב"ם כי בשאר מקומות פסק הרמב"ם גם כמ"ד דפליגא אדשמואל, לענין כל הנביאים נתנבאו לימוהמ"ש (הל' תשובה פ"ח ה"ז ועוד), וכן כהמ"ד דכלי זיין בטלין לעת"ל (הל' שבת רפי"ט), שעל כל אלו נאמר ופליגא דשמואל כו'.

ועי' בזה בלח"מ ובמעשה רוקח על הרמב"ם ספ"ח מהל' תשובה. ובס' ימות המשיח בהלכה סל"א (ע' קנו ואילך) וסל"ב (ע' קסא ואילך).

ובלקו"ש חכ"ז ע' 197 ואילך, מאריך הרבה לתרץ דברי הרמב"ם אלו, בדרך דב' תקופות בימוהמ"ש, ובענינים הקשורים למשיח מיד עם ביאת המשיח בזה ס"ל להרמב"ם דאין בין עוה"ז לימוהמ"ש אלא שעבוד מלכיות בלבד, ובמה שקשור לא עם משיח וביאתו כ"א נבואות וייעודים שיהיו לעת"ל בזה בודאי ס"ל שיהי' שינוי במנהגו של עולם כו'.

א"כ בנדו"ד יתכן מאמר ר"ש בן אלעזר שלעת"ל אינם ימי חפץ של זכות וחובה, גם לשיטת הרמב"ם.

שיטת רש"י ב"שנים אשר אין בהם חפץ"

ועי' ברש"י ועוד בשבת דקנ"א שפי' כל המאמר שאין בהם זכות וחובה דלא כהרמב"ן כו', וז"ל: לא זכות, לא דבר לזכות בו, שכולם עשירים. ולא חובה, לאמץ לב ולקפוץ יד. ע"כ. ולפי' זה דזכות וחובה קאי על עשירות ועניות, הרי מאמר זה אין לו קשר לנדו"ד לענין הבחירה ותשובה.

אולם גם לשיטת רש"י הרי רק שלא דיברו בגמ' מענין זה שלעת"ל אין בו בחירה ותשובה, אבל אין ראי' שרש"י יחלוק בזה בגוף הענין על הרמב"ן ומדרש כו' שמפורש שבעוה"ב אין בו תשובה.

מ"ש בלקו"ת אליבא דכו"ע

ולפי כ"ז, הלא דברי הלקו"ת בענין שאין תשובה לעת"ל הוא אליבא דכו"ע, כי לע"ע לא מצאנו בזה שום חולק שס"ל שכן יש ענין התשובה לעת"ל.

[והמדובר כאן הוא בענין מצות התשובה בישראל, ואין אנו דנין בענין קבלת גרים לימוהמ"ש, שרבו השיטות בזה ודן בזה בארוכה בס' ימות המשיח בהלכה בסי' נ"ז כנ"ל. ולענ"ד הוא ענין בפ"ע].

צ"ע בלשון האוה"ת

ועדיין נשאר לנו לבאר קצת הל' באוה"ת דברים שהבאנו למעלה, שכ' שם הצ"צ: "והנה ר"ח ב"א דפליג אדשמואל, מבואר בפ' במה אשה דס"ל כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימוהמ"ש".

ולכאו' ר"ל דהמ"ד בגמ' שבת קנ"א כאן דדריש ימים אשר אין בהם חפץ דקאי על לעת"ל, ואמרו ע"ז בגמ' דפליג אדשמואל דאמר אין בין עוה"ז לימוהמ"ש אלא תחה"מ בלבד, הוא המ"ד בפ' במה אשה (שבת ס"ג) דס"ל כל לא נתנבאו אלא לימוהמ"ש.

ולשון זה צ"ע כי בגמ' שבת קנ"א לפנינו מאמר והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימוהמ"ש, הוא מאמר רשב"א (ר' שמעון בן אלעזר), ואילו בפ' במה אשה הוא מאמר ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן. [ולא בדקתי עדיין בדק"ס ובש"ס דפוס סלאוויטא וכיו"ב. אך קשה לומר שיש כאן שינוי בגירסא].

ואולי יל"פ דברי אדהצ"צ כאן דר"ל דכולהו מ"ד שעליהם נאמר בגמ' דפליגא אדשמואל (הן כאן בדקנ"א ע"פ אין בהם חפץ, והן בגמ' במה אשה בענין כל הנביאים נתנבאו לימוהמ"ש, והן בשיטת חכמים שם דס"ל דכלי זיין יתבטלו לעת"ל), כולם הם בחד שיטה דפליגי אדשמואל, וע"כ ר"ש בן אלעזר דהכא דאמר שלעת"ל אין בו זכות וחובה ופליג אדשמואל, ודאי ס"ל כהמ"ד ר' חייא בר אבא בפ' במה אשה דכל הנביאים נתנבאו לימוהמ"ש דפליג ג"כ אדשמואל.

ומ"מ הלשון באוה"ת צע"ק. וצ"ב אם המאמר שם הוא מגוכי"ק הצ"צ או ממעתיק בלבד.