בגליון הקודם (עמ'11) מביא הרב מ.ר. מ"ש בהיום יום ג' מנחם אב: "משיחת אאמו"ר: יעמאלט ווען משיח וועט קומען בב"א וועט מען ערשט ביינקען נאך די גלות טעג. יעמאלט וועט ערשט פארדריסען פאר וואס מ'האט ניט געטאן אין עבודה, מען וועט ערשט דערהערען דעם גרויסען ווייטאג פון העדר העבודה. איצטער אין די ימי הגלות, איז די ימי העבודה צו מכין זיין זיך צו ביאת המשיח בב"א".

ומוסיף הרב הנ"ל שע"פ נקודה זו מבאר המהרש"א בחידושי אגדות הגמ' בסוכה (נב, א), דהנה בגמ' שם איתא שכשיהרג היצה"ר לע"ל יבכו הצדיקים, והטעם על בכי' זו מפרש המהרש"א וז"ל: "וי"ל ע"פ מ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד וגו' זה היצה"ר וכו' דהיינו שהוא טוב לצדיקים שע"י שינצחו אותו יזכו לעוה"ב. על כן מצטערין בהריגתו ובביטולו שלא יוכלו עוד לזכות על ידו". ע"כ דברי הרב הנ"ל.

אבל באמת נראה שאי"ז הנקודה המבוארת בהיום יום הנ"ל, כי בהיום יום הכוונה שהצער יהי' ע"ז שבעבר לא כבשו את היצה"ר כדבעי, ולא ע"ז שבהווה (לע"ל) אין להם אפשריות לעבוד עבודה זו של כיבוש היצה"ר, משא"כ בהמהרש"א מפורש ש"מצטערין בהריגתו ובביטולו שלא יוכלו עוד לזכות על ידו", היינו ע"ז שאז אין להם אפשריות לעבוד ה' בכיבוש היצה"ר, ולא ע"ז שחסרו בעבודתם בעבר.

ואולי כוונת הרב הנ"ל שע"פ מ"ש בהיום יום אפשר לפרש דברי הגמ' ע"ד פירוש המהרש"א, (ודלא כרש"י שמפרש שבוכים ע"ז "שנזכרים בצערם שהי' להם לכבוש הרשע הזה בחייהם", כפי שהביא הרב הנ"ל), שכל צדיק יחשוב בדעתו - מצד ענוותנותו - שלא כבש היצה"ר כדבעי, ולכן כשיהרג היצה"ר יצטערו ע"ז שלא ניצלו האפשריות שהי' להם בעבר לכבוש היצה"ר, וכמבואר בהיום יום.

[ואולי ס"ל להרב הנ"ל שהכוונה בהיום יום הוא לב' דברים נפרדים: א. "ווען משיח וועט קומען בב"א וועט מען ערשט ביינקען נאך די גלות טעג", היינו שיחסר אז עבודת כיבוש היצה"ר (וזהו כמ"ש המהרש"א), ב. "יעמאלט וועט ערשט פארדריסן פאר וואס מ'האט ניט געטאן אין עבודה..." היינו שיצטערו על מה שלא כבשו היצה"ר בזמן הגלות כדבעי. אבל לא משמע שהם ב' דברים נפרדים, כ"א שמ"ש בתחלה "וועט מען ערשט ביינקען נאך די גלות טעג", הוא הקדמה למ"ש אח"כ].