בגליון ט"ז הביא הרב א.ז.ו. שיחי' דברי רבנו בהתועדות אחש"פ תשכ"ח וז"ל "אין בעתה גופא איז דאך אויך פאראן כמה סדרים ואופנים, איז יהי רצון אז אין דעם בעתה גופא זאל זיין א סדר פון אחישנה".

וחידש והוכיח מזה שבהגיע עת קץ האחרון אין הכרח שיבא הגאולה מיד כי שייך שהגאולה תתעכב אפי' לאחר קץ האחרון. דהיינו שמפרש "בעתה" בדברי רבנו הכונה לקץ האחרון. וכן מביא מהחפץ חיים והגר"א עיי"ש.

והנה קץ פירושו לשון סוף ולשון תחלה. ובעניננו, קץ היינו סוף הגלות ותחלת הגאולה. עי' הלשון בשיחת ש"פ תזו"מ תשנ"ב וז"ל ""כלו כל הקיצין" ("קץ הימים" ו"קץ הימין")". ובשיחת ש"פ מקץ תשנ"ב וז"ל ""קץ הימים" סוף הגלות ("כל לשון קץ סוף הוא"), ו"קץ הימין" התחלת הגאולה ("יש מקץ שהוא תחלה").

ועי' מ"ש בשערי אורה ע' פ"ז "בעתה בהגיע עת הגאולה בהכרח אז שיגאלו".

וא"כ נראה פשוט הכונה בדברי רבנו (וכן בדברי שאר גדולי ישראל שציטט) 'בעתה' היינו התקופה האחרונה לפני קץ האחרון, שנק' 'בעתה' כי הוא זמן הראוי והקדמה לביאת משיח. והוא בשני פנים:

ההקדמה לביאת משיח כדברי הרמב"ם באגרת תימן "שתחזור הנבואה לישראל . . ואין ספק שחזרת הנבואה היא הקדמת משיח". ובפיה"מ להרמב"ם סנהדרין פ"א מ"א "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה . . זה יהי' בלי ספק כשיכון הבורא ית' לבות בני אדם ותרבה זכותם ותשוקתם לשם יתברך ותגדל חכמתם לפני בוא המשיח". ובתיקוני זהר (ת"ו) "יתפרנסון מהאי חיבורא דילך כד אתגלי לתתא בדרא בתראה בסוף יומיא" ובכסא מלך שם "בדרא בתראה דוקא קרוב לימות המשיח". ועי' במאמרי אדה"ז (מאמרי אדה"ז על התורה ע' תכ) שהתחלת ניצוצי גאולה הי' מתחלת ת"ק לאלף השישי עפ"י צדיקי קדושי עליון.

או סיום הגלות לאחר אריכת הגלות כשכלו כל הקיצין שגילו גדולי ישראל מיוסדים עפ"י חשבונות ורמזים כו'. שתקופה זו לאחר שכלו כל אלו הקיצין היא ודאי בעתה. וכענין המדובר בהתועדות פורים תשמ"ז "לדעת כל גדולי ישראל בזמן האחרון עומדים עתה לאחר שכבר "כלו כל הקיצין" אין מי שביכלתו לחשב קיצין . . אין צורך בחישוב קיצין . . צ"ל קיום ההלכה בפועל".

עוד מבאר הנ"ל: לאחר קץ האחרון אין צורך בזכויות להביא הגאולה כי נזכה לגאולה בהגיע הקץ בלאו הכי בלי זכויתינו. אבל אעפי"כ צריך עבודה ופעולות מיוחדות מצידנו - כלשונו "לא כדי לזכות לגאולה כ"א לקבל הגאולה שכבר זכינו לה".

ואלו הדברים הם במשיחת ש"פ וישלח תשנ"ב וז"ל "המשך העבודה . . אינו "עבודת הבירורים" . . אלא עבודה מיוחדת להביא ההתגלות בפועל בעולם".

והביאור מבואר בספר השיחות תשנ"א ע' 646 "א איד ווערט א "שותף להקב"ה" אין אלע דעם אויבערשטן'ס ענינים, כולל ועיקר - אין ברענגען די גאולה האמיתית והשלימה, וואס כדי דער אויבערשטער זאל דאס דורכפירן בשלימות דארף ער (כביכול) האבן די השתתפות פון יעדער איד . . אז דורך "מעשינו ועבדתינו" קומט די גאולה, און מ'דארף כביכול אנקומען אז דער איד זאל מסכים זיין - און נאכמער ער זאל וועלן . ."עיי"ש.

שהפירוש בזה כדברי הנ"ל שלאחר קץ האחרון והקב"ה מביא הגאולה צריך השתתפות שלנו דהיינו פעולה מצידנו מעשינו ועבודתינו לקבל הגאולה.

עוד תמה הנ"ל על קץ הרס"ג שהיה לזמן רחוק יותר משלש מאות שנה לאחר חייו וא"כ איזו חיזוק יוצא מזה? וי"ל התירוץ ע"פ מ"ש בלקו"ש ח"כ ע'231 בענין ביקש יעקב לגלות הקץ עיי"ש.