[1]) וזהו גם כוונת הגרע"א בגליון הש"ס כתובות שם להקשות על התוס' בסוטה דבכתובות מסיק דקמים ע"י מחילות וכו'.

[2] ברש"י בראשית (מז, כט) כתב: "..ושאין מתי חוצה לארץ חיים אלא בצער גלגול מחילות" והקשו שהרי אביי קאמר דע"י מחילות ליכא צער? ואפ"ל בפשיטות דזה קאי לדעת קרנא ורבי חנינא ולפי גירסת הע"י.

[3]) ע"ד המבואר בברכות ד,א, דיעקב חשש שמא יגרום החטא עיי"ש.

[4]ראה) שיחת קודש ש"פ בראשית א' תשמ"ה סעי' טו (תורת מנחם ח"א ע' 425) וז"ל: וע"ד שמצינו בנוגע לתחיית המתים שמתי חוץ לארץ מתגלגלים במחילות של עפר עד ארץ ישראל ושם קמים לתחי' כלומר שמבית החיים דכאן הנקרא בשם "מאנטיפישרי סעמעטערי" יש מחילות שעוברות בעפר האדמה ומוליכות עד ארץ ישראל ודרכם יבואו המתים הקבורים כאן לארץ ישראל בעת תחיית המתים החל מהצדיקים שיקומו לתחי' מיד בביאת משיח צדקנו אף שאצל כל שאר בנ"י יהי' הענין דתחה"מ ארבעים שנה לאחרי כן. וראה תורת מנחם - מנחם ציון ח"ב ע' 395 בענין זה.

[5]ועי') בס' בן יהוידע כתובות שם וז"ל: מחילות נעשות להם בקרקע פירש רש"י ז"ל עומדין על רגליהם והולכין במחילות עד א"י, ושם מבצבצין ויוצאין ע"כ, ונראה שדבר זה נעשה לצדיקים גמורים דוקא, אבל שאר עמא יתגלגלו העצמות עד א"י וחיים שם. ואומרים בשם הגאון מהר"ם סופר ז"ל דלכך תיקנו בברכת אהבת עולם ותוליכנו קוממיות לארצינו לאפוקי שלא יהי' להם גלגול עצמות אלא יעמדו על רגליהם בקומה זקופה, והולכים דרך המחילות עד א'י עכ"ד. ונראה זה הטעם אשר קוברין פה עירנו באגדאד יע"א ראשו למזרח ופניו למערב, להורות חוזק האמונה בתחיית המתים, כי בחו"ל הולכים בתחה"מ דרך המחילות עד א"י ושם מבצבצין ועולין, ולכן פניו כנגד המערב שהוא כנגד א"י, שהוא צופה ומביט הצד שפונה אליו ללכת בו וכו' עכ"ד.

[6]) וכמ"ש בשו"ע יו"ד סי' שסג ס"א: "אין מפנין המת והעצמות, לא מקבר מכובד לקבר מכובד, ולא מקבר בזוי לקבר בזוי, ולא מבזוי למכובד, ואצ"ל ממכובד לבזוי.. וכן כדי לקוברו בארץ ישראל, מותר". וכתב בש"ך שם ס"ק ג: בארץ ישראל מותר - שהוא כפרתו שעפר א"י מכפרת דכתיב וכפר אדמתו עמו".

[7]) כמ"ש בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתלט וח"ג סי' תרמד. ובלקוטי שיחות ח"ב ע' 518 ציין בזה לזהר ח"א קלט,א. וראה בחי' הריטב"א ר"ה טז,ב ותענית ל,ב שכ"כ שתהי' תחיית המתים בתחילה לצדיקי ישראל שחיכו לישועה. וראה גם רד"ק יחזקאל לז,א וישעי' כו,יט. וכ"כ ב'ערוך לנר' סנהדרין צ,ב (ד"ה אלא מלמד) דמשאלת הגמ' יומא ה,ב כיצד ילבישום לע"ל, ותשובתה כשיבוא אהרן ובניו ומשה עמהם וזהו לפני תחיית המתים, מוכח מזה, שבתחילה תהי' תחיית המתים לצדיקים לפני זמן התחי' לכל העולם. וכ"כ שם צב,א ברש"י ד"ה לאחר, ובנדה סא,ב, ומביא שכ"כ בזהר עיי"ש. וראה יפה תואר ב"ר פכ"ו, ובס' העקרים מאמר ד' פ"ה, ובשד"ח כללים מערכת מ' כלל רי"ח, וראה לקמן סי' סד.

[8]) פסיקתא רבתי פ' שבת ור"ח, ילקוט שמעוני ישעי' רמז תק"ג ועוד, וראה בזה לקוטי שיחות חל"ט ע' 442, וברשימות חוברת קל"ג אות ו' ועוד. וראה שו"ת אבני חפץ סי' כ"ט אות יא, וראה בס' ימות המשיח בהלכה סי' ל"ו בארוכה.

[9] ובמדרש תנאים לדברים מכילתא (אות יא) איתא: "וכן הוא אומר (יחזק' כו כ) ונתת צבי בארץ חיים ארץ שמתיה חיים תחלה לכל הארצות יש אומרים ארבעים יום ויש אומרים ארבעים שנה שנאמר (ישע' מב ה) נותן נשמה לעם עליה וגו'", ולכאורה י"ל דמ"ד ארבעים יום סב"ל דכו"ע אזלי ע"י גלגול וכו' ולכן ההפרש הוא רק ארבעים יום, ומ"ד ארבעים שנה סב"ל כאופן הב' וכאו"א יקומו רק בהמשך הזמן שיהא נכבש כולו וכו' . ועי' בס' חסד לאברהם בעין הארץ (דף ל"ד) שכתב: מסורת קבלה היא בידינו שתחה"מ יהי' בארץ ישראל ארבעים שנה קודם התחיה של חו"ל אמנם כל מי שנפטר בחו"ל ויש לו ממשפחתו קרוב שם בא"י שהוא חייב באבילות הן איש והן אשה יש כח ביד קרוב ההוא אשר בא"י להחיות אותם שבחו"ל וכו' עיי"ש. (הובא בנחמד למראה פ' ויחי שם).

אבל לעתיד לבוא, יהיה התחדשות אמיתית בלי אמצעות ביטול היש לאין "כי אם הארה חדשה ממש ממקורא דכולא שהוא עצמות המאציל, וזהו עתידה אשה שתלד מן ההעלם שלה העצמות הארה חדשה בלי שיהיה מוסתר תחלה ט' חדשים בבחינת ביטול והעלם העיבור. אך עכ"ז יהיה הריון יום א' כי עצירת השפע צ"ל בכל מקבל השפע. אך ליום שכולו ארוך מה שיתעצר במל' דאצילות ט' חדשים הוא בבחינת מל' דאריך בט' שעות[10]. כי שנה במלכות, וחדשים במדות, וימים בחכמה ובינה." עכת"ד.

והנה הצ"צ בד"ה ה' הושיעה הנדפס במילואים לתהילים יהל אור פרק כ, ובאור התורה סידור עמ' קג מביא את דברי אדה"ז הנ"ל (בתחילת אות ה') ומבאר בהגה"ה[11] ד"עצירת השפע" הוא העיבור במלכות דאצילות כדי שיומשך הביטול העליון גם בבחינת היש, שעל ידו דוקא מתקיים השפע. ולכן הנפילים אשר לא היו בבחינת עיבור אף שהיו נשמות גבוהות נפלו למטה.

ואח"כ ממשיך לבאר למה עצירת השפע תהיה בזמן קצר: "ולעניות דעתי אפשר לומר כי זה שצריך עיכוב ט' חדשים מפני שבי"ע הם יש ואינו ערוך לאצילות על כן כדי שיומשך בבריאה צריך להתעכב תחלה במלכות דאצילות כו' שאם לאו כן יפול בירידתו למטה כו' מחמת שיש שם קליפות, ודוגמת שבירת הכלים. רק על ידי שנתעכב במלכות מקור דבי"ע יתקיים" שזהו העלם הוי' בשם אד' כי בי"ע א"א להם לקבל משם הוי' כ"א ע"י שם אד', "אבל לע"ל שיזדככו בי"ע עד שיהי' השם הוי' נקרא ומתגלה בעלמא דאתגליא שזהו הקרי - כמו שהוא בעלמא דאתכסיא שזהו הכתיב, ממילא א"צ עיבור ועיכוב כ"כ בההמשכה והלידה מאצילות בבי"ע, כיון שלא רחוק כל כך בי"ע מאצילות עד שיצטרך עיבור ושינוי גדול, ויהיה די בט' שעות כו' וזהו עתידה אשה מלכות דאצילות שתלד בכל יום".

אח"כ מביא מהמדרש שקודם המבול היתה אשה מתעברת ויולדת ביום אחד כי אז האירה הארת אריך אנפין, ולכן היו מאריכים ימים, דההשפעה מבחינת הכתר באה בשינוי גדול למעליותא שלא בערך, ומינה דזה שעתידה אשה שתלד בכל יום נמשך ג"כ מאריך אנפין.

עוד הוסיף הצ"צ ממש"כ בלקו"ת סוף פ' קרח שכשבא השפע מא"א בא במהירות בלי עיכוב, כי העיכוב בא ע"פ מדת הדין בעברה מהיכל להיכל, אבל בא"א לית שמאלא (בלקו"ת שם נותן משל דנהר גדול מאד לא יעוכב ע"י מונעים ומעכבים כי אם הלוך ילך במנהגו וישטוף העצים והעפר המעכבים, וכך ההמשכה מבחינת ורב חסד הולך ונמשך במרוצה, וכל הדינין מתבטלין מחמתו). עכת"ד.

והנה אף שהביאור של הצ"צ בא בהמשך למש"כ אדה"ז, מ"מ הרי הביא את הדוגמא של דור המבול שהיה כשאין חדש תחת השמש ועל מה שהיה אז ודאי שאי אפשר להביא את ביאורו של אדה"ז שהבאנו לעיל שהרי גם אז הכל הי' בבחינת התחדשות ולא חדש ממש (וזה בשונה מהדוגמא של אדה"ר שהביא האריז"ל דאז עדיין היה חדש תחת השמש עכ"פ בכמה דברים די' דברים נבראו בין השמשות כו'). כמו"כ אם בדור המבול האירה הארת אריך אנפין, למה שלא נאמר שכמו כן יהיה בימות המשיח, אפילו לפני היום שכולו ארוך?

ואולי באמת רוצה הצ"צ להסביר את הענין באופן מיוחד כדי שיתאים גם עם ימות המשיח - שהרי מהגמ' (שבת ל, ב) מוכח שגם כשאין חדש תחת השמש כבר יתקצר זמן העיבור כמשנ"ת בגליון הקודם אות ה', ולכן מקדים לומר "ולעניות דעתי אפשר לומר", ומוסיף את כל ההסבר על זיכוך העולמות, והיינו שאכן יהי' צורך בביטול היש כדי להביא להתחדשות השפע אבל הכל יהי' במהירות דכבר אז יאיר הארת אריך אנפין. וכן משמע בשיחת אחש"פ תשמ"ב שמבאר איך מיד כשנולד מושיען של ישראל היה יכול לגאול את ישראל אף שהי' תינוק בן יומו, ומביא על כך את הצ"צ הנ"ל דבימות המשיח תהי' הנהגת העולם באופן אחר לגמרי כמבואר שם דהעיבור יהי' ט' שעות בלבד.

ועוד ראיה לזה, שהרי כתב שטעם העיבור הוא משום "שאם לאו כן יפול בירידתו למטה כו' מחמת שיש שם קליפות, ודוגמת שבירת הכלים" ולכן לעתיד כשלא יהי' מרחק כל כך בין בי"ע לאצילות, יהיה מספיק בט' שעות כמו שנתבאר שם בארוכה. ואם הצ"צ מדבר על האלף השביעי, הוה ליה לסיים בסכינא חריפתא דאז לא יהיו קליפות כלל. אבל אם מדבר על ימות המשיח אתי שפיר, כי אז עדיין יהי' טומאה בעולם, וכדלקמן הע' 10.

וראה בד"ה תחת אשר לא עבדת תרל"ג (סה"מ ח"ב עמ' תצג), "והנה בבחי' לע"ל יש שני בחי' ימות המשיח ותחיית המתים, והנה ימות המשיח אעפ"י שלכאורה הוא על האופן כמו שהוא עתה, וכמשארז"ל עתידה אשה שתלד בכל יום, וכן כתי' הנער בן מאה שנה ימות, רק שיהי' ברכה והמשכה בתוס' וריבוי יותר שלא לפ"ע - מ"מ הוא ג"כ בבחי' המשכת גילוי אלקות למטה. וכיון שהוא בבחי' המשכת גילוי אלקות למטה עכצ"ל שהוא המשכה ממקום גבוה דהיינו מבחי' סוכ"ע..ועיקר הגילוי יהי' לע"ל בתחה"מ שיעמדו נשמות בגופים ולא יהי' אכילה ושתי' כו'". חזינן מדבריו עכ"פ שעתידה אשה שתלד כבר בימות המשיח לפני תחיית המתים, ויהי' אז המשכה מבחינת סוכ"ע.

במאמר המוסגר, יש להעיר שאף שמאמר אדה"ז שמביא הצ"צ כאן נדפס באתהלך לאזניא כבר בתשח"י לא צויין לשם בספרי כ"ק אדמו"ר, ותמיד מובא ענין זה דלע"ל יהיה העיבור ט' שעות בשם הצ"צ[12] או מאמר אדה"ז - נעתק ונתבאר ע"י הצ"צ וכדומה.[13] ואולי הוא משום דדוקא אצל הצ"צ מבואר הענין באופן שיתאים גם לימות המשיח, ובכלל מאתים מנה וכו'.

מטרת העיבור קשורה ליציאת הנשמות מהקליפות

ב. בד"ה להבין מ"ש בזוהר תרומה גנתא כו' (ביאורי הזהר להצ"צ ח"ב ע' תתיח ואילך) מציין הצ"צ לדברי האריז"ל בלקוטי הש"ס, ד"בימות המשיח יאבדו הקליפות ולא יהיו הנשמות צריכים אל הבירור כמו בזמן הזה באורך המשך ימי העיבור ולכן אין צריך זמן רק הרה ויולדת יחדיו בו ביום כמו שהיה בתחילת הבריאה באדם הראשון שעלו למטה שנים וירדו'". ומבאר דהכוונה הוא "כדאיתא במ"ח ס' נשים שהנשמות בצאתם מהקליפות צריכים להתעכב בעיבור זמן כו'." [במשנת חסידים (ח"ב - סדר נשים) מסכת ירידת הנשמות מסביר שבחטא עץ הדעת נשרו חלקים מנפשו של אדם הראשון וטבעו בקליפות ומהם רוב בני אדם באים. ובמסכת מעבר הנשמות, שאחר צאתם מהקליפות הם מתעכבים במלכות דאצי' קודם בואם לעולם זמן הרבה וכפי ערך גדולתם כן יכולים להרבות זמן עכובם בה, וכפי רוב עכובם כן הוא רוב רחוקם מן החטא. עכת"ד.]

ומבאר הצ"צ דיש שני טעמים על העיכוב:

(1) ע"ד תשובת הגדר דבעל תשובה [כוונתו למש"כ בס' חסידים סי' לז, וז"ל תשובת הגדר - פירוש שיגדור עצמו מכל דברים שמביאים לידי עבירה זו שחטא עכ"ל], ומציין לסידור ד"ה ה' שומר את גרים [דשם נתבאר שכמו שבעל תשובה צריך שמירה שלא יחזור לסורו כי היה פעם בפועל הרע ובנקל מאד לחזור למקומו הראשון, כן הניצוצות שנפלו בנוגה ונכנסו תחת כנפי השכינה צריכים שמירה מעולה שלא יומשכו למקומן הראשון בנוגה].

ובהמשך מסביר שהעיבור הוא הבירור עד שהפסולת נדחה ע"י דם לידה [בביאורי הזהר להצ"צ ע' יא ציין למאו"א ערך הריון ושם דרפ"ח ניצוצין נבררים בימי הריון. ע"כ. וראה במבוא שערים להרח"ו (ש"ה ח"ב) דבחי' הבשר והדם שבוולד נעשה מן הבירורים שמתבררים בחדשי העיבור, והבחינות שאינם מתבררין שהם הסיגים בד"כ יוצאים לחוץ בעת הלידה בסוד דם הלידה].

(2) כיון דעכשיו למטה יש מסתיר לכן צ"ל עיבור במלכות שלא יהיו נפילים. ומציין לביאורי הזהר בראשית י"ח. [והמו"ל שם מציין לסה"מ תקס"ז עמ' י. ושם נתבאר דכשמתעכב השפע בבחי' עיבור ט' חדשים נקלט האור ונעשה מהותו כמהות המלכות ממש וכל מי שנתעכב ונשתהא יותר כמו עיבור די"ב חודש יש בו בחי' הביטול ביותר וכמו אליהו כו', אבל שפע שאינו מתעכב יתכן שיהיה נפרד לגמרי כמו הנפילים שלא נקלטו ברחם הנוקבא כידוע - עיי"ש הסבר הדבר.]

משא"כ לעתיד אין שייך ב' הטעמים, כי (1) אין שייך בירור, דדוקא בירורי נוגה צריכים עיכוב ובהשמים החדשים דלע"ל לא שייך זה. וע"ד ענין הגלוסקאות, דעכשיו כדי שיהי' לחם צריך טחינה והרקדה וכו' שהו"ע הבירורים, אבל לעתיד לבוא תוציא גלוסקאות, עיי"ש עוד. (2) גם לא יהיה הסתר למטה. עכת"ד.

ואח"כ מוסיף הצ"צ לתוספת ביאור, דלכאורה אם לע"ל תתעלה המל' למעלה מז"א בסוד נקבה תסובב א"כ איך יהיה היחוד? ומתרץ דכמו שבעתיק היחוד הוא מיניה וביה, כן יהיה לעתיד. דיחוד וזיווג גופני דז"א הוא דרך הגשמה[14], אבל בעקודים שהכל כלי אחד וכ"ש למעלה ממנו שהוא אורות בלי כלים אין שייך יחוד כזה, והאור ממש מתגלה בלי שום הגשמה בכלי, וזהו"ע מיניה וביה. דלעתיד יתעלה בחי' מלכות שם ב"ן להיות למעלה ממ"ה לקבל מע"ב, והיחוד יהיה כמו שהוא למעלה מאצילות.

"ומשום הכי ג"כ עתידה אשה שתלד בכל יום, דביחוד דעכשיו שהמשכת מ"ד בא דרך הגשמה בטפה לכך צריך לעיבור ט' חדשים בבטן הנוקבא שיהיה מזה הולדה, ויצא מהגשמה אל הגילוי בבריאת הולד מטפה..שהוא ע"י אורות עליונים..המתלבש בה כל ט' או ז' ירחי לידה כו' אבל לע"ל שיומשך שפע המ"ד בלי הגשמה וכלים א"כ א"צ שהיית זמן כלל בבטן הנוקבא" עיי"ש עוד. עכת"ד.

והנה בתחילת דבריו ציין לדברי האריז"ל שכתב במפורש שעתידה אשה הוא כמו אצל אדה"ר, דהיינו שיהיה משפיע ומקבל, אך סיים דאז הייחוד יהיה מיניה וביה וכו'. ועל כרחך דלא נחית כאן לחלק בין התקופות,אלא בא להסביר את כל הטעמים לקיצור זמן העיבור לעתיד. אך לגופו של ענין, הנה ההסבר שהיחוד אז יהי' מיניה וביה וכו' ולכן תלד כל יום, ודאי שייכת רק בעולם הבא אחרי תחיית המתים, וכמו שכתבנו בגליון הקודם אות ה'. אבל הביאורים הקודמים יכולים להתאים גם לימות המשיח, וכדלקמן.

באיזה תקופה יצאו כל הנשמות מהקליפות?

ג. ונתחיל עם הטעם הא', שהעיבור במלכות הוא ע"ד תשובת הגדר - כיון דהנשמות באו בעבר מהקליפות, אך לעתיד לבוא "יאבדו הקליפות" ואז אין צורך בזה יותר.

והנה במשנת חסידים שם מסכת הוית הנשמות, מבואר דלא כל הנשמות נפלו בקליפות וישנם נשמות שלא נכללו באדם הראשון והם נשמות חדשות, ומתוכם אותם שבאצילות לא נפלו בקליפות, ורק אותם שבבי"ע נפלו בקליפות. ובמס' השגת הנשמות כ' דחלק האצילות הנ"ל אי אפשר להשיגם אלא אחר התחיה, ואותם שמאצי' ולמטה בכוונת גדולות של איזה צדיק יכולים לבא לעולם.

וא"כ יש לבדוק האם בתקופה הא' דימות המשיח, עדיין יצאו נשמות מהקליפות, או שיוולדו אז רק נשמות שלא נפלו בקליפות?[15]

והנה איתא בגמ' (ע"ז ה,א) אמר ר' יוסי אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, ובתוס' שם ד"ה אין בן דוד בא, "והא דאמר עתידה אשה שתלד בכל יום לימות המשיח, שמא יש לומר גוף חדש ונשמות חדשות יהיו". וכן הוא בזוהר ח"א דף כח, ב, "אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף ואז החדשות יבואו, בההוא זמנא מתעברין ערב רב מעלמא". וראה גם בתיקוני זוהר תקון ס"ט. הרי שאחרי שבן דוד בא יהיו נשמות חדשות. ולאידך בלקו"ת (שיר השירים נ, א) מביא מספר הגלגולים פ"ז דנשמות החדשות יהיו באלף השביעי, וצריך ביאור, דאם כן איזה נשמות יהיו בימות המשיח (אחרי שיכלו נשמות שבגוף) לפני אלף השביעי?

והנה המשנת חסידים לא העתיק רק דברי האריז"ל (ראה לקו"ש ח"ג עמ' 1002 הע' 2, ולקו"ש חלק כא עמ' 332 הע' 63 בשם אדה"ז), ואכן כדי לברר ענין זה לאשורו בעז"ה יש להביא מש"כ בכתבי האריז"ל בכמה מקומות בענין זה.

וז"ל הרח"ו בספר הגלגולים פ"א, וז"ל:

"והנה כמו שהיו באדה"ר רמ"ח אברים שבהם תלויות כל נשמת הטוב כן כל רמ"ח איברים שבסמא"ל בהם תלויות כל נשמת הרע וכשחטא אדה"ר ואכל מעץ הדעת טו"ר נתערבו יחד ונתלבשו אותן הנשמות הטובות הנאחזות באברי אדם עם אותם של אדם בליעל כל אבר בתוך אבר כמוהו הא כיצד ראש תוך ראש וכו' עד רגלין ברגלין..ובכל דור יוצאין הנשמות הטובות מתוך הרע ההוא ובאים לעוה"ז..בדור הזה האחרון שאנחנו בו הנה השכינה עומדת ברגלין וכל הנשמות היוצאות עתה הם בחי' הרגלים של אדה"ר..וכאשר יוגמרו כולם להתקן ולהסתלק חלק הטוב מן הרע ואפילו הטוב דרגלין מנשמת אדם מתוך רגלי' דמסאבותא כדין ייתא משיחא וזהו הרמז בפ' פקודי עד דמטו רגלין ברגלין והבן זה [בע"ח שער מ"ן ומ"ד דרוש א': וז"ש פ' פקודי דרנ"ח ע"ב כד יסתיים גלותא במשיכו דרגלין ברגלין כדין יבא משיח[16]]. וזהו סוד אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף."

ובפרק ב' שם, "והנה כשיכלו כל אותן הנשמות לצאת מתוך הקליפות הנק' מות אז תצא משם השכינה הגולה ביניהם המחיה אותם וישארו מתים ויתבלעו ויתאבדו. וזהו פי' הפסוק בלע המות לנצח הקליפות הם נק' מות ומה גם אחר שתצא משם השכינה הנק' חיים, ואז מתבלע לנצח ואין להם תקומה."

ומהנ"ל מובן, דכבר בתחילת ימות המשיח כשבן דוד בא "יאבדו הקליפות" כלשון האריז"ל, ולא יישארו נשמות מאותן שהיו בתוך הקליפות, וא"כ כבר אז אין צורך בעיבור במלכות כדי לתקן את העבר. והיינו שההסבר הא' שהביא הצ"צ לביטול אריכות העיבור שייך כבר אז.

כמו"כ מש"כ הצ"צ בהמשך לזה דדוקא בירורי נוגה צריכים עיכוב, ועכשיו כדי שיהי' לחם צריך טחינה והרקדה וכו' שהו"ע הבירורים, אבל לעתיד לבוא לא שייך זה ולכן תוציא הארץ גלוסקאות, שייך גם הוא להנ"ל. ראה בשער המצות (הוא שער הה' מהשמונה שערים, נדפס תרי"ב) פרשת בהר, וז"ל:

"ותחלה נודיעך ענין המלאכות מה הם. דע כי בתחילת האצילות נאצלו אותן שבעה מלכי אדום שמלכו ומתו ואח"כ נתקן עולם האצילות ואנו צריכים ע"י תפלותינו והמצות מעשיות אשר אנו עושים למטה לגרום זיוג בזו"ן ואנו מעלים לאותם שבעה..עד גמר בירור המלכים אלו כל הטוב והקדושה שבהם ויתוקנו הכל והסיגים שבהם הקליפות ישארו למטה בבחינת הרע ועליהם כתיב ובלע המות לנצח והרשעה כולה בעשן תכלה ואין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף ויתבררו כל בחינות אלו המלכים לגמרי..והנה בימי החול אז אנו מבררין את אלו המלכים ע"י המצות מעשיות שאנו מקיימים ע"י מלאכה מה שאין כן ביום השבת כמו שיתבאר..נמצא כי המלאכות הם הוראות היות הדברים צריכים תיקון ע"י מעשינו למטה כ"א הקב"ה היה בורא מתחל' כדרך שעתיד לעשות בימי המשיח להוציא הארץ גלוסקאות יפות כמ"ש רז"ל בשלהי כתובות על פסוק יהי פסת בר בארץ לא היינו צריכים לטרוח בכמה מיני מלאכות חרישה וזריעה וקצירה כו' עד שהמאכל נתקן. אבל עתה אנו צריכים לחרוש ולזרוע ולהוציא התבן והקש שהם הקליפות מן החטים.."

הרי מבואר להדיא, דעד ביאת המשיח יושלם ענין הבירור, עכ"פ ביחס לנשמות[17].

וראה גם בשעה"ג הקדמה ח', דיש כמה שרשים של נשמות שנשרו בקליפות כו' והזכרים יכולים לצאת בעוה"ז מתוך הקליפות, אבל נקבותיהם אין יכולים לצאת כלל עד ביאת המשיח עיי"ש. ובשו"ת רב פעלים ח"א סי' יז כתב עפ"ז ד"קודם ביאת המשיח לא ימחו הקליפות כולם לגמרי, וגם אין יוצאים כל הנשמות שנשרו בקליפות לגמרי, אלא אחר ביאת המשיח בב"א יושלמו כל התיקונים והבירורים האלה, ואחר שישולמו כל התיקונים והבירורים כולם, אז יהיה זמן תחיית המתים" (ומתכוון כאן לתחיית המתים הא' שתהיה לדעתו בימות המשיח, כנ"ל אות ד' שאז עתידה אשה שתלד בכל יום). והביא שם גם מש"כ הרח"ו בעולת תמיד (דף ד, ב) ד"כשיושלם הבירור והצירוף הזה לגמרי ולא ישאר שום ניצוץ קדושה למטה וכל הניצוצות של הקדושה יעלו, אז ישארו הסיגים שהם הקליפות לבדם בלתי חיות כלל, ואז יתקיים פסוק בלע המות לנצח, וזה יהי' אחר ביאת המשיח ב"ה". ולשיטתיה גם היעוד דהרה ויולדת יחדיו לא יהיה מיד בביאת המשיח, אלא איזה זמן אח"כ כשיושלם הבירור לגמרי. ואפשר להעמיס פירוש זה בדברי האריז"ל, ד"בימות המשיח" יאבדו הקליפות ואז הרה ויולדת יחדיו, והיינו שבתוך ימות המשיח עצמם יאבדו הקליפות ואז יתקיים היעוד.

ומה הזכיר הצ"צ הביטוי "השמים החדשים", אף שבד"כ בדא"ח מבואר דקאי על אלף השביעי, מ"מ לפעמים הרי מפרשים אותו על זמן קיבוץ גלויות כמ"ש הרד"ק (ישעי' נא, טז) ראה שיחת ב' דחג השבועות תשט"ו סי"ח (וכן בהמשך תער"ב ח"א עמ' רסד[18]).

טעם השני של הצ"צ שייך גם בימות המשיח

ד. והנה הטעם השני שהביא הצ"צ לענין העיבור הוא "כיון דעכשיו למטה יש מסתיר לכן צ"ל עיבור במלכות שלא יהיו נפילים" ולעתיד "לא יהיה הסתר למטה". וטעם זה דומה לההסבר שהביא הצ"צ בד"ה ה' הושיעה שהבאנו לעיל אות ו', ואף דיש לעיין אם אפשר לומר באופן מוחלט שלא יהי' בחינת יש מסתיר בעולם בימות המשיח לפני תחיית המתים[19] מ"מ אם נכונים הדברים שכתבנו לעיל, שטעם הא' יתבטל אז, ושזהו כוונת האריז"ל, "דלעתיד לבוא יאבדו הקליפות ולא יהיו הנשמות צריכים אל הבירור כמו בזמן הזה באורך המשך ימי העיבור", א"כ ע"כ שגם טעם הב' יתבטל אז.

שהרי ב' טעמים אלו שהביא הצ"צ מרומזים בדברי הרח"ו, בשער הגלגולים הקדמה ל"ט (וכ"ה בספר הגלגולים פל"ה), כ' "ודע כי כאשר הנשמות יוצאות מעמקי הקליפות, כדי לבא בעולם הם צריכות בתחלה להתעבר במלכות, כדי להטהר ולהתנקות מאותם הקליפות והזוהמות שהיו בתוכם כבראשונה, וכפי גדר הנשמה כך יהיה בה כח וזכות להתעכב שם, כי בחי' החדשות הגמורות הם יכולות להתעכב במלכות בסוד עבור י"ב חדש..בחי' הב' כו' עומדות בסוד עבור במלכות רק ט' חדשים בלבד כו'". והטעם שזה נחשב לזכות להתעכב שם הוא משום טעם הב' הנ"ל - עי' בסה"מ תקס"ז הנ"ל אות ז' בארוכה. ואם כן, כשיתקיים היעוד דהרה ויולדת יחדיו, ע"כ שגם טעם זה לא יהי' שייך, דאם לאו הכי, הרי מטעם זה עכ"פ יצטרכו להתעכב במלכות. וק"ל. וזה מתאים עם המבואר לעיל אות ו' ממשמעות דברי הצ"צ בד"ה ה' הושיעה, שטעם זה יתבטל בימות המשיח.

הנשמות שיוולדו בימות המשיח לפני התחייה

ה. ויש לעיין איזה נשמות יוולדו בימות המשיח. שהרי מבואר בשער הגלגולים הקדמה ל"ט, ד"כל פרטי הנשמות כולם ירדו אל הקליפות, חוץ מן החדשות הגמורות האמיתיות [שלא נכללו באדם הראשון], אלא שאינם שוות במדרגתם, כי אותם אשר נשתיירו באדם עצמו, אין בהם רק פגם אחד של אדם, ואותם אשר הנחיל לקין והבל בניו יש בהם ב' מיני פגם כו'". ורצונו לומר, דאף שנאמר בהקדמה ז' שם, שהנשמות שנשארו בו לא נפלו לעמקי הקליפות (וכמו שהבאנו לעיל מהמשנת חסידים), מ"מ גם הם נפגמו ו"ירדו אל הקליפות". ולכן צריכים עיבור במלכות, כמו שממשיך שם בהקדמה ל"ט. ונמצא, שכשאומרים "שיכלו כל הנשמות שבגוף" לפני ביאת המשיח, הרי זה כולל את כל הנשמות, חוץ מהנשמות החדשות.

ומתוך הנשמות החדשות גופא, בספר הגלגולים פ"ז מבואר דגם בנשמות החדשות הנה החלקים שיש בהם מן בי"ע הוטבעו בתוך הקליפות ורק החלקים שמעולם האצילות נשארו למעלה. ובהמשך הפרק כ' וז"ל, "והנה אותם הב' בחינות של הנשמות חדשות, הבחינה הא' מהם שהם מחלקי עולם האצילות א"א שיבואו עתה בעוה"ז עד אחר התחי'[20]..והבחינה השנית שהם מחלקי עולמות בי"ע אפשר להם לבוא בעוה"ז בזמן הזה ע"י כוונת איזה צדיק להמשיכן מתוך הקליפות", ובשעה"ג הקדמה ל"ט שהבאנו לעיל שם מבאר דזמן עיבורם הוא י"ב חודש.

וא"כ כשעתידה אשה שתלד בכל יום, צ"ב על איזה נשמות מדובר?

ובאגרת הקודש סי' ז כ' אדה"ז "כל הנשמות שבעולם היו כלולות באדה"ר..שהן נשמות כל ישראל מימות האבות והשבטים עד ביאת המשיח ועד בכלל שיקוים אז מ"ש והיה מספר בנ"י כחול הים אשר לא ימד ולא יספר מרוב"[21]. ובמ"מ הגהות והערות קצרות כ' כ"ק אדמו"ר, "להעיר מגלגולים רפ"ז - לקו"ת שה"ש נ' א' - שבאלף הז' שהוא אחר ימות המשיח (עיין לעיל פל"ו) - יהיו נשמות שלא נכללו באדה"ר". עכ"ל. ומשמע דנשמות החדשות דבי"ע הנ"ל שלא נכללו באדה"ר, ירדו גם כן - בעיקר - אחרי התחייה. ואכן כן הוא משמעות הלשון בספר הגלגולים שהובא בלקו"ת שם, דאפי' בחי' נפש דעשיה דנשמות החדשות ירדו רק בזמן התחי', ועל כרחך דמה שיורדים עכשיו ע"י כוונת איזה צדיק הוא יוצא מן הכלל ועל כן אינו מזכירו. רק דצ"ב מתי יצאו הם מן הקליפות?

והנה בספר הגלגולים סוף פרק ד', איתא:

"ואמנם כל הניצוצות שלא באו לעולם עד אחר החורבן כולם צריכים להתגלגל בביאת משיחנו במהרה בימינו ואז יקיימו כל אותם המצות ובזה תבין טוב טעם למה הוצרכו להיות ימות המשיח קודם עוה"ב שהוא אלף השביעי שאז הוא עיקר העונג. אמנם לפי שהנשמה לבדה אין לה קיום מצות, לכן יהיה בתחלה ימי המשיח לקיים כל המצות התלויות בבית המקדש ובזה תבין במה שאמר ר' ישמעאל בן אלישע כשהטה את הנר בליל שבת לכשיבנה בית המקדש אביא חטאת שמינה. והבן זה."[22]

ויש להעיר שעפ"ז יומתק למה עתידה אשה שתלד בכל יום, כי כל הנשמות שחיו מאז החורבן יצטרכו לבוא לעולם בבחי' גלגול כדי לקיים את המצות התלויות במקדש.

ואף דבספר הגלגולים פל"ה ובשער הגלגולים פרק ל"ט מבואר דגם נשמות מגולגלות צריכים עיבור במלכות, וא"כ למה יתקצר אז זמן העיבור?[23] יש לומר בדא"פ דבנשמות אלו שחסרונם היחיד הוא שלא קיימו מצות שהיו מן הנמנע לקיימם בזמן הזה, אין טעם העיבור כדי "להטהר ולהתנקות מאותם הקליפות והזוהמות" (כנ"ל בשער הגלגולים) שהרי מה חטאו בזה שלא קיימו מצוות שהיו מן הנמנע לעשות? אלא הטעם הוא משום טעם הב' הנ"ל שלא יהיו נפילים, וטעם זה גם לא יהי' שייך לעתיד.

ובאשר לשאלה מתי יצאו נשמות החדשות דבי"ע מן הקליפות, הנה בשער הגלגולים הקדמה ו' הלשון הוא שנשמות אלו "ירדו עם גלות השכינה למטה בתוך הקליפות, וכאשר איזה צדיק מכוין איזו כונה גמורה טובה, יכול להמשיך ע"י כונתו ההיא איזו נשמה חדשה, פירוש שהנשמה שבתוך הקליפה תתעלה משם" (וראה גם בסה"ג פ"א). וביאר בפי' בני אהרן שם, "אין ירידה זו כירידת אותם נשמות שנשרו מאדה"ר ע"י החטא וירדו לקלי'..וירידתם היא הכרחית מחמת ששלטו בהם הקליפות ע"י חטאו של אדה"ר משא"כ הכא דמיירי בנשמות שלא נכללו באדה"ר והם נקראים נשמות חדשות כמבואר בדבריו כאן, וירידה שלהם היא רצונית ואינה הכרחית להשתקע בתוך הקליפות ח"ו אלא אדרבא היא כדי לברר מהקליפות כמו ירידת השכינה שהיא לברר".

וא"כ נראה דאחרי גמר בירור כל הנשמות - כשיכלו הנשמות שבגוף, והשכינה תצא משם, יעלו גם כל נשמות החדשות דבי"ע הנ"ל מן הקליפות בדרך ממילא ויטהרו כו', ויחזרו למקומן הראוי. וע"פ האמור לעיל בארוכה, יובן דאף שכיום זמן העיבור עבור נשמות אלו הוא י"ב חודש הנה לעתיד יהי' מספיק בזמן קצר.

ולשלימות הענין יש להעיר עוד מהמבואר בשער הגלגולים (הקדמה ל"ט, ובספר הגלגולים שער ל"ה) "כי אחר שהנשמה היתה בסוד עבור במלכות, יש נשמה שתכף אחר זמן עבורה יורדת על העה"ז, ויש שיורדת אל עולם הבריאה ועומדת שם כו' וז"ס פסוק חי ה' אשר עמדתי לפניו, הנזכר באליהו הנביא ז"ל". וענין זה הובא בחסידות פעמים רבות. ונמצא דע"פ האריז"ל ענין יכלו נשמות מן הגוף הוא להוציא את הנשמות מהקליפות אך לאו דוקא שכולם צריכים להוולד לפני ביאת המשיח (בכמה שיחות מכ"ק אדמו"ר משמע דיכלו הנשמות קשור עם לידה גשמית, ויש ליישב), וא"כ יתכן שגם סוגים נוספים של נשמות ירדו ג"כ בימות המשיח. ועי' גם לעיל סוף אות ג' דישנם חלקי נשמות שאינם יכולים לצאת מהקליפות "עד ביאת המשיח", עיי"ש.

לסיכום: היעוד דעתידה אשה תתקיים כבר בימות המשיח ואז יהיו מספר בנ"י כחול הים כו', והטעם לקיצור זמן העיבור הוא משום דאין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף - והיינו שכל הנשמות שהיו כלולים באדה"ר ונפלו בקליפות יצאו משם, ואז אין צורך בהמשך זמן העיבור במלכות שמטרתו - לטהר את הנשמות מאותם הקליפות אשר היו בתוכם. גם העולם יתעלה אז, ולכן יתבטל גם הטעם השני של העיבור במלכות שהוא להחדיר בחי' ביטול היש אצל הנשמה. אולם היעוד ימשיך להתקיים גם בעוה"ב שאין בו פו"ר ע"י כח הנוקבא עצמה, ואז ירדו נשמות חדשות שלא היו כלולים באדה"ר. ובאלף הז', נוסף לטעמים הנ"ל ישנו עוד טעם לביטול ענין העיבור: דעיבור הו"ע ביטול היש, והוא גורם ללידה ע"ד רקבון הגרעין שמביא לצמיחת התבואה, אבל לע"ל יהיה הארה חדשה ממש, ולא יהי' צורך בביטול מה שהיה קיים לפנ"ז (כנ"ל אות א'). ועוד, דאז יהיה ההשפעה שלא בהגשמה, ולכן אינו צריך שהיית זמן בעיבור (כנ"ל אות ב').

[10]) עי' בסה"מ תקס"ז עמ' י למה השפע צריך להתעצר במלכות דוקא.

[11]) בהגה"ה הוא בקיצור נמרץ, ומה שכתבתי הוא ע"פ מה שמבואר בד"ה אלה תולדות נח תקס"ז (ביאורי הזהר להצ"צ עמ' כג) ששם מבואר התוכן הכתוב כאן בהג"ה בקיצור, יעו"ש באוה"ת לעוד מ"מ.

[12] שיחת אחש"פ תשמ"ב סי"ד (בפנים) , שיחת ט"ו בשבט תשמ"ד אות יח, שיחת ש"פ בשלח תשמ"ה סל"ה (בפנים). ש"פ אמור תשמ"ז שם. ספר השיחות ש"פ שמיני תשמ"ט בסופו בהע'. סה"מ תשל"ז עמ' 288 בהע'. הוספות לשיחת ש"פ בשלח תשנ"א (תורת מנחם עמ' 227). וראה גם את הביאורים לאגה"ק סי' כו שהבאנו בגליון תתקצ"ח.

[13]) ש"פ משפטים תשמ"ד הע' 33 (לקו"ש חכ"ו עמ' 362). תורת מנחם ש"פ וארא תשט"ו בסופו.

[14]) עי' ביאור הענין בדרך מצותיך מצות פו"ר ס"ב, ע"ש היטב.

[15]) ראה לקמן קטע המתחיל "והנה בספר הגלגולים".

[16]) ועי' עוד מזה באור התורה במדבר ג חקת עמ' תתעג.

[17]) שהרי במ"א כ' הצ"צ (אור התורה בראשית ו, עמ' תתשלד) שגם בימות המשיח יהיו בירורי נוגה, רק דכיון שבחי' אדם יהיה בשלימות, לכן הבירור שלא יהי' בדרך מלחמה אלא שיתבטלו במציאות ממילא, ולכך "עיקר מעשה המצות יהי' בזמן ההוא כו' שכשעומד במקום הגבוה ביותר יוכל להשפיל ידיו להגביה את הנמוך כו' להעלות בירורי נוגה היותר נמוכים ולהעלותן ע"י קרבנות כמצות רצונך כו' וזהו הטעם שהיום לעשותם כמצות רצונך לא יהי' אלא לימות המשיח דוקא, ולמחר לקבל שכרם היינו בתחיית המתים שלאחר ימות המשיח". כמו"כ גבי גלוסקאות, עי' בשער התפלה לאדמו"ר האמצעי עמ' 130 ואילך שזה דוקא באלף השביעי שנק' יום שכולו שבת כדוגמת שביעית שאין בה חרישה וקצירה, ושבימות המשיח יהיה ברכה בארץ אבל עדיין צריך עבודה קצת. ויש לעיין בזה עוד. אבל עכ"פ לגבי נשמות הרי הדברים ברורים מאוד במקורות הנ"ל שיתבררו כולם לפני ביאת המשיח. וראה לקמן הע' 10.

[18]) רק דמש"כ שם צריך ביאור ע"פ המובא לקמן דנשמות חדשות יהיו רק לע"ל. ראה לקמן הע' 13.

[19]) ראה מה שהבאנו לעיל מהאריז"ל "דכשיכלו כל אותן הנשמות לצאת מתוך הקליפות הנק' מות אז תצא משם השכינה הגולה ביניהם המחיה אותם וישארו מתים ויתבלעו ויתאבדו." וראה לעיל סוף אות ג'. וראה מש"כ באגרות קודש כ"ק אדמו"ר ח"ב עמ' סח: "בימות המשיח כשישלימו בני ישראל את המלחמה ויבררו הטוב מן הרע ויופרד הרע מהטוב ויפקון מן גלותא אז יגיעו הם לשלמות האדם כמו שהי' קודם חטא עץ הדעת, שלא יהיו ישראל תחת שליטת אילנא דטוב ורע. אבל ישנה עדיין לסטרא אחרא בעולם בערב רב..מוסיף על זה בעולם התחי' שיעביר את רוח הטומאה כליל מן הארץ ואין חטא ומיתה בעולם". וכ"ה באגרות קודש חי"ז עמ' שנו, דבתקופה הא' יהי' רק טהרת האדם (היחיד או הרבים או גם כללות בנ"י) ובכ"ז מציאות הרע בעולם קיימת (וגם בפועל - באו"ה, בחיות וגם בערב רב) ובמילא גם אפשריות של פועל רע (גם בכל בנ"י).

וי"ל דכיון שבני ישראל לא יהיה תחת שליטת אילנא דטוב ורע, לכן אין חשש כ"כ שיהיו נפילים.

[20]עיי"ש) בתחילת הפרק ליתר ביאור, הובא בלקו"ת לאדה"ז (שה"ש נ, א) דנשמות אדה"ר כוללות מן נפש דעשייה עד יחידה דאצילות כן אותם הנשמות שלא נכללו באדה"ר הם עד"ז כו' ובאלף השביעי יתעטרו אלו הנשמות שנכללו באדה"ר באותם הנשמות היותר גבוהים מהם כל חלק וחלק עם הדומה לו". וראה מאמרי אדה"א דרושי חתונה ח"ב עמ' תרמב-ג.

[21]) ולהעיר ממש"כ בירך יעקב (להרב יעקב פייתוסי, נד' ה'תר"ב) ריש פ' תזריע "ואפשר שזהו מש"כ והיה מספר בנ"י כחול הים וכו' דהיינו ע"י אופן זה כעין התרנגולת", ר"ל שזהו המטרה של עתידה אשה שתלד בכ"י. וכ"כ בס' בן איש חיל (לבן איש חי) עמ' קב, שע"י עתידה אשה שתלד בכ"י יתקיים ההבטחה דוהיה זרעך כעפר הארץ.

[22]) יש לעיין איך לתווך המבואר כאן עמש"כ בשל"ה (בראשית אות י"ג) על עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, "כי עתה בגלות לא יש נשמות חדשות על הרוב ורובא דרובא, רק כולם מגולגלים, אבל כשיכלו אלו הנשמות ויבואו נשמות חדשות, אז יהיה הגאולה והתחדשות אור הגנוז, ויבואו נשמות חדשות". לאידך גיסא, מש"כ בשל"ה כן משמע בזוהר ובתוספות שהבאנו לעיל אות ז' קטע המתחיל "ואיתא בגמ'", שאחרי שיכלו נשמות מן הגוף יבואו נשמות חדשות. וצ"ע.

[23]) והנה ראיתי דבספר הגלגולים הוצאת לנדמן (בני ברק תשמ"ו) ישנו הגהה דצ"ל להיות "להתעבר בזמן ביאת המשיח". ולכאורה מוכח כן, שהרי כתוב שם לעיל, דאם האדם לא קיים מצוה שלא באה לידו סגי בכך שיתעבר באדם שהוא משרשו, וגבי נשמות שבאו לעולם אחר החורבן הרי מצות אלו לא באו לידם. וההבדל בין גלגול ועיבור מבואר שם פ"ה, דעיבור הוא שהנשמה נכנסת באדם קיים בגיל בר מצוה עד שהוא יקיים המצוה שחסרה לה, ואח"כ מסתלקת ממנו, ואינה צריכה להתעכב בו עד יום מותו של אותו אדם. ולגבי נשמה המתעברת לא אשתמיט שצריכה עיבור במלכות לפני כן (ובפרט דמבואר שם דלפעמים מתעברת נשמה באדם "לסייעו ולזכותו, ולהדריך אותו בתורה ובמצות ואינה חסרה דבר לצורך עצמה" - ועי' בתניא סוף פרק י"ד. וא"כ למה שתצטרך להתעכב במלכות לפני כן, הרי אינה צריכה תיקון?).

אולם במחילת כבודו שגה בהגהתו הנ"ל, שהרי בשער הגלגולים הקדמה ט"ז, מחלק במפורש בין מצות שלא באו לידו כגון חליצה וכדו' דשם סגי בעיבור, לבין מצות שהוא מן הנמנע לקיימם בזמן הזה כמו מצות הקרבנות וכיו"ב, וכ' שם דאחר ביאת המשיח שיבנה בית המקדש, אז יתגלגלו בגלגול ממש כדי לקיימם. ואפי' את"ל דבספר הגלגולים משמע דלא כנ"ל, ראה שיחת מוצ"ש תצוה תשל"ט אות לד, דשער הגלגולים שהוא מהשמונה שערים מוסמך יותר ועליו סומכין, וכמ"ש אדמו"ר הרש"ב בהגהותיו בסידור.