בגליון א'יד הביא הרב י. ל.ש. דברי כ"ק אדמו"ר בלקו"ש חל"ד (שיחת שופטים ג'), והקשה כמה ענינים הצריכים ביאור בהמשך ובסדר הענינים, עיי"ש.

ובכדי שלא להאריך בזה אביא דברייו בקיצור, מה שנראה לענ"ד לבאר בזה:

א. הקשה שאינו מובן מה שממשיך בס"ג "ביתר ביאור" במעלת הבטחת הגאולה וביאת משיח שהיא חלק מן מצות התורה, שאינו בגדר נבואה, דלכאו' גדר נבואה מאן דכר שמיה! דלכאו' גם ב' הראיות הראשונות הם מפסוקי התורה.

ונראה, שאין כוונת כ"ק אדמו"ר לגדר נבואה בעלמא, אלא (כלשון השיחה) "להבטחת הקב"ה" – ובזה נכלל גם הבטחות שבתורה. וכד יעויין במקורות המצויינים בהערות, יראה ג"כ דאיירי אף בהבטחות הכתובות בתורה. ומה שהם הבטחות הכתובות בתורה, אין זה משנה מהמדובר בסעיף זה לבאר מעלת המצות ש"אי אפשר שישתנה".

ב. מה שמתחיל בתחילת ס"ד שלכאורה אין מעלה בזה שהוא חלק ממצות ערי מקלט, בענין הנצחיות, כי גם תורה הוא נצחי, והרי כבר כתב בס"ד שיש מעלה בנצחיות שבמצוות לגבי תורה סתם.

כשמעיינים בשיחה בס"ד לא מדבר באופן ישיר במעלת המצוה לגבי תורה וטעם המעלה – אלא בא לבאר שיש במצוות מעלה ש"אי אפשר להיות שינוי ח"ו בזה". ובס"ג מבואר שזהו (כתוצאה מ)נצחיות התורה, וא"כ מובן מה שבס"ד מתחיל לשאול שגם בשאר חלקי התורה מצינו נצחיות וא"כ גם לגבי שאר חלקי התורה יש המעלות שיש בהמצוות.

ג. מה מקום להקשות עוד פעם, ובתוקף, בס"ה מה היא המעלה שזה חלק ממצוה שבתורה – הרי זה הי' כל האריכות ע"כ לבאר מעלה זו.

וי"ל בזה, שענין זה הוא עיקר כל הביאור, דאין כוונת הרמב"ם לומר לנו שמשיח מוכרח לבוא בפועל ובפשוטו, אלא שהאדם צריך להאמין בזה "וכל מי שאינו מאמין בו או מי שאינו מחכה לביאתו לא בשאר הנביאים בלבד הוא כופר אלא בתורה ובמשה רבינו שהרי וכו'", ולכן כשמסכם בס"ה אינו כותב שהרמב"ם הביא הראי' מערי מקלט כדי לומר ש"מוכרח להתקיים בגשמיות", אלא כותב ש"בא להוסיף ענין חדש בחומר הדבר של "מי שאינו מאמין בו" דנוסף לזה ש"כופר . . בתורה ובמשה רבינו" מפני ש"התורה העידה עליו" – הרי הוא גם גורע ממצוות התורה". ולכן שואל מחדש מה מוסיף בזה שהוא גורע ממצוה אם הוא כבר כופר, כדי להבהיר ולהגדיר ההוכחה (והנפק"מ) מהראי' של ערי מקלט לגבי הגברא, ומבאר זה ע"פ הנת"ל בשיחה.

ד. בס"ד מבאר בארוכה מעלת דברי תורה לגבי דברי נבואה, וא"כ כשמקשה בס"ו ש"אף שדברי תורה חמורים מדברי הנביאים . . " הו"ל לכל לראש לכתוב "וכפי שנת"ל (ס"ד) בארוכה".

וי"ל בפשטות שהמבואר להנ"ל הוא בנוגע לקיום הדברים, שדבר שאומר בתורה מוכרח יותר להתקיים מגדר נבואה, אבל כאן מדבר בתוכנם העצמי.

ומה שיש להוסיף כאן, שע"פ המבואר בשיחה יוצא ש"כל מי שאינו מאמין בו . . הוא כופר" הוא מכל ג' הראיות, אבל זה שכתוב "אינו מחכה לביאתו . . הוא כופר" הוא רק מראי' הג' של ערי מקלט, שהרי ע"פ המבואר בס"ו לא נעשה "כופר בתורה ובמשה רבינו" באם סובר שנתבטלה הבטחה זו" או "שיתקיים שלא כפשוטו" ההבטחות של התורה. וצ"ע האם יש להעמיס את זה בפשטות לשון הרמב"ם, ואכ"מ.