בשיחת קודש ש"פ ויקרא פ' החודש ר"ח ניסן תשמ"ה (סל"ז) הקשה הרבי בנוגע לנבואת יחזקאל [שניבא בין בית ראשון לבית שני] אודות בנין ביהמ"ק וסדר הקרבנות וכו', דאה"נ דבפועל ידעינן דנבואתו קאי על בית השלישי כיון שנבואתו לא נתקיימה בבית שני, אבל מנין ידעו אז בזמן בית שני שנבואתו לא קאי על אותו הזמן? בשלמא בנוגע לצורת בנין הבית אפ"ל דכיון שהיו צריכים לרשיון המלכות, במילא אפ"ל שלא היו יכולים לבנותו כרצונם אלא כפי רשיון המלכות, אבל בנוגע לקרבנות הנשיא המבוארים בההפטורה דפ' החודש, (יחזקאל מה,יח): "בראשון באחד לחודש תקח פר בן בקר תמים וגו'" שבזה בודאי לא התערבה המלכות, מנין ידעו שזה לא קאי על בית השני?

ויש להעיר בזה ממנחות מה,א, דמקשה הגמ' על מ"ש שם בפסוק י"ט: "ולקח הכהן מדם החטאת וגו'" הלא עולה היא דבר"ח מקריבים עולה? א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה, רב אשי אמר מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה, תניא נמי הכי רבי יהודא אומר פרשה זו אליהו עתיד לדורשה, א"ל ר' יוסי מילואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה אמר לו תנוח דעתך שהנחת את דעתי עיי"ש, ופירש"י בד"ה רב אשי אמר: "אני אפרשנה, מילואים הקריבו והך נבואה דיחזקאל על בית שני נתנבאה שהקריבו מילואים" וממשיך רש"י דכשם שבימי משה הקריבו בימי המילואים בר"ח קרבן חטאת ה"נ הקריבו פר לחטאת בר"ח עיי"ש, הרי מבואר בזה דנבואה זו בנוגע לקרבנות הנשיא בר"ח ניסן אכן קאי על בית שני ולכן באמת הקריבום אז?

ולכאורה הי' אפשר לומר דפליגי בזה רבי יוחנן ורב אשי, דר' יוחנן דקאמר דפרשה זו אליהו הנביא עתיד לדורשה, סב"ל דנבואה זו קאי על בית השלישי ובבית שני לא הקריבו קרבנות מילואים, ורב אשי חולק עליו וסב"ל דקאי על בית שני ולכן קאמר דקאי על קרבנות המילואים בבית שני כמ"ש רש"י, ושאלת השיחה הוא לפי ריו"ח? אבל לפי"ז צריך לומר דגם ר' יהודא ור' יוסי שבברייתא פליגי בזה, וכיון דרבי יהודא אמר לר' יוסי תנוח דעתך וכו' משמע שהסכים לר' יוסי ונמצא ששניהם סוברים דהנבואה קאי על בית שני ושבאמת הקריבום אז?

ביאור בהגמ' מנחות לרש"י והרשב"א וכו'

אלא דבחידושים המיוחסים להרשב"א שם (נדפס בס' אסיפת זקנים) כתב וז"ל: מלואים הקריבו בימי עזרא, אינו ר"ל שנבואת יחזקאל היתה על בית שני שהרי על בית שני לא נתנבא שיהא אותו הבנין שכתב שהרי לא נעשה אותו הבנין בבית שני וגם הקרבנות לא נעשו בבית שני באותו הסגנון שנכתבו שיעשו אלא שעזרא ובוני בנין בית שני לקחו בבנין שבנו קצת מדוגמת בנין יחזקאל שעתיד להיות לע"ל וקצת מדוגמת בית ראשון, וכן אפשר שבקרבנות נמי לקחו קצת ממה שנכתבו ביחזקאל להיות לע"ל, וזהו אותו פר מלואים שהקריבו בימי עזרא שלקחו מקצת נבואת יחזקאל שהקריבו אותו פר למילואים ולא שעשו אותו כמו שנתנבא יחזקאל שלא עשו המתנות כמו שנבא יחזקאל כדפי' בתוס', אלא הקריבוהו למילואים כמו שהקריבו מלואים בימי משה, ומאי דקאמר ר' אשי מלואים הקריבו בימי עזרא צריך לומר דאין ר"ל דנתנבא על בית שני אלא ה"ק דאותו פר דקאמר יחזקאל שעתיד להיות הוא יהי' פר מלואים כמו שהי' בימי משה שהרי גם בימי עזרא בתחילת בית שני הקריבו מלואים כמו בימי משה, א"כ יש לנו לומר דאותו פר שנבא יהי' פר מלואים ולא לקשי לן מדם חטאת עולה היא משום דמלואים להוי עכ"ל. ועי' גם ברבינו גרשום שכ"כ דנבואת יחזקאל קאי על לע"ל והכוונה דכשם שהקריבו מילואים בימי עזרא כמו בימי משה, אף הכא יש לפרש דנבואה זו דקאי על לע"ל קאי על מילואים דלע"ל ולכן לא קשה למה כתיב חטאת.

ובשטמ"ק שם כתב: הקריבו בימי עזרא: "לאו דוקא שהרי כל אותן קרבנות ואותו בנין לעתיד, אלא אם זכו ישראל היו מקריבים אותו בימי עזרא", דלפי השטמ"ק נמצא דבבית שני באמת לא הקריבו קרבנות למילואים, אלא יקריבום בבית שלישי, והא דקאמר "בימי עזרא" הכוונה הוא רק שאילו זכו היו הקרבנות מתקיימים בימי עזרא.

ועי' גם רמב"ם הל' מעה"ק פ"ב הי"ד שכתב דכל שיעורי הנסכים האמורים בס' יחזקאל ומנין אותן הקרבנות וסדרי העבודה הכתובים שם כולן מילואים הן ואין נוהגין לדורות אלא הנביא צוה ופירש כיצד יהיו מקריבים המילואים עם חנוכת המזבח בימי המלך המשיח כשיבנה בית השלישי, ובלח"מ שם הקשה דדברי הרמב"ם דקאי על בית שלישי אינו כדעת רב אשי הנ"ל דקאמר דקאי על בית שני, גם בהט"ו שם כתב שגם בבית שני הקריבו קרבנות מילואים וכו' וזהו כרב אשי נמצא דדברי הרמב"ם סותרים זא"ז? ולכן ביאר שהרמב"ם מפרש דברי רב אשי דבאמת סב"ל דקאי הנבואה על בית שלישי והכוונה הוא דכיון דגם בבית שני הקריבו מילואים, מסתבר שכן יהי' גם בבית שלישי ולכן כתוב חטאת עיי"ש בארוכה, וזהו ככפירוש רבינו גרשום והרשב"א.

ועי' בס' ושב הכהן (מנחות שם) שהביא דברי הלח"מ והקשה עליו, ומ"מ מסיק ג"כ דמ"ש בהט"ו שקרבנות שהקריבו בימי עזרא היו קרבנות מילואים אין זה שייך להקרבנות דנבואת יחזקאל אלא כוונתו לקרבנות שמצינו בעזרא ו', דסב"ל להרמב"ם שהם היו קרבנות המילואים, ומקורו הוא מתמורה טו,ב, והוריות ו,א, דתניא כיוצא בו א"ר יוסי והבאים מהשבי בני הגולה הקריבו וכו' שעירי חטאת שנים עשר וכו' אר"י אמר שמואל על עבודה זרה שעשו בימי צדקיהו וכו', ומקשה והיכי מקרבי להו והרי מזידין הוו, אר"י הוראת שעה היתה, דבפשטות כוונת הגמ' שהי' הוראת שעה להקריב קרבן על ע"ז אף שהיו מזידין, אבל הרמב"ם פירש תירוץ הגמ' דהוראת שעה היתה שהיו קרבנות מילואים וכמ"ש דאין נוהגין לדורות, אלא דקרבנות אלו כיפרו נמי על ע"ז, אבל הקרבן הי' קרבן מילואים ולכן לא איכפת לן דהוה מזידין, וא"ש לשון הרמב"ם שכתב "הבאים מהשבי" דכוונתו לקרבנות אלו שבעזרא ו' שכתוב שם שהבאים מהשבי הקריבו, וכ"כ באור שמח וביד איתן שם.

אבל מלשון רש"י הנ"ל "דהך נבואה דיחזקאל על בית שני נתנבאה שהקריבו מילואים" משמע לא כהשטמ"ק אלא שכן הי' בפועל, גם משמע שלא כהרמב"ם ורבינו גרשום והרשב"א שהרי כתב שנבואת יחזקאל באמת קאי עלייהו.

קושיית השיחה לפי איזה שיטה

והנה לפי הרמב"ם ורבינו גרשום וכו' א"ש קושיית השיחה כיון דסב"ל דקרבנות המילואים שבימי עזרא אינם שייכים כלל לנבואת יחזקאל ונעשו באופן אחר כנ"ל קשה דמנא ידעו שלא להקריבם כמ"ש בנבואת יחזקאל? וכ"ש לפי השטמ"ק דמשמע דבימי עזרא לא הקריבו כלל קרבנות מילואים כנ"ל ודאי א"ש הקושיא, אבל לפי פירש"י הנ"ל בדעת רב אשי לכאורה לא קשה כיון דנקט דנבואה זו באמת קאי עלייהו ושלכן הקריבום אז.

והנה בנוגע לעצם הקושיא יש להעיר, דלכאורה כבר כתב התויו"ט בהקדמתו לס' צורת הבית וכן בהקדמתו למסכת מדות שהטעם שבבית שני לא בנו הבנין כולו ככל תבנית בנין יחזקאל, לפי שידעו ע"פ הנביאים שאין עתה עת הבנין ההוא, ומביא מ"ש רש"י בפרק מ"ג שם, ראויה היתה ביאה שני' של עזרא כביאה ראשונה של יהושע כו' שיהי' גאולת עולם אלא שגרם החטא ולא היתה תשובתם הוגנת, הנה שמן הדין הי' לבנות כך ושתהי' גאולתם גאולת עולם אילו זכו, אבל כשלא זכו לא היו רשאין לבנות זה הבנין כלל לפי שזה הבנין מיועד ומוכן דוקא לגאולת עולם, ולכן כשלא היו ראוים שתשרה השכינה ביניהם בבית שני לא היו רשאין לבנותו בדומה לו לגמרי אבל בנאוהו דומה במקצת ממנו אחרי שנבואתו היתה ראויה להיות בעת ההוא ושיהי' להם הכנה במקצת באם היו זוכים לעשות תשובה הוגנת עכתו"ד, וראה גם בס' יריעות שלמה הל' ביהב"ח פ"א ה"ד עיי"ש, ובכ"מ, הרי יוצא מזה שכבר ידעו אז ע"י הנביאים בנוגע לצורת בנין הבית שלא זכו אז לגאולת עולם, ובמילא אפ"ל שכן ידעו גם לגבי אותם הקרבנות דלא קאי עלייהו.

ביאור בדעת רש"י

ובנוגע לדעת רש"י לכאורה צ"ל דסב"ל לפי רב אשי וכו' שהיו הרבה דברים בנבואת יחזקאל שיתקיימו בבית שלישי כיון דלא זכו כמו צורת הבנין וכו', אבל כמה דברים בנבואתו אכן נתקיימו בבית שני כקרבנות דמילואים כנ"ל, וראה בס' העקרים מאמר ד' פמ"ב שכתב וז"ל: וכן נבואת בנין אשר ביחזקאל אע"פ שנתקיים קצתה בבית שני כמו שיראה מדברי רז"ל במסכת מנחות בפרק התכלת (מה,א) רב אשי אמר מלואים הקריבו בימי עזרא כדרך שהקריבו בימי משה כלומר ובימי עזרא נתקיים נבואה זו כו' אבל מ"מ הדבר מבואר שיש דברים הרבה ביחזקאל שלא נתקיימו בימי עזרא כלל וכו' עכ"ל, וזה אפ"ל בשיטת רש"י.

ובהשיחה דנקט שלא ידעו אז ע"י נביאים בנוגע לצורת הבית, ולכן ביאר דאפשר שהוא משום רשיון המלכות כנ"ל, לפי"ז הרי אפ"ל דכיון דסוף סוף לא היו יכולים לבנותו כפי המבואר ביחזקאל משום רשיון המלכות, א"כ זה גופא גילה להם דנבואת יחזקאל לא קאי עלייהו כלל, א"כ מהו הקושיא בנוגע לקרבנות? ולהנ"ל אפ"ל דסב"ל להרבי כמ"ש בס' העקרים שיש לחלק בהנבואה עצמה שמקצת נתקיימה אז ומקצת לא, ולפי"ז שפיר הקשה דמנא ידעו שאינה מתקיימת לגבי הקרבנות? אבל לכאורה אפ"ל דסבירא להו להרמב"ם וכו' דאין לחלק נבואה אחת, וכיון שמקצת נבואתו לא היתה יכולה להתקיים הרי זה מגלה שכל נבואה זו לא קאי עלייהו כלל, ולא כמ"ש בס' העקרים ובדעת רש"י.

וראה זבחים נט,ב, ברש"י ד"ה ונאמר וז"ל: בשל יחזקאל שנתנבא על בית שני או על העתיד וכו' עכ"ל, ובזה יש לפרש דכוונתו דאילו זכו הי' זה בבית שני וכיון שלא זכו הי' הנבואה על בית שלישי.

וראה עוד בקובץ אורייתא (קובץ י"ד ע' קמ"ב) מ"ש הגר"י קמינצקי ז"ל בענין זה, שביאר הטעם למה הי' נבואת יחזקאל על בית שלישי זמן רב לפני נבואת חגי על בית שני? משום דנבואת יחזקאל הי' אודות גאולת ישראל השלימה וזהו העיקר, אבל כשלא זכו, באה אח"כ נבואת חגי עכ"פ לגאולה חלקית על בית שני, וראה עוד בהערות וביאורים גליון רע"ח בענין זה.

וראה לקו"ש חכ"ב ע' 251 במכתב כללי די"א ניסן תשמ"א שהביא פסוק זה דיחזקאל באחד לחודש וגו', ובהערות שם כתב דבפשטות הכתובים (ברש"י ורד"ק שם בכ"מ) ה"ז קאי על בית השלישי, וראה בגליון תשצ"ה מ"ש בזה הת' הנעלה והנפלא וכו' מ"מ שי' רייצס.

בלקו"ש חל"ז ע' 79 מקשה כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, למה האריכו כ"כ חז"ל במעלת הייעודים הגשמיים שיהיו לעת"ל, והרי כתב הרמב"ם (סוף הל' מלכים) שלע"ל "לא יהיה עסק כל העולם כולו אלא לדעת את ה' בלבד, ולפיכך יהיו ישראל חכמים גדולים ויודעים דברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם שנא' כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים ימים מכסים", ומובן דכאשר בנ"י יהיו במצב כזה אין חשיבות לניסים ונפלאות הגשמיים?!

ומתרץ בהקדים להקשות למה בכלל נתפרש בתורה שכר לימוד התורה וקיום המצוות, ובפרט שתכלית העבודה היא העבודה לשמה שלא ע"מ לקבל פרס? וכ"ש שקשה למה האריך הכתוב בפרטי שכר הגשמי?

ומבאר שרוב בנ"א אינם זוכים להגיע למעלת לימוד התורה וקיום המצוות לשמה, וכ"ש בתחילת העבודה, וכמ"ש הרמב"ם (הל' תשובה פי"ד ה"ב ובפיה"מ בהקדמתו לפרק "חלק"). ומכיון שתורה על הרוב תדבר, לכן נתפרש בתורה השכר על עסק התומ"צ, ובעיקר שכר הגשמי, כי זה נחוץ לאותם בנ"א, כדי לזרזם על לימוד התורה וקיום המצוות.

ובדרך זו מת' למה מפליאים חז"ל הניסים ונפלאות הגשמיים דלעת"ל, וז"ל: "כי גם לע"ל לא יגיע כאו"א תיכף להשגה נעלית בשכר רוחני, ופשיטא לא לדרגת העבודה דלשמה, עבודה מאהבה, אלא גם אז יהיה סדר העליות מחיל אל חיל, ולא יולד אדם בתכלית השלמות בידיעה והשגת ה' ועבודה מאהבה, ולכן יש צורך בניסים ונפלאות גשמיים, כדי להקדים ולזרזו על קיום התומ"צ". עכ"ל.

והנה בפשטות נראה שנקודת התירוץ הוא, דגם לע"ל תהיה חשיבות לדברים גשמיים, ובמילא יש צורך להודיע על גודל ההפלאה של הדברים הגשמיים אז.

אבל לפי"ז צע"ק מה נוגע כל האריכות בביאור הסיבה שהתורה מפרשת שכר המצוות, ובפרט שכר הגשמי, (מטעם ש'תורה על הרוב תדבר' וכו'), הרי אי"ז מוסיף כלום בהתי'. כי כל התי' הוא רק שגם לע"ל תהיה חשיבות אצל בנ"א בענינים גשמיים.

ז.א. שהקושיה היתה שהיות ולעת"ל לא תהי' חשיבות לדברים גשמיים למה צריכים להאריך בהפלאת הגשמיות אז, וע"ז לכאו' הי' אפשר לתרץ תומ"י, שאי"ז אמת, כ"א שגם אז תהי' קצת חשיבות לדברים גשמיים. וכל האריכות שמבאר למה נתפרש בתורה השכר וכו' הוה דבר צדדי לגמרי, לבאר בכלל למה צריכים השכר, אבל גם בלא ביאור זה מתורץ הקושיא ע"י הסיום שגם לע"ל יהי' חשיבות לגשמיות.

וגם צלה"ב: מתחילה מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר? מה נשתנה בין הקושיא והתירוץ, שהכריחו לומר [דלא כמו שסבר מעיקרא] שאכן תהי' חשיבות לגשמיות גם לע"ל?

והנה בדוחק י"ל, שאין הפי' בהשיחה כנ"ל, (שבהקושיא נקט שלא יהי' חשיבות כלל לגשמיות לע"ל, ובהתירוץ מסיק שאכן יהי' חשיבות לגשמיות גם אז), כ"א שגם בהקושיא אזיל בהסברא שלעתיד תהי' חשיבות לגשמיות, אמנם כל החשיבות שתהי' אז להגשמיות הוא רק כהכשר להעבודה הרוחנית, "כדי שיהיו פנויים בתורה וחכמתה". ז.א. שגם מצד הרגש בנ"י אז, תהי' חשיבות הגשמיות רק כי עי"ז יוכלו ללמוד תורה וחכמתה.

ולכן הקשה, דהיות וכל חשיבות הגשמיות הוא אך ורק כהכשר להרוחניות אין להאריך בגודל הגשמיות אז, כשכל חשיבותו אינה בזה עצמה, כ"א בהתכלית שזה מביא, הרוחניות.

וע"ז מתרץ דבאמת גם בכל התורה כולה, כל סיבת פירוט השכר, וכ"ש השכר גשמי, הוא רק מצד זה שזה הכשר לעבודה רוחנית, ובלא"ה לא היתה התורה מארכת בזה - הנה כמו"כ הוא בנוגע לע"ל, שהתורה מארכת בהגשמיות, כי גם אז תהי' חשיבות בזה מצד היותו הכשר להעבודה הרוחנית.

ועפ"ז מה שמאריך בהקושיא "ואף שמובן שיש תועלת בדברים אלו, כי כאשר "הטובה תהי' מושפעת הרבה" ה"ז אמצעי "כדי שיהיו (ישראל) פנויים בתורה וחכמתה ולא יהי' להם נוגש ומבטל", מ"מ, למה האריכו חז"ל כ"כ במעלת המעדנים הגשמיים שיהיו לע"ל, כאילו הוי דבר מיוחד ונעלה ביותר בפ"ע?" - אין אריכות זו רק שאלה ותשובה צדדית, כ"א זהו עיקר הקושיא, שהיות וכל החשיבות אז, גם בעיני בנ"א, הוא רק כהכשר להרוחניות, למה מאריך בזה.

ומה שכתב בהתירוץ "כי גם לע"ל לא יגיע כאו"א תיכף להשגה נעלית בשכר רוחני וכו' ולכן יש צורך בנסים ונפלאות גשמיים, כדי להקדים ולזרזו על קיום התומ"צ", אין זה חידוש התירוץ, כי זה ידוע גם בהקושיא, כ"א עיקר נקודת התירוץ הוא מ"ש לפנ"ז שכל סיבת אריכות שכר בתורה הוא בשביל לזרז על קיום התומ"צ. ולכן כמו שאין להקשות על כל הפסוקים שמדברים בשכר (גשמי), למה מאריך בזה כשאין בזה תכלית לעצמו, כן אין להקשות כן בנוגע להשכר דלע"ל.

אבל לא משמע כן מהמשך הלשון בהשיחה. וצע"ק.

במכ' הידוע ע"ד תחה"מ הערה 23 מעיר כ"ק אדמו"ר על המבואר בלקו"ת ריש פ' צו בענין סעודת לויתן לע"ל:

"צ"ע דבלקו"ת שם משמע דסעודה הגשמית תהי' בזמן דעטרותיהם בראשיהם, שהוא בזמן מארז"ל העוה"ב אין בו לא אכילה וכו'.

"ולכן נ"ל דמרז"ל דעוה"ב אין בו אכו"ש בא ללמדנו דלא כעוה"ז עוה"ב, דבעוה"ז קיום וחיבור הגוף והנפש הוא רק ע"י אכו"ש, ובעוה"ב יהי' זה ע"י שנהנים מזיו השכינה, שמזה יהי' ניזון גם הגוף הגשמי, אבל תהי' שם אכו"ש וסעודה גופנית לצדיקים לתכלית אחר ולא בשביל קיום הגוף, וק"ל".

ובגליון שי"ל לש"פ קדושים העיר הת' מ.מ.ר. על ביאור זה מהמבואר בלקו"ת ד"ה 'ששת' דלא הקריבו שלמי שמחה בשש"פ משום שבחינת השמחה של שש"פ נעלה כ"כ שאינה יכולה לבוא לבחי' התגלות בבחי' פנימית שהוא בחי' אכילה, כ"א בבחי' מקיף עליהם מלמעלה. וזהו ג"כ משארז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה וכו', שלעוה"ב ג"כ יתגלה גילוי מלכותו מבחי' שלמעלה מהשתלשלות, לכן לא יתגלה בבחי' אכילה פנימית כ"א בבחי' מקיף. והיינו שלא שייך אכו"ש לעתיד לבא.

ובפשטות הביאור בזה, דהמבואר בלקו"ת ד"ה ששת (שלעת"ל שלא יהי' בו אכו"ש, כיון שיתגלה גילוי מלכותו שלמעלה מהשתלשלות שאינו מתגלה בפנימיות) הוא ע"ד המבואר בשלמי שמחה - שענינם של השלמים שהשמחה של יו"ט תתגלה בבחי' פנימית ע"י האכילה של הקרבן, ולכן בשש"פ שהשמחה גדולה כ"כ שאינה יכולה להתגלות בבחי' פנימיות אין שלמי שמחה. אבל גילוי אחר שאינו שמחה יכול להתגלות בפנימיות, ורק שלמי שמחה שהם קשורים לשמחת היו"ט אין מקריבים מצד גודל השמחה.

וע"ד המבואר בשיחת אחש"פ תשכ"ד, שמביא הלקו"ת שלא הקריבו שלמי שמחה בשש"פ, שבחי' השמחה גדולה כ"כ שאינה יכולה לבוא לבחי' התגלות, ומוסיף הצ"צ בהגהה: "צ"ע". ומבאר הרבי דה"צ"ע" הוא, דמכיון ששש"פ הוא מעין עוה"ב שאין בו אכילה לכן הי' צריך להיות הדין שאסור להקריב שלמי שמחה בשש"פ, ולפועל הדין הוא שיש רק חיוב להקריב בתור תשלומין לראשון, אבל אין חיוב מצד היו"ט, ומותר להקריב בו שלמי שמחה אם רוצה. וע"ז הקשה הצ"צ - איך מותר, והרי השמחה לא יכולה להיות בבחי' התגלות.

והיינו שענין האכילה הוא בסתירה לגילוי, אמנם זהו רק אכילת קרבן שלמי שמחה מצד היו"ט של שש"פ; אבל קרבנות שהם תשלומין לראשון שמקריבים בשש"פ - אינו חסרון, כיון שאינם קשורים בשמחה של יום זה. ועד"ז לע"ל שעוה"ב אין בו אכילה ושתי' כיון שמתגלה גילוי שלמעלה מהשתלשלות, ואעפ"כ יהי' אכילת סעודת הלויתן שענינו לתכלית אחר ואינו קשור עם הגילוי שלע"ל.