בלקו"ש חכ"ד שיחה ב' לפ' שופטים נת' (בס"ה) שמהוספת ערי מקלט לעת"ל אין רגא שיהא עולם כמנהגו נוהג, כי יהיו עבור הורג נפש בזמן הזה, דאע"פ שטעם הבדלת ערי מקלט הוא "פן ירדוף גומל הדם אחרי הרוצח כי יחם לבבו והשיגו כי ירבה הדרך והכהו נפש" ולכן "אם ירחיב ה"א את גבולך גו' ויספת לך עוד שלש ערים", ולכאורה לא שייך שיהא יחם לבבו גו' לעת"ל - הרי כיון שזהו מצוה ביד גואל הדם לרדוף - תהי' מצוה זו גם לעת"ל.

והנה, לכאורה עפ"ז קצת אין מובן הוספת ג' ערי מקלט "פן ירבה הדרך", שהרי בפשטות המצוה דערי מקלט, ובפרט קליטת ג' ערי ממקלט הנוספות שיצטרכו להפרישם לא תחול ברגע הראשון תיכף בביאת המשיח, אלא יקח משך זמן עד שיפרישו הערים ורק אז יקלטו, וא"כ א"מ לשם מה צריך להוסיף עוד (ג') ערי מקלט עבור הורג בזמן הזה "כי ירבה הדרך". והרי כיון שיודע שהרג בשוגג, ויודע שעוד מעט יצטרך לגלות (ויותר לגואל הדם להרגו) - ילך לפני שיחול הדין דערי מקלט, ויוכל להספיק ללכת לערי מקלט הקיימים?

ואוי"ל בזה ע"ד משנ"ת בהע' 69, דבההע' שם מקשה דלשיטת הרמב"ם שעולם כמנהגו נוהג ובמילא אפ"ל מציאות שאדם יהרג לעת"ל, אך הרי ע"פ הג"מ זה שאדם נהרג הוא לפי שהרג במזיד (בלי עדים) ואיך אפשר שלעת"ל ש"אין קנאה ותחרות", יהרוג מישהו במזיד? ומתרץ "צריך לומר (גם לדעת הרמב"ם) שהוא לפי שהרג במזיד בזמן הזה".

ולכאורה אפשר לתרץ עד"ז בנדו"ד. להדעה שאין עולם נוהג כמנהגו:

גם לדעה זו שייך שיהרג מישהו בשוגג [דלכאו' אין לומר שלא שייך מציאות של מיתה אז (עכ"פ בתקופה הא' דימוה"מ) - שהרי מזה גופא שמפרישים ערי מקלט כדי שלא יהרג ע"י גואל הדם, מוכח שייך שיהרג באם לא יספיק לנוס וישיגו גואל הדם]: א' שהרג במזיד בזמן הזה ואין עדים, יהרג בשוגג ע"י א' שהרג בשוגג בלא עדים בזמן הזה, וזה שייך שיהא אפי' כמה זמן לאחרי ביאת המשיח והפרשת הערים, ובמילא צריך שיהיו ערי מקלט גם בערי הקיני קניזי וקדמוני, כדי שבאם יהרוג שם בשוגג - לעת"ל - יוכל לנוס ולא ישיגו גואל הדם.

אלא שעדיין אין מובן לגמרי: לההורג במזיד אין צורך שיהרג בדוקא ע"י אדם ואפשר שיזדמן מיתתו באופנים אחרים, ולההורג בשגגה הרי כיון שלא יהא מציאות של רע - תיכף כשיהא עליו חיוב לנוס לעיר מקלט - ינוס, ואף באם אין יודעים שמחויב לנוס? וצ"ב.

בגליון דחג הסוכות העיר הת' הנעלה מ"מ שי' רייצעס על מה שכתבתי בגליון דר"ה בקשר לתק"ש בר"ה שחל להיות בשבת לע"ל דבשיחת ב' אב תשט"ו מבואר שגם לע"ל לא יתקעו בגבולים - ודלא כהמבואר במאמר דליל ער"ה תשמ"ג - ובארתי הנלפענ"ד ביאור הדברים ע"פ נגלה וע"פ פנימיות הענינים וע"ז רצה הת' הנ"ל להשיג מכו"כ טעמים כדלקמן. ואבוא בזה בקיצור עכ"פ ע"פ סדר דבריו:

ולכל לראש יש להעיר על מה שכתב ב"יסוד כללי כמפתח לענין" דכאשר כ"ק אדמו"ר אומר ברור במאמר מוגה שלע"ל יתקעו גם בגבולין הרי "ברור שכאשר מדברים על הענין כמו שהוא בפשטות ובמבט ישר, המסקנה הברורה צריכה להיות כמו אותם הדברים שהגיה הרבי כו' ולא כמו דברים שמצינו באופן מעורפל (?) ולא מוגה וכו' (ושוב, אין בזה שום סתירה ל"קאך" הכי גדול בשיחה זו כשלעצמה "אך מכאן ועד להטלת ספק בדברים המוגהים מצד זה רחוקה הדרך)".

והנה אם כוונתו שלא היה מקום להכנס לשקו"ט מסוג הנ"ל בכתבה בעיתון, אזי הנני מסכים עמו, ומעולם לא נתכוונתי שהיה איזושהי "טעות" בכתבה. (מהסוג ששולחים ע"ז מכתב למערכת וכו'), אבל אם אנו באים לדון לאמיתתו של דבר - מהי דעת כ"ק אדמו"ר בנוגע לתק"ש בר"ה שחל להיות בשבת לע"ל, הרי ברור שאם נתוודענו לשיחה דתשט"ו הנ"ל הרי א"א לענות חד-משמעית שלדעת רבינו יתקעו לע"ל גם בגבולין. ואין בזה שום הטלת ספק בדברים המוגהים ח"ו דהרי איני מסתפק כלל בהמבואר במאמר, אך לאידך תמיהני איך אפשר לומר שכל הדברים הברורים שבשיחה דתשט"ו "הם דברים שמצינו באופן מעורפל" דהלא אין המדובר כאן במקרה של תיבה כזו או אחרת שיש ע"ז ויכוח בין החוזרים וכו' אלא שיחה שלימה ומפורשת דלע"ל לא יתקעו בגבולין.

וברור ופשוט שגם אילו זכינו שרבינו יגיה את השיחה לא היה מתברר שהדברים לא הובנו כלל וכיו"ב, אלא אולי היינו זוכים לביאור איך זה מתאים עם המבואר בלקו"ת וכיו"ב, או איזה פרטים אחרים, אבל עצם הענין נאמר באופן הכי ברור.

ובפרט מה שממשיך שם הת' הנ"ל דיש להמליץ כאן "משנה ראשונה" ו"משנה אחרונה" איני יודע מאין ה'ברייטקייט' לבוא ולהחליט דרבינו חוזר בו מדבריו, וכי זוהי השיטה בכל פעם שנמצא סתירה מפורשת בדברי רבותינו - נתלה זאת "במשנה ראשונה" ו"משנה אחרונה"?!

וכל זה ל"ש לומר אפי' אם היה מדובר כאן בשיחה כזו שכל תוכן השיחה אומר "חידוש" גדול שלא מצינו במקום אחר כדבריו שם, אבל באמת אין לשכוח שע"פ נגלה ודאי שה"חידוש" הוא דוקא מה שמבואר בהמאמר בתשמ"ג (וכפי שרואים גם בלשון המאמר שם שמוסיף ע"ז "וי"ל דגם בכל מקום ומקום" ) דהא גם לע"ל שייך ע"פ נגלה החשש דשמא יעבירנו וכפשוט (וכמפורש בדברי הבשמים ראש והמהרש"ם שהבאתי בהערתי) ולא כמו שסיים הת' הנ"ל בסוף הערתו דלע"ל יהי מצב של גזירה א' שבטל טעמה, שזה פשוט אינו נכון.

ואמנם בהערתי השתדלתי לבאר איך שגם אם נאמר שלע"ל יתבטלו בכלל כל ענין הגזירות - ולדוגמא נשואין בשבת וכמבואר בשיחת ש"פ תבוא תשמ"ט. מ"מ אפשר לומר שהגזירה ברבה שאני - עיי"ש אבל פשוט שענין זה שלע"ל יתבטלו כל האיסורים דרבנן הוא דבר חידוש, וממילא מובן שא"א לומר שהמבואר בשיחה דתשט"ו הוא "חידוש גדול מדבריו במקום אחר".

ב. אך עדיין חפשתי לבאר את השיחה הנ"ל שיתאים גם להמבואר בפנימיות הענינים, וע"ז הבאתי את הביאור מהשיחה בנצו"י תשמ"ט שעל פיו אפשר לבאר גם את השיחה דתשט"ו (וכמובן שאם ימצא ביאור אחר מתקבל על הדעת בודאי אשמח לשמעו).

וע"ז בא הת' הנ"ל בד' נקודות להוכח שא"א לבאר ע"פ השיחה הנ"ל שגם לע"ל לא יתקעו בגבולין.

- וראשית כל: כהקדמה לכל מה שית' לקמן יש להבהיר שלא נתכוונתי לומר דמהשיחה עצמה מוכרח שלא יתקעו לע"ל בגבולין וכפי שכתב הת' הנ"ל בכ"מ בדבריו, אלא שלאחרי שמצינו במק"א מפורש בדברי כ"ק אדמו"ר שלע"ל לא יתקעו בגבולין אפשר להשתמש עם הביאור דש"פ נצו"י תשמ"ט בכדי לבאר איך אפשר לומר ע"פ פנימיות הענינים שגם לע"ל לא יתקעו (ולא רק גם אלא בעיקר אז, וכמבואר שם בשיחה דתשט"ו), אבל פשוט שעצם הביאור דתשמ"ט אינו מחייב שלע"ל לא יתקעו הגבולין. -

וטענתו הראשונה "בהערה 10 בשיחה מצטט דברי הלקו"ת שבביהמ"ק הראשון תקעו גם במדינה - והגע בעצמך: לאחר שמזכיר שבביהמ"ק הראשון תקעו גם בגבולין - יסיים השיחה במשמעות שבבהמ"ק השלישי (שכפשוט נעלה יותר מביהמ"ק הראשון) לא יתקעו בגבולין, ולא יבאר כלום על חידוש כ"כ גדול מופלא ו'מוזר' אתמהה".

הנה ע"ז אשיב בשאלה לאידך גיסא; האם לדעתו הביאור שבשיחה דתשמ"ט מבאר גם הטעם שבבית ראשון תקעו גם בגבולין? דבשלמא לע"ל בודאי שייך לומר (כפי שכתב בכתבתו בכפ"ח) שבכל מקום ומקום יהיה את דרגת הביטול הכי נעלית שמבואר בשיחה בקשר לביהמ"ק - הגילוי דמהו"ע ית' שלמע' מכל תואר וגדר וכו' - אבל בבית ראשון הרי פשוט שא"א לומר כן גם בגבולין (וכמו שלא התפללו שמו"ע בקול רם גם בזמן ב"ר! וכפי שקישר בין הדברים בכתבתו הנ"ל) וא"כ איך נבאר את החילוק בין ב"ר וב"ש לפי המבואר בשיחה דתשמ"ט?!

ועכצ"ל דבאמת הביאור שבשיחה הוא אכן שונה מהמבואר בלקו"ת, דשם כל הביאור מיוסד על החילוק בין ההמשכה שהי' אפשר להמשיך בזמן בית ראשון שהוא למעלה מהתענוג דשבת מצ"ע לבין ההמשכה שהי' אפשר להמשיך בזמן בית שני בגבולין שזה כבר נמשך מצ"ע ואין צורך בעבודתם של ישראל וכו', וכ"ז נתבאר בס"א שבשיחה דתשמ"ט.

ולאח"ז בסעיף ב' הרי שואל על הביאור הזה דאיך יתכן שבר"ה שחל בשבת יחסר הענין שהכתרת המלך צ"ל ע"י עבודה דוקא, וע"ז בא כל הביאור שבשיחה שמבאר באו"א מהמבואר בלקו"ת את הטעם שאין תוקעין בשבת, וכמו"כ מבאר באו"א את החילוק בין התקיעה במקדש, ואי התקיעה בגבולין, ואכן לפי הביאור שבשיחה כשלעצמו אין מקום לחלק בין בית ראשון לבית שני.1

וממילא לפי"ז יש מקום לומר שגם בביהמ"ק השלישי יש חילוק בין מקום המקדש ובין כל העולם כולו (אבל אינו מוכרח וכנ"ל דודאי יש גם מקום לאידך גיסא) ולכן אין כל קושיא מזה שבהערה 10 שנמצאת בס"א הזכיר שבב"ר תקעו גם בגבולין - לזה שבהמשך השיחה מבאר ביאור שלפיו יש מקום לומר שגם בביהמ"ק השלישי לא יתקעו בגבולין - דהרי בהערה 10 דובר על הביאור שבלקו"ת, ולאח"ז בא ביאור שונה שלפיו הרי אין חילוק בין ב"ר וב"ש וכנ"ל.

ג. וכהנ"ל הוא גם מענה על טענתו השניה של הת' הנ"ל. שבהערה 5 בשיחה "מציין למאמר זה עצמו של ליל ער"ה התשמ"ג!" ומהסימן קריאה זה נראה כאילו שבשיחה צויין לשורה הזו שבמאמר דתשמ"ג דבכל מקום יתקעו לע"ל?! ובאמת הרי זה מופיע - כנ"ל - בס"א בשיחה כשאומר שמבואר בזה בדרושי חסידות הביאור הידוע בקשר לתק"ש, ומציין בהערה 5 ללקו"ת ולסדור ולמאמר הנ"ל שבהם מבואר תוכן הביאור הנ"ל מלקו"ת, וע"ז בא השאלה לאח"ז מסעי' ב, ולאח"ז בא ביאור שונה מכ"ק אדמו"ר ממה שהוא עצמו ביאר שם בתשמ"ג. כך שאין מזה כל קושיא.

עוד שם בטענתו השניה שלפעמים רבות בשיחות "מתעלם" מחידוש שחידש בשיחה קודמת וכו' עיי"ש. אך באמת כבר כתבתי בהערתי בגליון דר"ה שלולא השיחה דתשט"ו לא הייתי בונה על יסוד מה שלא הוזכר בשיחות וכו' את החידוש שבמאמר דתשמ"ג - שיש כאן איזה מקום לומר שלא יתקעו בגבולין כיון שהוא מפרש במאמר שכן יתקעו אבל לאחרי שראיתי את השיחה דתשט"ו (וכמובן כשאינני מסכים להגדרה "דברים שמצינו באופן מעורפל") אז אמרתי הלא דבר הוא שאף שכ"ק אדמו"ר ובפרט בהשנים האחרונות (כוונתי לא רק לנ"א ונ"ב) לא חס בדברים כשמדבר על ההפלאות שבזמן הגאולה וכו', וכאן שישנו חידוש גדול לדעת רבינו שלע"ל יתקעו בכ"מ (וכנ"ל שע"פ נגלה זהו החידוש ולא היפך) וכשמדבר בזה בהשיחות (גם לאחרי אמירת המאמר דתשמ"ג) אינו מזכיר כלל בהברכה וכו' שאז יתקעו בכ"מ ללא שום הגבלות וכו' ורק מזכיר ירושלים וביהמ"ק!

ולהעיר נקודה עיקרית שלא הדגשתי בפירוש בהערתי, שלא התכוונתי רק לזה שלא הוזכרו בפירוש גבולין. וכפי שהבין מדבריי הת' הנ"ל. אלא לזה שגם ירושלים הוזכרה, דממנ"פ או שיזכיר כפי שהיה רבינו מסיים בהשיחות בד"כ שנזכה לבוא לארה"ק ועיה"ק וביהמ"ק או שיזכיר רק בית המקדש ששם באמת התקיעות בתכלית השלמות עם חצוצרות וכו', אבל למה הזכיר ירושלים ולא שאר מקומות. ולכן יש כאן איזה משמעות שכוונתו לשי' הרמב"ם (וב'הערות וביאורים' גליון תשפד (ש"פ לך לך ש.ז.) ביארתי איך שאין זה רק שי' הרמב"ם ע"ש) שלא רק בביהמ"ק היו תוקעין אלא גם בירושלים, והיינו שרוצה להזכיר בשיחה לא רק את עצם הענין שיתקעו לע"ל בשבת אלא הוא גם מחפש היכי תימצא איפוא יוכלו לתקוע בנוסף לביהמ"ק עצמו, ולכן זה שאינו מזכיר כלום חוץ מירושלים לפענ"ד אומר דרשני! וא"א לפטור סתם בטענה ש"רק מזכיר את הענין בקצרה" כטענתו של הת' הנ"ל.

וזה גם מענה לטענתו השלישית דמצד ש"יעלו לרגל איך צורך כ"כ להתייחס למה שיהיה בגבולין" - דלפי"ז הרי גם אין צורך להתיחס לירושילים דהרי גם לשי' הרמב"ם שתוקעים בירושלים פשוט שהענין דחצוצרות וכו' הוא רק "לפני ד'" במקדש וא"כ בודאי שכולם ישמעו את התקיעות בביהמ"ק, ולמה צריך להזכיר גם את ירושלים?!

ד. ובסוף דבריו ממשיך לגבי מה שחלקתי גם בנוגע להזמן דלע"ל בין הביהמ"ק לגבולין "הנה מבואר בכ"מ שהגילוי שיהיה בביהמ"ק יתפשט בכל העולם כולו (ראה קונט' ענינה של תורת החסידות ועוד במקומות רבים)".

הנה מדבריו יוצא שאין שום מקום לחלק בתוקף ועוצם הגילוי בין הביהמ"ק לבין כל העולם כולו, ופשוט שזה אינו, דודאי בהרבה מקומות מדברים בכללות על הגילוי דלע"ל בלא שום חלוקי מקומות ומדרגות וכו', ולאידך ישנם מקומות רבים שמדברים על עילוי מיוחד ששייך בעיקר למקום המקדש וכיו"ב, ואף שהארה מזה תתפשט בכ"מ אבל אינו בהכרח באותו תוקף וכו'. וע"ד עתידה ירושלים שתתפשט בכל א"י, וא"י בכל העולם וכו' ולא נאמר אפי' על ירושלים שתתפשט בכל העולם כולו, וכ"ש על מקום המקדש.

וכאמור לא אמרתי מעולם שלפי הביאור בשיחה מוכרח לומר שזה דוקא בביהמ"ק ולא בגבולין, אלא שיש מקום לחלק עכ"פ בתקופה הראשונה - ע"פ הביאור שבשיחה ואין זה פשוט כ"כ כפי שנקט בכתבה, והגילוי הזה שמבואר בשיחה בנוגע לביהמ"ק יהיה בכ"מ תיכף ומיד.

ואציין עוד ראי' פשוטה ודוקא מקונטרס ענינה של תורת החסידות שמשם בא הנ"ל להוכיח שאין מקום לחלק לע"ל, דבסעיף ד' (שלשם כוונתו בהציון) כותב "שתוכן ענינים אלו יתחדש לא רק בעולם הזה אלא בכל העולמות כי ההנהגה בעולמות העליונים הוא כפי סדר ההנהגה בעוה"ז" וכו' ולעומת זה ראה בהמשך תער"ב ח"ב עמ' תשפ"ב שמחלק בין ימוהמ"ש לתחה"מ שבימוה"מ לא יהי' הגילוי לכללות הנשמות שהיו בעולם כ"א להנשמות שיהיו בעת ההוא בעולם" משא"כ בתחה"מ ע"ש. והיינו שיהי' חילוק בין הגילוי שבעוה"ז להגילוי שבעולמות עליונים, ועכצ"ל דכו"כ דרגות בזה, ואין להאריך בדבר הפשוט.

ומ"ש "ובפרט כמו שכתבתי שם בכפ"ח שבלקו"ש חל"ה ע' 197 מבואר (לכאורה) אותו ביאור נפלא שבשיחה ביחס לתק"ש שבביהמ"ק בר"ה שחל בשבת ביחס לכל שמונה עשרה שבכל יום רגיל מזמן הגאולה וא"כ מובן שכ"ה גם בנדו"ד".

הנה בשלמא אם בשיחה היה חיבור בין הדברים היה מקום לטענתו אבל מזה שהוא חיבר ביניהם בכתבה מהי הקושיא עליי? פשוט שגם בזה יש כו"כ דרגות ויש דרגה דישנה בכל יום חול רגיל דזמן הגאולה וזה שייך בכ"מ, וישנה דרגה יותר נעלית השייכת להגילוי דתק"ש בר"ה שחל להיות בשבת ובזה יש מקום לחלק בין מקום המקדש לגבולין (או שמא לדעתו כיון שבכללות יש שייכות בין הביאורים אז באמת אין שום חילוק לע"ל בין הגילוי של "יום חול רגיל" לר"ה?! ולהעיר שגם בנוגע לעבודת בנין המלכות מבואר בדא"ח דישנו בכל יום, ומ"מ אינו דומה לבנין המלכות שבר"ה).

וכמדומני שבזה סרו כל השגותיו, ואם ישנם עוד איזה נקודות שלא נתבהרו כל צרכם, או השגות חדשות, בודאי לא ימנעו מלפרסמם.