אם תתחלק לי"ב שבטים

הנה בנוגע לירושלים בימות המשיח מצינו דעת הרמ"ה (ב"ב קכב,א) על הגמ' שם: ולא כחלוקה של עוה"ז חלוקת העולם הבא [בימות המשיח] אין לך כאו"א מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובעמק שנאמר שער ראובן אחד שער יהודא אחד שער לוי אחד, שכתב: "שאפילו ירושלים עצמה עתידה להתחלק לי"ב שבטים", וכן משמע ברד"ק (יחזקאל מה,א) שכתב שיפילו ירושלים לעתיד בנחלה לכל ישראל, ועיי"ש גם בפסוק ו' עה"פ ואחזת העיר תתנו חמשת אלפים, שתהי' אחוזה לכל ישראל כי כולם יהיו נאחזים בירושלים לכל שבט יהי' שער אחד בעיר עיי"ש, וכן משמע במצודת דוד שם מח,לא, דלעתיד יהי' לכל השבטים חלק בעיר זה כזה עיי"ש, היינו שירושלים תתחלק לכל השבטים שכאו"א יהי' לו חלק מסוים שם.

אבל באברבנאל (ירמי' לא,לז) מצינו דעה אחרת שכתב שם על הפסוק ונבנתה העיר לה': וז"ל: להגיד שלא תיוחד ירושלים לחלק יהודא ובנימין כמו שהי' בבית ראשון ולא לשבט אחד ביחוד, אבל תבנה לה' וכמו שיתבאר ביחזקאל שתהי' ירושלים תרומה לה' מן הארץ, עכ"ל. וכ"כ המלבי"ם שם, ומשמע דסב"ל דירושלים לא תתחלק כלל ובדרך ממילא תהי' שייך לכל ישראל.

וי"ל דנפק"מ בב' דעות אלו גם לגבי ההלכות שנאמרו בירושלים משום דלא נתחלקה לשבטים כדאיתא בב"ק פב,ב, דלפי הרמ"ה וכו' שלע"ל תתחלק לכל שבט, נמצא דכל ההלכות לא יהיו נוהגות לע"ל, משא"כ לפי האברבנאל שלא תתחלק כלל, גם לע"ל נוהגות.

ירושלים לא נתחלקה לשבטים ודין חלקו של טורף

אלא דלכאורה צ"ע בדברי האברבנאל במ"ש שהקרא דונבנתה העיר לה' מחדש דלעתיד לא תיוחד ירושלים לחלק יהודא ובנימין וכו', הלא בלאו הכי קיימ"ל דירושלים לא נתחלקה לשבטים, וכדפסק הרמב"ם בהל' ע"ז פ"ד ה"ד, והל ביהב"ח פ"ז הי"ד, והל' טומאת צרעת פי"ד הי"א, ועוד וא"כ איזה חידוש יש בזה לע"ל?

והנה הכס"מ (הל' ביהב"ח פ"ב ה"י) ביאר דברי הרמב"ם שם דקרן דרומית מזרחית של המזבח לא הי' לה יסוד משום שלא הי' בחלקו של טורף [בחלקו של בנימין], וכ"כ בקרית ספר שם בדעת הרמב"ם, ותמוה דכיון דהרמב"ם פסק דירושלים לא נתחלקה לשבטים מה שייך כאן חלקו של טורף? ועי' גם בסמ"ג מ"ע קס"ג שכתב דבית קדשי הקדשים הי' בחלקו של בנימין, ובמ"ע קס"ד כתב דירושלים לא נתחלקה לשבטים ותמוה כנ"ל?

ועי' גם בס' כפתור ופרח פ"ו שהביא מ"ש הרמב"ם במו"נ ח"ג פמ"ה הטעם למה כתב התורה דמקום המקדש יהי' המקום אשר יבחר ה' ולא כתב מפורש שיהי' בהר המורי', משום שאם היו יודעים איפה הוא היו השבטים מריבים זע"ז וכאו"א מבקש שיהי' המקום ההוא בנחלתו ותפול המריבה והמחלוקת ביניהם, להכי העלים הכתוב המקום ולא פרסמו עיי"ש, וקשה כיון שהרמב"ם פסק דירושלים לא נתחלקה לשבטים מה שייך כאן מחלוקת?

אם יש לחלק בין ירושלים למקום המקדש

ולכאורה יש לתרץ עפ"י מ"ש בצדה לדרך (פ' ראה יב,יד) על מ"ש רש"י דמקום אשר יבחר הוא בחלקו של בנימין וז"ל: ול"נ דאפילו למ"ד דירושלים לא נתחלקה לשבטים מ"מ ביהמ"ק הי' בחלקו של בנימין אף שהעיר ירושלים לא נתחלקה וכמו דכתיב ובין כתפיו שכן עכ"ל, וכ"כ בשפ"ח שם, נמצא דאין שום סתירה, דאה"נ דהעיר ירושלים לא נתחלקה לשבטים, אבל מ"מ מקום המקדש נתחלקה וא"ש דגם לפי הרמב"ם והסמ"ג יש דין דחלקו של טורף, וא"ש גם דברי הרמב"ם במו"נ דכיון דמקום המקדש שייך לשבט אחד לכן שייך שיהי' בזה מחלוקת.

ואי נימא כן יש לתרץ גם קושית התויו"ט (נגעים פי"ב מ"ד) שהקשה דלמה פסק הרמב"ם דירושלים לא נתחלקה לשבטים הרי מצינו כמה סוגיות בזבחים דסב"ל דירושלים נתחלקה לשבטים כדאיתא בזבחים נג,ב, וקרן מזרחית דרומית לא הי' לה יסוד מ"ט אר"א לפי שלא היתה בחלקו של טורף ושם בכל הסוגיא סב"ל לכו"ע כן, וכן הסוגיא בזבחים קיח,ב, איתא שהסנהדרין הי' בחלקו של יהודא ושכינה בחלקו של בנימין ולמה פסק הרמב"ם נגד סוגיות אלו (ועי' גם בס' יד דוד זבחים נד,א ועוד שהקשה כן), אבל לפי הנ"ל ניחא דהא דפסק שלא נתחלקה לשבטים קאי רק על העיר, משא"כ מקום המקדש וכו'.

ולפי"ז יש לתרץ גם דברי האברבנאל הנ"ל, די"ל שהקרא מחדש דגם חלקם של בנימין ויהודא במקום המקדש יופקע לגמרי לא כפי שהי' עד אז.

אבל בשיחת קודש ש"פ ראה תשמ"ה (סכ"ד) שלל הרבי שיטה זו, כי כל הסיבה דנימא דירושלים לא נתחלקה לשבטים היא מפני ביהמ"ק שבה שזהו המעלה דירושלים, וא"כ איך אפ"ל שהעיר לא נתחלקה משא"כ מקום המקדש.

עוד יש להקשות ע"ז מסוגיית הגמ' דיומא יב,א, ומגילה כו,א, דמבואר שם דהפלוגתא דת"ק ורבי יהודא שם אם ירושלים נתחלקה לשבטים הוא גם פלוגתא דהני תנאי, דתניא מה הי' בחלקו של יהודא הר הבית והלשכות, ומה הי' בחלקו של בנימין אולם והיכל, וקאמר שם דתנא דהך ברייתא סב"ל דירושלים נתחלקה לשבטים, והאי תנא סבר לא נתחלקה לשבטים דתניא אין משכירין בתים בירושלים לפי שאינו שלהם וכו', ואי נימא דאפילו למ"ד דירושלים לא נתחלקה מודה דמקום המקדש נתחלקה, א"כ מנא ליה להגמ' לומר דמ"ד דמה הי' בחלקו של בנימין וכו' סב"ל דירושלים נתחלקה לשבטים?

גם למ"ד לא נתחלקה יש דין דחלקו של טורף

ובס' שיח יצחק יומא שם הקשה ג"כ על הרמב"ם דלמה פסק דלא נתחלקה לשבטים היפך סתמא הסוגיות בזבחים דמזבח הי' בחלקו של טורף, עוד הקשה דאיך שייך כלל לומר דירושלים לא נתחלקה לשבטים הרי מצינו בהדיא ביהושע טו,סג, יח,כח, דשבטי יהודא ובנימין נטלו חלקם בירושלים עיי"ש, וכן הקשה בחסדי דוד (תוס' קדושה קרבנות פ"ו ד"ה היסוד).

ותירץ בשיח יצחק באופן הא' דכל הדעות סב"ל דמתחילה נתחלקה ירושלים לשבטים, והא דאמרינן לא נתחלקה הכוונה של עמדה בחלוקתה, דכשנבחר אח"כ מקום המקדש נתנו דושנה של יריחו לשבטים אלו במקום ירושלים וכדאיתא בספרי פ' בהעלותך על הפסוק והי' כי תלך עמנו דכשהיו ישראל מחלקים את הארץ הניחו דושנה של יריחו דכל מי שיבנה ביהמ"ק בחלקו יטול דושנה של יריחו עיי"ש, וזה קאי למ"ד דלא נתחלקה, אבל מ"ד דנתחלקה סב"ל שעמדה בחלוקתה לעולם וחולק על הספרי, ועפ"ז א"ש דאפילו אי סב"ל דלא נתחלקה א"ש מה דאמרינן דמזבח הוא בחלקו של טורף כיון דמעיקרא הי' זה חלקו, וא"ש ג"כ הכס"מ דקאמר בשיטת הרמב"ם דסב"ל דלא נתחלקה הדין דחלקו של טורף וא"ש ג"כ הסמ"ג, וכן יש לתרץ המו"נ שהיו מריבים זע"ז כיון דמעיקרא ה"ז חלקו, ומ"מ הוכיח ביומא שהברייתא סב"ל דנתחלקה דכיון דמבואר שהי' בנימין הצדיק מצטער עליה לבלעה בכל יום, ומשמע שכן הי' לעולם, מוכח דסב"ל שנתחלקה היינו שעמדה בחלוקתה לעולם.

ונמצא לפי"ז דשי' הרמב"ם הוא דלא כמ"ש התוס' (ב"ק פב, ב, (ד"ה) דלמ"ד לא נתחלקה לשבטים הפירוש הוא שלא נתחלקה מעולם, וביארו דרק בביהמ"ק יש סברא לומר דלכתחילה נתחלקה אלא דאח"כ חזרו וקנו אותה לכל ישראל (כדסב"ל לרבי יהודא ביומא שם) משא"כ בנוגע לירושלים אם מתחילה נתחלקה למה חזרו לקנותה עיי"ש, ובחי' הגרי"ז ביומא שם ובהל' ביהב"ח ביאר דבריהם דאם סב"ל דלא נתחלקה נמצא שזהו דין בירושלים ומקדש שצריך להיות במקום שלא נתחלקה בעיקר חלוקת הארץ, א"כ שוב אינו מועיל אפילו אם יחזרו ויקנו אותה, דזהו רק קנין ממוני, אבל לא בעצם החלוקה, ולכן אי אפשר לומר שנתחלקה מעיקרא וחזרו וקנו, משא"כ לפי רבי יהודא דסב"ל נתחלקה נמצא דאדרבה הדין הוא דירושלים ומקום המקדש צ"ל דוקא בחלק של אחד השבטים (כמבואר הך פלוגתא בספרי פ' ראה) אלא דלפועל בעינן דמקום המקדש יהי' ממון של כל ישראל א"ש דמקום זה חזרו וקנו אותה עיי"ש בארוכה ואכ"מ, ולהרמב"ם י"ל דסב"ל דחזרו וקנו ירושלים כולה כיון שהוא לצורך כל ישראל לעלי' לרגל וכו', וראה פיה"מ להרמב"ם נגעים פי"ב מ"ד, ועי' לקו"ש ח"ל ע' 89 הערה 65.

והנה גם לפי תירוץ זה אכתי אינו מובן כנ"ל, דכיון דפסקינן דלא נתחלקה דהיינו דלפועל נפקע חלקם ובעלותם של יהודא ובנימין א"כ מה יתחדש לע"ל.

ובכלל יל"ע בתירוץ זה, דכיון שיש דין שלעולם צריך המזבח להיות בחלקו של טורף שלכן קרן מזרחית דרומית לא הי' לה יסוד, הרי מוכח מזה דאף שלא עמדה בחלוקתה אכתי נשאר שם ענין נצחי לשבט בנימין, וא"כ י"ל דמצד זה גופא הי' מצטער לעולם ומהו ההוכחה דסב"ל דנתחלקה לשבטים, דלפי הנ"ל הפירוש שעמדה בחלוקתה.

ובשיח יצחק שם תירץ גם באופן ב', וכן בס' עיר הקודש והמקדש ח"ג פ"י, דמ"ד דלא נתחלקה כוונתו שלא נתחלקה להם בקנין הגוף, דאין הגוף שייך להם אבל מ"מ מודה שנתחלקה להם בנוגע לקנין פירות שיהי' להם לבית דירה והשתמשות ומ"ד דנתחלקה סב"ל שניתנה להם לקנין הגוף כמו בשאר א"י, (וזהו ע"ד המבואר בירושלמי סוטה פ"ט ה"ב לגבי ערי הלווים דפליגי אם לדירה ניתנו או למחלוקת ניתנו, וראה לקו"ש ח"ל שם) ובמילא א"ש הנך קראי דיהושע שהחלוקה שם הי' לקנין פירות, וא"ש גם שיטת הרמב"ם והכס"מ והסמ"ג וכו' דאפילו אם סב"ל לא נתחלקה יש דין דחלקו של טורף כיון דלפועל הי' להם שם קנין פירות, אלא דלפי"ז קשה דאיך הוכיח הסוגיא דיומא ומגילה דהך ברייתא דחלקו של טורף דסב"ל דנתחלקה, דילמא סב"ל דלא נתחלקה, ומ"מ א"ש הדין דחלקו של טורף מצד קנין הפירות, ומבארים בזה דכיון דבשאר הסוגיות בזבחים לא הקשה הגמ' בהא דקרן מזרחית דרומית לא הי' יסוד דבשלמא למ"ד נתחלקה א"ש אבל לרבנן דסב"ל לא נתחלקה למה לא הי' לה יסוד (וכפי שהקשו התוס' ביומא שם עיי"ש), הנה מזה גופא מוכח שהסוגיות דיומא ומגילה נדחו, וסבירא לן לפי האמת דאפילו למ"ד לא נתחלקה א"ש שיש דין דחלקו של טורף וכפי שנתבאר ואכמ"ל, וראה בגליון רצ"ט וגליון ש"ע.

וכיון דאתינן להכי לכאורה יש לתרץ גם באופן אחר, וזהו עפ"י מה שיוצא מדברי הגרי"ז הנ"ל דבדין חלוקת הארץ ישנם ב' ענינים, הא' שיש דין חלוקה מצד חלוקת הארץ לחלק חלק זה לשבט זה וחלק זה לשבט זה וכו', ועפי"ז י"ל דזהו דין של איסור והיתר לקיים מצות החלוקה, והב' שיש עוד ענין שהוא דין בהממונות של החלק מה שחלק זה נעשה לממון של השבט (שלכן ביאר דלמ"ד לא נתחלקה לא יועיל אם יחזרו ויקנו זה ויהיו הבעלים מצד הממונות, כיון דמצד עצם החלוקה ה"ז שייך לשבט מסוים), וראה גם בקובץ "מסורה" חוב' ב, ע' מב שכ"כ הגרי"ד סולובייצ'יק ז"ל - דחלוקת הארץ לקבוע איזה שבט ינחל באיזה מקום ענינה באמת הו"ע של איסור והיתר, דבכדי להשלים חלות קדושת הארץ, היו צריכים אז לכיבוש ולחילוק, עיי"ש בארוכה.

ולפי"ז י"ל דכו"ע מודים שמצד עצם מצות החלוקה נתחלקה ירושלים ליהודא ובנימין, וכל פלוגתתם הוא רק על חלק הממונות, אם גם חלק הממונות נקנה להם או לא, ואי נימא כן א"ש ג"כ קושיות הנ"ל דלכו"ע יש דין דחלקו של טורף מצד עצם החלוקה, ולפי"ז נימא ג"כ כנ"ל, דמצד הסוגיות דזבחים דמשמע דדין חלקו של טורף הוא לכו"ע נדחה הסוגיא דיומא ומגילה.

ולפי המבואר דגם למ"ד דלא נתחלקה לשבטים מ"מ אכתי יש דין דחלקו של טורף, או משום שיש להם קנין פירות, או משום שזהו נחלתם מצד עצם החלוקה, א"ש דברי האברבנאל הנ"ל, כי לע"ל כשיהי' חלוקה חדשה עפ"י ה' (ראה לקו"ש חל"ח ע' 105 סוף הערה 33) תתחדש שלא תהי' עוד חלק ליהודא ובנימין או לשבט אחר אלא תבנה לה'.

להרמב"ם האם אפשר להפקיע לע"ל חלק מחלוקה הראשונה

ובנוגע להלכה לדעת הרמב"ם, הנה בגליון שמונה מאות הבאתי מ"ש בס' משנת יעבץ (מועדים סי' מ"ח אות ה') בנוגע למלך המשיח שנוטל בארצות חלק אחד מי"ג, דממה ששינה הרמב"ם (הל' מלכים פ"ד ה"ח) מלשון הגמ' שלא כתב שא"י עצמה תתחלק לי"ג חלקים אלא מכל הארצות שכובשין ישראל, משמע שכוונתו רק משאר ארצות הנכבשים אבל בא"י עצמה הוא נוטל חלק כמו כ"א מישראל, וטעמו הוא עפ"י מה שהוכיח לשיטת הרמב"ם דחלוקה הראשונה שהוקבע באורים ותומים לא בטלה מעולם ונמשך גם על לעתיד, ולכן בא"י עצמה אין משיח נוטל חלק י"ג שהרי אי אפשר להפקיע נחלת השבט עיי"ש, וביאר שלכן לא הביא הרמב"ם שחלוקת הארץ צ"ל עפ"י אורים ותומים משום שאין זה נוהג לדורות לאחר שנתחלק עפ"י או"ת בירושה ראשונה עיי"ש, (וראה לקו"ש חל"ח שם בנוגע לשבט לוי אם ינחלו חלק לע"ל).

ואם כנים דבריו נמצא דאם סבירא לן שהי' להם קנין פירות כנ"ל דמחמת זה יש דין דחלקו של טורף, הנה לע"ל לכאורה לא יופקע מהם גם חלק זה, ואי נימא דמצד עצם הנחלה דחלוקת הארץ לכו"ע הי' ירושלים נחלתם נמצא דגם זה לא יופקע כיון דחלוקה הראשונה לא בטלה.

כתב הרמב"ם בהל' תעניות (פ"ה ה"ג): "ונלכדה עיר גדולה וביתר שמה, והיו בה אלפים ורבבות מישראל, והיה להם מלך גדול, ודימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח, ונפל ביד גוים ונהרגו כולם, והיתה צרה גדולה כמו חורבן המקדש". עכ"ל.

והנה ברי"ש פי"א מהל' מלכים כתב הרמב"ם: המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות דוד לישנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל וכו'".

ויש להבין למה בהל' תעניות נאמר "מלך המשיח" - ובהל' מלכים "המלך המשיח"?

ברמב"ם מהדורת "שבתי פרנקל" (ע' תשפא) נאמר בהל' תעניות, שבכל הדפוסים [רומי רמ, שונציא רנ, קושטא רסא, ויניציאה שי, ויניציאה שלד, ווארשא, ווילנא ועוד] נאמר "מלך המשיח" (ולא "המלך"), ברם בכל כתה"י של תימן נאמר "המלך המשיח", עיי"ש.

אבל בריש פי"א דהל' מלכים נאמר "המלך המשיח" (בה"א) בכל הדפוסים ובכל הכת"י! - והנראה בזה לבאר בהקדם מ"ש הרמב"ם בהל' מלכים שם (פי"א ה"ד) דיש ב' דרגות במשיח:

א. "בחזקת משיח" - דהיינו כשיכוף כל ישראל לילך בדרכי התורה, וילחם מלחמות ה', וינצח כל האומות שסביביו, ויבנה מקדש במקומו.

ב. "משיח ודאי" - והיינו לאחר שקבץ נדחי ישראל, ויתכן ש"בחזקת משיח" לא יהיה לבסוף משיח ודאי, כמ"ש הרמב"ם שם: "ואם לא הצליח עד כה או נהרג בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים הכשרים שמתו".

והנה מה שדימו כל ישראל וגדולי החכמים שהוא מלך המשיח, היינו רק "בחזקת" בלבד, כמ"ש כ"ק אדמו"ר זי"ע ב"היכל מנחם" ח"א (סי' כט): "כי היה קס"ד דרע"ק שזוהי תחלת תקופת הגילוי שלו", כי בן כוזיבא המלך טרם קבץ נדחי ישראל, וטרם בנה מקדש במקומו, וטרם נצח כל האומות שסביביו, שכולל מלחמת עמלק - ועי' מה שהארכתי בזה ב'הר המלך' על הרמב"ם חלק ב' (עי' שכח ואילך) [ואפילו לפמ"ש בלקוטי שיחות חכ"ז (ע' 199 הערה 69): "לא רק ב"חזקת משיח", הרי ש"משיח ודאי" ג"כ לא היה, וכמ"ש הרמב"ם בה"ג שם: "כאן שנהרג נודע להם שאינו"]. וכיון שלא ראו בו "משיח ודאי", ע"כ נאמר בהל' תעניות "מלך המשיח" בלבד (בלי ה"א), כי עדיין לא היה "המלך המשיח" בודאי (בה"א הידיעה).

משא"כ בה' מלכים רפי"א כותב אודות "משיח ודאי", מה שיעשה ביעדו הסופי: "להחזיר מלכות בית דוד לישנה הממשלה הראשונה, ובונה "המקדש" (בה"א הידיעה) [ולא "מקדש" - כמו שהארכתי בזה בגליון תשעב - י"א ניסן תשנ"ט בתחילתו, עיי"ש], ומקבץ נדחי ישראל, והחוזרין כל המשפטים בימיו כשהיו מקודם, מקריבין קרבנות" וכו', ולכן כתב "המלך המשיח", בה"א הידיעה, שהכוונה ל"משיח ודאי", וא"ש.

ברם בהל' מלכים (פי"א ה"ג), נאמר בדפוסים שלפנינו: "רבי עקיבא .. היה אומר עליו שהוא המלך המשיח, ודימה הוא וכל חכמי דורו שהוא המלך המשיח עד שנהרג בעונות", ולכאו' צ"ל "מלך המשיח", כיון שלא ראו בו "משיח ודאי"?

ברם בכתבי היד של הרמב"ם [שמובא במהדורת "שבתי פרנקל", ע' תרכו]: אוקספורד 569, קמברידג' (עתיק מאד), קויפמן (בודפסט), פריז 347, ותיקן 123; נאמר "מלך המשיח" (בלי ה"א), וגם רק גבי רע"ק ש"היה אומר עליו שהוא מלך המשיח", אבל (אח"כ) גבי "ודימו הוא וכל חכמי דורו" נאמר "שהוא המשיח" בלבד (בלי "מלך" בכלל), ותו לא, וא"ש.

במה שהוקשה להרב יש"ק בגליון לפ' ויחי, לכאו' הדבר פשוט ולא הבנתי שאלתו, דהרמב"ם סובר שכל היעודים בתנ"ך על זמן משיח הם משלים לשינוי תכונות וטבעיות רעות אצל הבנ"א, ובכלל זה גם וגר זאב עם כבש, וה'משנת חסידים' לומד זה כפשוטו (לא ראיתי המשנת חסידים, כפי ששואל הנ"ל).

בגליון תתי (עמ' 9) כתב הרב איב"ג שי' "והחינוך (מצוה תצז) תירץ קושייתו הנ"ל (איך נמנה מצות מינוי מלך לדורות - והלא כשנמשח דוד נסתלקה זאת המצוה) וז"ל "שענין המצוה אינו למנות מלך חדש לבד, אבל מענינה הוא כל מה שזכרנו למנות מלך חדש אם תהי' סיבה שנצטרך לו וכו' עכ"ל"", והביא מס' מנחת יחיד שפירש כוונתו שיתכן קיום המצוה רק מזרעו של דוד, ודחה זאת הנ"ל (דמקושית החינוך מוכח דסב"ל דבמלכי בית דוד לא יהי' עוד מינוי) לכן הסיק שנראה לפרש כוונתו על מלכי ישראל, וראה עוד שם.

ולא הבנתי מה הכריחם לפרש שיש (לדעת החינוך) מצות מינוי מלך בתור מינוי גם לדורות, דהנה ז"ל החינוך שם "שענין המצוה אינו למנות מלך חדש לבד, אבל מענינה הוא כל מה שזכרנו, למנות מלך חדש אם תהי' סיבה שנצטרך לו, וגם כן להעמיד המלוכה ביד היורש, ולתת מוראו עלינו ונתנהג עמו בכל דבר כמצוה וכתורה הידועה, וזה באמת נוהג הוא לעולם". עכ"ל.

ובפשטות מ"ש "וזה באמת נוהג הוא לעולם" כוונתו על מ"ש "וגם כן להעמיד המלוכה ביד היורש וכו'" - דלכן כתב "וגם כן" - להודיע שהמצוה היא לא רק "למנות מלך חדש אם תהי' סיבה שנצטרך לו" אלא "גם כן וכו'".

בעמ' 10 שם הביא הרב הנ"ל פי' התרגום עה"פ (איכה ד, כ) "רוח אפינו משיח ה'" - "והוה מתרבי במשח רבותא דה'" דמשמע דיאשיהו (דעליו קאי) נמשח בשמן המשיחה, והקשו בזה דלמה נמשח הלא הי' מבן מלך ולא הי' שם מחלוקת? ותירץ בהדרת מלך (הל' מלכים פ"א הי"ב) דמשום שירמיהו החזיר עשרת השבטים חל על יאשיהו מינוי חדש משום העשרת השבטים.

וכתב הרב הנ"ל "וזה לא כנ"ל בהחינוך דהמלכות בית דוד לא שייך מינוי חדש ולכן י"ל דאי"צ משיחה? אבל אפ"ל בזה ג"כ כפי שנתבאר לעיל מהשיחה דש"פ וירא תשמ"ג לגבי מלך המשיח (ראה שם) דפעולת המשיחה הוא פעולה נמשכת דכן י"ל ביאשיהו שהוא עצמו לא נימשח ורק הי' משיחה נמשכת וכ"כ בס' ברכת יצחק סנהדרין סי' יח".

ולענ"ד לכאו' קשה לומר כן דאי משום הא מאי שנא יאשיהו משאר המלכים, ועוד דא"כ למה הוסיף התרגום "והוה מתרבי במשח כו'" (וראה בשמואל ב - ב, כג, שתרגם משיחי' ובכ"מ).

ונראה לומר בפשטות כמ"ש ההדרת מלך הנ"ל (אלא באופן אחר קצת) דהנה מה שהקשה דלא הוי כהחינוך, לענ"ד לכאורה אין זה נכון דהחינוך דיבר רק על מינוי ולא על משיחה, ויתכן לומר דלפי שמלך מחדש על עשרת השבטים הי' משיחה חדשה בשביל המלוכה בפועל עליהם (וכמו שהביא מלקו"ש חכ"ח עמ' 109-110 שחילק בין מלך בעצם להנהגת המלוכה בפועל, וראה בלקו"ש חכ"ה עמ' 109 הע' 39 דענין המשיחה עם הוי' בשביל דבר קטן ביותר), ולכאו' גם שם י"ל שהמשיחה הי' בשביל מלוכה בפועל כי זה הרי לאחר שהסכימו על אחד מהם או שנגררו אחריו הרוב וכו' וראה בהע' שם.