שקו"ט אם נוהגת לפי דעת הרמב"ם

יל"ע לפי דעת הרמב"ם בהלכה, בנוגע למצוות "זכירת יציאת מצרים בכל יום" כמ"ש ברמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ג, אם נוהגת גם בימות המשיח, ובפשטות זה תלוי בפלוגתת בן זומא וחכמים במתניתין (ברכות יב, ב) ומכילתא פ' בא (פט"ז) בדרשת הפסוק "למען תזכור את יום צאתך מאמ"צ כל ימי חייך", דבן זומא דורש "ימי חייך" - הימים, "כל ימי חייך" - להביא הלילות, וחכמים אומרים "ימי חייך" - העולם הזה, "כל ימי חייך" - להביא לימות המשיח. נמצא דלפי בן זומא לא תתקיים מצוה זו בימות המשיח, ולפי חכמים תתקיים. וכמבואר בהדיא שם. אמר להם בן זומא לחכמים: עתידים ישראל שלא להזכיר יצי"מ לע"ל, שנאמר (ירמי' כג, ז-ח) "הנה ימים באים נאום ה', ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפנה ומכל הארצות אשר הדחתים שם", אמרו לו, לא שתיעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתיאמר יצי"מ מוסף על המלכיות, ומלכיות עיקר ויצי"מ טפלה וכו'. וכיון שפסק הרמב"ם דמזכירין יצי"מ בלילות, שזהו כבן זומא, יוצא מזה, דסב"ל דמצוה זו לא תתקיים בימות המשיח.

ונפק"מ גם לגבי מצוות קריאת שמע שבימוה"מ, שכתב הרמב"ם שם שקריאת כל הג' פרשיות הן הנקראות קריאת שמע, וביאר הטעם שקוראים פ' הג' אף שאין מצוות ציצית בלילה, משום שיש בזה זכרון יצי"מ, ובס' 'מנחת כהן' ('מבוא השמש') מאמר שני פי"ג, ביאר דבריו, והוכיח מזה לדעת הרמב"ם שכל הג' פרשיות הן מה"ת (וכ"כ בס' 'חרדים' פ"א מצוה י"ד וט"ו ממצוות התלויות בלב), ומבאר הטעם של שיטה זו, וז"ל: "כי בשתי פרשיות הראשונות כתוב ודברת בם בשכבך ובקומך, שמיירי לפי הפשט בקריאת פרשיות אלו מתחילתן ועד סופן, והפרשה הג' היא ג"כ מה"ת, שהרי צריך להזכיר יצי"מ ביום ובלילה, ובפרשה ההיא יש בה זכרון יצי"מ, א"כ כל הג' פרשיות הן מן התורה". עכ"ל. ונמצא מזה, דאם נקטינן דמצוה זו לא תתקיים בימוה"מ, תהי' אז מצוות קריאת שמע בקריאת ב' פרשיות הראשונות לבד.

וראה גם בס' 'פרח מטה אהרן' הל' ק"ש שם (מובא גם בס' 'אסופות ר' חיים הלוי' ברכות שם), בהא דמקשים דמהרמב"ם משמע (כנ"ל) דגם פ' ציצית היא מן התורה, ואילו בגמ' (ברכות שם) איתא "פרשת ציצית מפני מה קבעוה וכו'" דמשמע שהיא מדרבנן? ותירץ הגר"ח, דאף דג' הפרשיות הם מה"ת, מ"מ יש חילוק ביניהם; דפר' 'שמע ופר' 'והי' אם שמוע' הם מדאורייתא מצ"ע, משא"כ פ' ציצית אינה מצוה מצ"ע, אלא שמדאורייתא יש חיוב לומר איזה פרשה מה"ת שיש בה זכירת יצי"מ, וקבעו חז"ל לקיים זה בפ' ציצית, עכ"ד. דמזה מובן ג"כ, דאם תתבטל מצוות זכירת יצי"מ, לא יהא חיוב אלא בקריאת ב' הפרשיות.

האם חכמים חולקים על בן זומא או מוסיפים

אלא די"ל, דזה תלוי אם חכמים חולקים על בן זומא וסב"ל דאין מזכירין יצי"מ בלילות, או דגם לדידהו מזכירים בלילות, וקאמרי רק דהריבוי ד"כל" לא בא לרבות לילות אלא לימות המשיח, והרבי בהגש"פ בפיסקא זו הזכיר ב' דעות אלו, ולהצד שחולקים על בן זומא וסב"ל דאין מזכירין יצי"מ בלילות, כתב: "ראה נ"כ המשנה, פע"ח שער חהמ"צ פ"ו". ולהצד דמוסיפים על ב"ז ולכו"ע מזכירין יצי"מ בלילות, ציין: "זבח פסח, של"ה צל"ח ועוד". וכן הוא בלקו"ש ח"ג עמ' 1064, וראה 'הגדה שלימה' ע' 17 וב'תו"ש' כרך י"ב ע' 280 והלאה, דרש"י בפי' להגדה של פסח והרשב"א ועוד סב"ל, שחכמים חולקים על ב"ז. ורשב"ץ ב'יבין שמועה' ופנ"י בברכות שם סב"ל דאינם חולקים אלא מוסיפים (ותלוי גם מהו הפי' "לא זכיתי", אם הוא מלשון "נצחתי" או מלשון "זכות").

ובצל"ח סב"ל כנ"ל, שלא באו לחלוק אלא מוסיפים, וכתב גם דמדברי הרמב"ם בפירוש המשניות שם, שלא הזכיר הלכה כפי דרכו בכ"מ, משמע דסב"ל ג"כ דליכא מחלוקת בדין זה, ולכו"ע מזכירים יצי"מ בלילה, ועי' בס' 'ברכת אהרן' (ברכות, מאמר צ"ו), שהביא דברי הצל"ח, והקשה עליו, דמ"מ מנין להו לחכמים לרבות הלילות כיון ד"כל" בא לרבות לימות המשיח? וביאר, דחכמים סוברים דאין צריך לריבוי כלל לרבות לילות, ד"ימיך" מצ"ע כולל הן יום והן לילה, כמ"ש "ליראה אותו כל הימים", "וחטאתי לך כל הימים", "זכור את יום השבת לקדשו", וכן כתוב במעשה בראשית "ויהי ערב ויהי בקר יום אחד וכו'", ובמילא "ימי חייך" מצ"ע מרבה גם לילות, ואייתר להו "כל" להביא לימות המשיח, משא"כ בן זומא סב"ל דצריך "כל" לרבות לילות. עיי"ש בארוכה.

אבל בס' 'שלמה משנתו' ברכות שם, ביאר, דפליגי אם ריבויא ד"כל" בא לרבות כל הימים עד עולם, או שבא לרבות כל היום כולו שיהי' יום תמים יום ולילה, וזהו ע"ד דפליגי בסנהדרין עח, א בהכהו עשרה בני אדם, אם האחרון חייב דכתיב "מכה כל נפש אדם וגו'": דרבנן סב"ל שהאחרון פטור דכל היינו "כל הנפש"; וריב"ב דריש כל שהוא אפילו מקצתו, ועד"ז פליגי בבכורות ג, א בקרא ד"כל בכור", (וכן הובא בס' 'אסופות' הנ"ל הערה יט), דביאור זה מתאים לפי הדעות - דחכמים באו לחלוק על בן זומא.

ונמצא מזה, דאי נימא דרבנן חולקים על ב"ז, ולדידהו אין מזכירין יצי"מ בלילות, הנה כיון שהרמב"ם פסק דמזכירין בלילות, הרי שפסק כבן זומא, ונמצא דסב"ל להלכה גם דאין מזכירין יצי"מ בימות המשיח. אבל אי נימא דגם לפי רבנן מזכירין יצי"מ בלילות, הרי ליכא הכרח דפסק כבן זומא, דאפשר שפסק כחכמים. ושפיר סב"ל דמזכירין יצי"מ בימות המשיח כדעת חכמים, ולפי מה שכתב הצל"ח כנ"ל דבפיהמ"ש משמע דסב"ל דלא פליגי. כיון שלא הזכיר הלכה כמאן, הרי שפיר י"ל דסב"ל דמזכירין יצי"מ לימוה"מ דסב"ל כחכמים.

למה לא מנה הרמב"ם מצוות זכירת יצי"מ למצוה בפ"ע

והנה ידועה הקושיא - למה לא מנה הרמב"ם מצוה זו דזכירת יצי"מ בכל יום, באחד מהתרי"ג מצוות? (ראה 'זהר הרקיע' להרשב"ץ אות כו, צל"ח שם, מנ"ח מצוה כא, גליון מהרש"א ברכות שם, פמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח הל' ק"ש אות ד, 'אור שמח' הל' ק"ש שם ועוד, ובמ"מ הגהות והערות קצרות בתניא פמ"ז הקשה כן הרבי, והסמ"ק סי' קי אכן מנה זה למצוה בפ"ע).

תירוצי הגר"ח

ותירץ הגר"ח, דכיון שהרמב"ם פסק כבן זומא דמזכירין יצי"מ בלילות, נמצא דסב"ל דאין מזכירין יצי"מ לימות המשיח, הרי דמצוה זו אינה נוהגת לדורות כי אם "לשעה" רק בזמן הזה, וכבר השריש הרמב"ם בסהמ"צ שורש ג, דבתרי"ג מצוות מונין רק מצוות אלו הנוהגות לדורות, וסב"ל להגר"ח דהיינו גם לימות המשיח, אבל מצוה זו שנוהגת רק בזה"ז, נכללה במצוות הנוהגות רק לשעה בלבד, ולכן לא מנאו הרמב"ם במנין המצוות (ראה בס' 'חזון יחזקאל' תוספתא ברכות פ"א, שיעורים לזכר אבא מארי ז"ל עמ' א, ס' 'תורת חיים' פ' ראה שם ועוד בכ"מ), דלפי"ז יוצא דסב"ל להרמב"ם, דאין מזכירין יצי"מ לע"ל.

אלא שמביאים שם ע"ז עוד תירוץ מהגר"ח (ובהגש"פ 'אמרי חן' עמ' נד הביא כן בשם הגרי"ז, וכן הוא בהגש"פ 'שי לתורה' עמ' סט) דכל מצוות זכירת יצי"מ בק"ש אינה מהווה קיום חובה בפ"ע, כי אם יסוד מהותה הוא קיום "קבלת עול מלכות שמים", וזוהי הלכה מסויימת בחלות שם קבלת עול מלכותו, שצריכה להתקיים גם ע"י זכירת יצי"מ, וכמבואר בר"ה לב, א ד"אני ה' אלוקיכם" הו"ע דקבלת עול מלכות שמים, וכיון דכתיב בפ' ציצית "אני ה"א אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ להיות לכם לאלקים אני ה"א", נמצא, שיש בזה קבלת עול מלכות שמים, ולכן אין זה נמנה למ"ע בפ"ע, כי אם נכללת היא במצוות קריאת שמע וקבלת עול מלכות שמים, שהרי היא היא מגופה של מצוות ק"ש קבלת עול מלכות שמים, ועי' גם בשו"ת 'בית יצחק' או"ח סי' יב ועוד בכ"מ, וראה אינצקלופדיה תל' ערך 'זכירת יצי"מ' ע' רב.

ועי' גם בקובץ חידושים בשטמ"ק פסחים ח"א סי' א, שביאר ג"כ עד"ז, דכתיב בפ' ציצית "אני ה"א אשר הוצאתי אתכם מאמ"צ להיות לכם לאלקים וגו'", הרי רואים, שכל התכלית דיצי"מ לא היתה רק בשביל להוציא את עם ישראל ממצרים לקיים הבטחת הקב"ה אל האבות, אלא נכלל בזה עוד דבר גדול "להיות לכם לאלקים" שהו"ע קבלת עול מלכות שמים, ולכן היא נכללת במצוות ק"ש, כיון שעניינם אחד, עיי"ש (וראה גם תניא פמ"ז, אבל שם כתב שהיא מצוה בפ"ע). דלפי תירוץ זה בדעת הרמב"ם יוצא, דשפיר אפ"ל דפסק כחכמים וסב"ל דאינם חולקים על ב"ז בנוגע ללילות, ומ"מ א"ש למה לא נמנה במצוה בפ"ע.

וב'מנחת כהן' שם כתב, דרק בב' פרשיות הראשונות יש קפידה שיהיו נקראים בזמן קבוע עד שעה מיוחדת ביום, משא"כ בפ' ציצית שהוא מצד יצי"מ, אפשר לקיימו בכל היום (וכ"כ בתוס' ר"י הזקן ריש ברכות), וזה אפ"ל בדעת הרמב"ם לפי תירוץ הראשון, אבל לפי תירוץ הב' הנ"ל - שהכל מצוה אחת, מובן דאין לומר כן, וגם זכירת יצי"מ צ"ל בזמן ק"ש דוקא, ובפשטות כן מוכח מלשון הרמב"ם שכתב דקריאת ג' פרשיות אלו על סדר זה, היא הנקראת ק"ש, משמע דסב"ל, דגם פ' ציצית דומה לשאר הפרשיות וצ"ל בזמנה, ומוכח מזה בפשטות כתירוץ הב'.

(ולכאורה יל"ע, דאי נימא דזכירת יצי"מ זה עצמה היא מצוות קבלת עול מ"ש, א"כ מה נוגע הא דהניסים דימות המשיח יהיו גדולים יותר, הרי סו"ס ביצי"מ כתוב הענין דאני ה"א וגו', ומהו כוונת בן זומא מהא דכתיב "הנה ימים באים נאום ה' ולא יאמרו עוד חי' ה' אשר העלה את בנ"י מארץ מצרים...", דהכא מה נוגע כ"כ איכות הנסים? דבשלמא אי נימא דמצוות זכירת יצי"מ היא זכירת עצם הנסים, שפיר י"ל דכיון שיהיו נסים גדולים יותר, לכן מזכירין נסים הגדולים, אבל לפי הנ"ל צ"ע? ואפ"ל (ע"ד שכתב הרשב"א דלהלן), דעצם המצוה היא זכירת הנסים, אבל המכוון והתוצאה בזה הוא שעי"ז באים לקבלת עומ"ש, ולכן כיון שהנסים יהיו גדולים יותר, נמצא דגם התוצאה תתקיים יותר, ואכתי יל"ע).

דעת הרבי בענין זה

והנה בשיחת קודש י"א ניסן תשמ"ב (אות ס' והלאה), הקשה הרבי ג"כ קושיא הנ"ל, למה לא מנה הרמב"ם מצוות זכירת יצי"מ בכל יום למ"ע בפ"ע? והביא תירוץ הנ"ל מהגר"ח, והקשה ע"ז, דאי נימא דחכמים חולקים על בן זומא וסב"ל דאין מזכירין יצי"מ בלילות, למה פסק כבן זומא ולא כחכמים כדעת רבים? ובשיחת אחרון של פסח (אות לג והלאה) האריך עוד בזה, והקשה עוד, דבמשנה איתא מזכירין יצי"מ בלילות, והרמב"ם הוסיף "מצוה להזכיר יצי"מ ביום ובלילה", משמע דסב"ל שהיא מצוה ככל המצוות שנוהגות לדורות? ועוד דמשמע שם דמצוה זו דומה למצוות ציצית וגדרם שוה, ועוד דאי נימא דלדעת הרמב"ם תתבטל מצוות יצי"מ לימות המשיח, נמצא דאז יצטרכו לקרות רק ב' פרשיות, וזה חידוש מבהיל ביותר, שהרי הרמב"ם מדגיש שם כמה פעמים דמצוות קריאת שמע היא קריאת ג' פרשיות אלו, דמשמע דלא שייך מושג של קריאת שמע בב' פרשיות לבד, ובמילא אי אפשר לומר דלדעת הרמב"ם תתבטל זכירת יצי"מ לע"ל. עיי"ש.

(ויש להוסיף עוד במ"ש הרשב"א (ב'חידושי אגדות', ברכות שם) דאיך אפ"ל דזכירת יצי"מ תתבטל לע"ל, דאיך זה מתאים עם נצחיות התורה? ותירץ וז"ל: "דע שאין הכוונה בקריאת שמע (כלומר בהזכרת יצי"מ) רק כדי שנזכור בפה הנסים שעשה לנו ה' ית' וכו', (אלא) עם הזכירה נקבע בנפשותינו, שהוא המשגיח והיכול שלא ימנעו מונע בשום צד, ועוד שנתחזק בנפשותינו מדת הבטחון חוזק רב וכו', ואחר היות התכלית בזכירת הפה ביצי"מ מהטענה הזאת, הנה גם התכלית ההוא שמור בהזכירנו קיבוץ עם ממושך וממורט בעמים הנוראים מהארצות הרחוקות מצפון ומים, ותהי' הכוונה יותר חזקה בהיות ההזכרה באותות ובנסים יותר חזקים, א"כ אין מצוה זו מתבטלת כלל". עכ"ל. נמצא לפי"ז, דאפילו לפי בן זומא עצם תוכן המצוה ודאי לא תתבטל, אלא שהזכירה תהי' באותות ומופתים גדולים יותר, א"כ שפיר היא מצוה לדורות, ועי' גם בספר 'אבן האזל' הל' ק"ש שם שהקשה עד"ז).

ולכן תירץ הרבי שם ע"ד תירוץ הב' הנ"ל, דמוכח מהרמב"ם דמצוות זכירת יצי"מ בכל יום, נכללת במצוות ק"ש והן מצוה אחת. עיי"ש בארוכה.

יוצא מזה לפי המסקנא, לפי המבואר בהשיחות קודש, דבימות המשיח וודאי תתקיים מצוה זו דזכירת יצי"מ בכל יום, וסב"ל להרמב"ם דרבנן לא באו לחלוק על בן זומא, אלא מוסיפים בנוגע לימות המשיח, והרמב"ם פסק כחכמים (וכמ"ש הצל"ח שכן משמע מפיהמ"ש) ובודאי יקראו ג' פרשיות גם אז, וראה עוד ב'הערות וביאורים' גליון קכט אות ח בענין זה.