בשו"ת 'ויצבר יוסף' סי' מה הביא קושיא שהקשו לו בהא דאמרינן בביצה ד, ב: "שני ימים טובים של ראש השנה, רב ושמואל דאמרי תרווייהו נולדה בזה אסורה בזה וכו', הא לית לן למיסר האידנא אלא משום תקנת רבי יוחנן בן זכאי לכשיבנה ביהמ"ק ויבואו עדים מן המנחה ולמעלה ויהי' אותו היום קודש ולמחר קודש והוי כיומא אריכתא" עיי"ש, וקשה הא נודע מפי ספרים שלעתיד לבוא הלכה כבית שמאי, ובית שמאי סב"ל דביצה מותרת אף בו ביום, וא"כ למה נאסור עכשיו משום לע"ל?

ומביא שם תירוץ וז"ל: "לדעתי לא קשה מידי דבמה שב"ש מקילין וב"ה מחמירין לעת"ל יהי' הלכה כבית הלל ולחומרא, דעיקר דברי האריז"ל מובא ג"כ בעמודי' שבעה עמוד הד' דרוש כ"א, דב"ש מסטרא דגבורה וב"ה מסטרא דחסד, והחומרות הן מצד הדין והקולות מצד החסד, ולכן בכל מקום ב"ש לחומרא וב"ה לקולא, כל אחד לפי שורש נשמתו, ומה שמצינו לפעמים ב"ש לקולא וב"ה לחומרא, כי אין דין שלא יהי' כלול בו חסד וגם חסד כלול בו דין, שזהו תכלית היחוד, ובעוה"ז דמעלת החסדים על הגבורות הלכה כב"ה, ולע"ל שיהי' מעלת הגבורות על החסדים והנהגת העולם בגבורות יהי' הלכה כב"ש, א"כ במה דב"ש מחמירין בעוה"ז יהי' הלכה כמותם לע"ל בהנהגת הגבורות, משא"כ בהא דב"ש מקילין בעוה"ז יהי' הלכה כב"ה דמחמירין דשורש החומרא מהדין הכלול בחסד" עכ"ל.

ויש להעיר בזה משיחת ערב חנוכה תש"נ ס"ד (התוועדויות תש"נ ח"ב ע' 33) וזלה"ק: ויש לעיין בזה: הרי צ"ל במעמד ומצב ד"אחכה לו בכל יום שיבוא". ומקווים שמשיח צדקנו יבוא היום בערב שבת, ערב חנוכה. וממילא מתעוררת השאלה, דאיתא בכתבי האריז"ל והובא בדא"ח שלעתיד לבוא תהי' הלכה כבית שמאי וממילא הנה אעפ"י שעומדים בתחילת המעל"ע דערב שבת וערב חנוכה ו"עדיין לא בא", הרי מקוים שיבוא תיכף ומיד עוד בלילה זה, ויש לעיין האם כבר בתחילת בואו של משיח צדקנו תהי' הלכה כבית שמאי וכבר בשנה זו ידליקו ביום הראשון של חנוכה שמונה נרות, דא"כ מובן שגם ההכנות לחנוכה, צריכות להיות בהתאם לזה, עכלה"ק, (וראה בגליון תתיג שהרב י"ש שי' קאלמנסאהן ציין לשיחה זו), דמשמע מזה עכ"פ שכשתהי' הלכה כבית שמאי הלכה כמותם גם בנוגע לנרות חנוכה אף ששם ליכא הענין דחומרא.

וכבר כתב בענין זה הרה"ג ר' יעקב יוסף שליט"א קופרמן בגליון תתיב, והביא בזה שיחת ש"פ וישלח תשנ"ב שאמר הרבי בנוגע להדלקת נר חנוכה שגם לאחרי הגאולה האמיתית והשלימה יקיימו את כל פרטי הדינים בנרות חנוכה שמדליקים על פתח ביתו מבחוץ וכו' - "ואז תהיה ג"כ השלימות דמוסיף והולך מיום ליום וכו'", דמפשטות הלשון בשיחה נראה דהכוונה גם כפשוטו שגם לעת"ל ידליקו ביום הראשון נר א', ועד שביום השמיני ידליקו ח' נרות וכדעת ב"ה וכנהוג בזמן הזה, ואיך זה מתאים עם הא שיהי' הלכה כבית שמאי? עיי"ש בארוכה בדבריו הנחמדים, וראה קובץ שיעורים ח"ב קונטרס דברי סופרים סי' ה' אות טז, וראה בקונטרס תורה חדשה מאתי תצא (חגה"ש תנש"א) ששם נתבאר בפרטיות הענין דלע"ל הלכה כב"ש, וכדאי לעיין בענין זה עוד ועוד חזון למועד בעזהשי"ת.

ולעצם הקושיא שב'ויצבר יוסף', הנה לפי מה שנסתפק הרבי כנ"ל, דאפשר שזה לא יהי' מיד, שהפירוש בזה בפשטות הוא עפ"י המבואר בקונטרס תורה חדשה שזה תלוי במצב העולם שהעולם יזדכך וכו' עיי"ש ואפשר שזה יקח זמן, הנה אי נימא כן לא קשה קושייתו כלל כיון שיש לגזור משום תחילת הזמן שיבוא.

מבואר במקומות רבים בלקוטי שיחות, במ"ש בהגדה בתשובה לבן הרשע "אילו הי' שם לא הי' נגאל", שאין הכוונה לדחות ולצער את הבן רשע אלא גם להודיעו שרק שם "במצרים לא הי' נגאל" אבל בגאולה דלעת"ל לא ישאר אף אחד בגלות, וגם רשעים שלא היו נגאלים ממצרים יגאלו בגאולה העתידה.

[ראה בכ"ז לקו"ש ח"א ע' 252, חי"א ע' 2. חכ"ו ע' 90 (ומביא שם גם מענין "כי לא ידח ממנו נדח"). חל"ו ע' 51. ובהגש"פ עם לקוטי טעמים וביאורים ח"א ע' קכו וע' קלג].

אם הגאולה העתידה היא לכל ישראל

וצריך עיון בד"ה כי ישאלך בנך, בסה"מ אידיש ע' 109, וז"ל:

"עס איז פאראן די וואס פרעגן: מה העבודה הזאת לכם כו', די אויסערגעוויינלעכע אידישע צרות און וועלט פאסירונגען טייטשען זיי אויס אויף זייער כפירה שטייגער, און חבלי משיח און אין ביאת המשיח לייקענען זיי, די גאולה ווילען זיי ניט, און אויף דעם גאנצען ענין פון תורה ומצות מעשיות קענען זיי ניט ליידען וואס אידען זיינען מקיים תורה ומצות מעשיות, אט דער סוג פרעגער איז א רשע. דער ענטפער צו דעם רשע פרעגער איז אויסהאקען דעם שי"ן פון דעם ווארט רשע, דאס מיינט צונעמען ביי די רשעים די אידישע מנהגים וואס זיי ווילען אפהיטען, דאן בלייבען זיי נאר ביי זייער רע. און מען באדארף אים זאגען אז אין דער גאולה הראשונה אין מצרים זיינען געווען אזעלכע ווי ער וואס האבען געלייקענט אין דער גאולה אויך ווען השי"ת האט באוויזען מופתים, השי"ת האט געדולד ביז דער מכה פון חושך טאמער וועלען זיי תשובה טאן, ווען זיי האבען ניט תשובה געטאן זיינען אלע כופרים אין דער גאולה אויסגעשטארבן, אט אזוי איז אויך אין דער אנקומענדער גאולה, גיט השי"ת די כופרים די מעגליכקייט תשובה צו טאן". ע"כ. [וכ"ז הוא ע"ד המבואר בכ"מ בענין הלעיטהו לרשע וימות ולהוציא מהם ניצוצות הטוב כו'].

הלא שכאן נראה להיפך, שכמו שלא נגאלו במצרים כן לא ייגאלו לעתיד.

חילוקי דרגות ברשעים

ואולי כאן קאי בסוג מיוחד של רשעים שכופרים ואינם רוצים בהגאולה, שהם דוקא לא ייגאלו. וכמפורש בגמ' סנהדרין ר"פ חלק על המשנה שהאומר אין תחה"מ מן התורה אין לו חלק לעוה"ב, שזהו מטעם מדה כנגד מדה - "הוא כפר בתחה"מ לפיכך לא יהי' לו חלק בתחה"מ" (וע"ד האמור לגבי יוהכ"פ שעל חטא שחטאו ביוהכ"פ עצמו אין עיצומו של יום מכפר).

ועי' בפי' הרא"ש ע"ס שמות (י, ב) וז"ל: "יש לשאול מ"ש שמתו כל הרשעים בתוך ג' ימי אפלה, ודתן ואבירם לא מתו שהיו רשעים גמורים. י"ל אעפ"י שהיו רשעים לא נתייאשו מן הגאולה". ועי' עבוה"ק ח"ב פ"י.

רשע החוטא ומחטיא

או י"ל שקאי בסוג של רשע שהוא חוטא וגם מחטיא אחרים (עי' בדיוק הלשון במאמר כאן על רשעים אלו, שהם אינם סובלים מה שיהודים מקיימים תומ"צ). עי' באבות פ"ה שחוטא ומחטיא אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

ועד"ז סוטה דמ"ז ע"א וסנהדרין דק"ז ע"ב, ועי' רמב"ם הל' תשובה ריש פ"ד. ועיג"כ רמב"ם שם פ"ג ה"ו על הכופרים ומחטיאי הרבים כו' שאין להם חלק לעוה"ב. ויל"ע בשערי קדושה להאריז"ל ח"ב ש"ח. ועי' מאירי סנהדרין שם שכ': "ומ"מ כל שתלה לו זכות ועשה תשובה נתכפר לו שאין לך מחיצה ופרגוד בפני התשובה כלל כו'".

ועי' יומא פ"ו ע"א גבי ד' חלוקי כפרה אשר בכל העבירות יש כפרה, משא"כ בחילול ה' (ופירש"י: חוטא ומחטיא) אין כח בתשובה לתלות וביוהכ"פ לכפר ולא ביסורין למרק כו'. וביומא שם דפ"ה ע"ב על כל עבירות שבתורה יוהכ"פ מכפר כו' חוץ מפורק עול (כופר בהקב"ה) ומגלה פנים בתורה (דורש את התורה לגנאי) ומיפר ברית בשר (מילה).

לא ידח ממנו נדח

ועדיין יש לעיין בענין "כי לא ידח ממנו נדח" הנזכר בלקו"ש חכ"ו שם ובכ"מ, שזהו בכל סוגי הרשעים.

וגם יל"ע על מארז"ל בסנהד' דור שכולו חייב. ועי' באוה"ת בא ע' רסז שמבאר דעת ר' יהושע שס"ל בניסן עתידים להגאל וגם ס"ל שישראל נגאלין גם בלי תשובה, שהוא לשיטתי', כי ענין ניסן הוא אתעדל"ע אהי' כטל לישראל כו' (ונזכר מזה בלקו"ש חל"ז ע' 113).

וגם לא נתברר לי בענין זה בחילוק גאולת מצרים והגאולה העתידה (אשר בגאולת מצרים לא נגאלו הרשעים, וגאולה העתידה היא לכל ישראל), אם זהו חידושו של הרבי, או שהוא דבר המפורש כבר בספרי קדמונים (עי' שבת ד"י ע"ב מילתא אלבישייהו יקירא, שפי' מעיל הוא יקר למי שרגיל ללובשו, ועד"ז לפי שדברי הרב חביבין ע"כ מחזרין אחריהם ללמוד שמעתתא חדתא מדברי הרב ע"ש).

וצריך עיון בכל מקומות המדברים מזה.

א) כתב הרמב"ם בפירוש המשנה, בהקדמתו לפרק חלק (בביאור שלשה עשר עיקרי האמונה): והיסוד השביעי, נבואת משה רבינו. והוא שנאמין שהוא אביהן של כל הנביאים1 שקדמו לפניו והבאים אחריו. הכל הם למטה ממנו במעלה, והוא בחיר ה' מכל המין האנושי2, אשר השיג ממנו יתעלה יותר ממה שהשיג וישיג כל אדם שנמצא ושימצא כו'. [וע"ש בפיהמ"ש שמפרט ארבעה דברים אשר בהם היתה נבואתו של משה ביתר שאת ויתר עז מנבואת כל שאר הנביאים, וכ"ה בספר היד בהל' יסודי התורה פ"ז ה"ו3]. הרי מפורש שהוא מיסודי הדת להאמין שמשה הי' נביא גדול גם מכל נביא בעתיד4. וברמב"ם הלכות תשובה פ"ג ה"ח כתב: "שלשה הן הנקראים אפיקורסין כו' והמכחיש נבואתו של משה רבינו".

[וע"כ כתב הרמב"ם בהלכות תשובה פ"ט ה"ב ע"ד מלך המשיח "שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה, ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו", וכמבואר בכ"מ. ומ"ש במדרש תנחומא פרשת תולדות (סימן יד) עה"כ (זכרי' ד, ז) "מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור", "הר הגדול גו' זה משיח בן דוד . . שהוא גדול מן האבות שנאמר (ישעיה נב, יג) הנה ישכיל עבדי ירום ונשא וגבה מאד, ירום מאברהם וכו', ונשא ממשה" - כבר כתב רבינו (לקוטי שיחות ח"ו עמ' 254. ובכ"מ) שצ"ל דלא קאי המדרש במעלת הנבואה5].

והנה עה"כ (יואל ג, א) "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם, זקניכם חלמות יחלמון, בחוריכם חזינות יראו" כתב הרד"ק, וז"ל: והיה אחרי כן, כמו והיה באחרית הימים . . והוא לימות המשיח . . ונבאו בניכם ובנותיכם . . והבנים והבנות יתנבאו בנערותם כמו שמואל הנביא, והנבואה תהיה להם במראה החלום כמו שאמר חלומות חזיונות, וכן היתה נבואת רוב הנביאים כמו שאמר אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, וכן יהיו בהם מעלות זה למעלה מזה כמו שהיו בנביאים שעברו עד שאולי יהיה בהם כמשה רבינו ע"ה. עכ"ל הרד"ק.

ובגליון תתעד (עמוד 169) הקשיתי דלכאורה מעיקרי הדת הוא להאמין שלעולם לא יהי' נביא כמשה רבינו ע"ה, והאיך סיפוקא מספקא לי' הרד"ק בזה ["אולי יהיה בהם כמשה"], ואין ולאו ורפיא בידי'. ודוחק לומר דהרד"ק פליג על הרמב"ם בזה6. ועיין בגליון תתעה (עמ' 80) מ"ש הת' בנימין נתן וואטערס שי' לתרץ בזה ע"ד הסוד.

ואולי י"ל בדרך הפשט, עפמ"ש בספר העיקרים מאמר שלישי פרק כ' שקו"ט בדברי הרמב"ם בעיקר הששי, וז"ל בא"ד: "ויש לתמוה על הרמב"ם ז"ל שעם שעשה נבואת משה עיקר מן העקרים וביאר ההבדלים שיש בין נבואת משה לזולתו, ואמר כי כל הנביאים הקודמים לפניו והבאים אחריו כולם הם למטה ממדרגתו, חזר לעשות עיקר שלא תנוסח התורה ושלא תשתנה, ונראה שדעתו לומר שאלמלא העיקר הזה כבר היה אפשר לשמוע לנביא לבטל דברי משה, והוא תימה איך נשמע לנביא הקטן במדרגה לבטל דברי משה שהוא גדול מכל הנביאים הבאים אחריו לפי מה שכתב הוא ז"ל. אלא אם תאמר, כי דעתו לומר כי פירוש ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, רוצה לומר בכל ימי משך הנביאים, אבל אפשר בעתיד שיקום נביא אחר כמוהו, ולזה הוצרך לעשות עיקר אחר שלא תנוסח התורה". עכ"ל ספר העיקרים.

ואולי י"ל שהרד"ק נקט (בדא"פ עכ"פ) כסברת העיקרים בדעת הרמב"ם, דמ"ש הרמב"ם "שנאמין שהוא אביהן של כל הנביאים . . הבאים אחריו" ר"ל רק עד סוף תקופת הנביאים וכיו"ב אבל לעת"ל יתכן "שיקום נביא אחר כמוהו"*.