*) לזכות רפואה שלימה וקרובה של הרב שלום בן נעכא פייגל אכי"ר.

1) וכן בפירוש הראב"ד כאן (בד"ה הא דקתני דמתקבצין) וז"ל "על השרים שלהם קאמר, שכל איש ואיש יש לו שוטר עליו למעלה ועל כולם שר ממונה עליהם כעין המלך של מטה", עכ"ל. ובהערות שם ציין לד' הר"ר פ"י אות ו' אין לך כל עשב וכו', ודו"ק היטב הדק בזה.

ובאמת זה שהראב"ד מפרש "אומות העולם" שהכוונה לשר שלהם, מצינו בעוד מקומות, ע' שו"ת אבני נזר חלק יו"ד סי' תנ"ד שהביא בשם הזוה"ק לפרש, הא דהחזיר הקב"ה את התורה לבני עשו וישמעאל ולשאר האומות (במתן תורה), והקשה בזוה"ק פ' בלק, לאיזה נביא שלהם נגלה, ותירץ, ששאל את השר שלהם.

והביא שכיוצא בזה ביאר המהר"ל בס' גבורות ה' אלא שאמרה בלשון אחר, ועיי"ש עוד יתר דבריו, ותרוה נחת.

2) בד"ה גמ' וכולם לא עשינו אלא בשביל ישראל שיעסקו בתורה.

3) נדפס ב"תורת מנחם - מנחם ציון" ע' 124 "בסוד שיח" בין כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו להגר"א הלוי זצ"ל סולובייצ'יק בניחום אבלים של כ"ק הרבנית זי"ע בשנת תשמ"ח, וכן אמר לי ידידי הנ"ל שהי' נוכח שם בזה ושמע דברים אלו יוצאים מפי קדשו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורינו.

*) אין זה דומה להנ"ל דאף שמתחרט על האבידה, אבל כיון שבפועל נאבדה, ודאי אינו מתחרט מזה שהעני מצא הסלע והי' לו ממה להחיות את נפשו, משא"כ בעכו"ם אם אין לו שכר מתחרט על עצם המצוה שעשה. המערכת.

וראה גם בס' שי לתורה - ר"ה ע' קנח.

ידועה המחלוקת בענין החיות רעות לע"ל (תו"כ ר"פ בחוקותי): "רבי יהודה אומר: מעבירן מן העולם. ר"ש אומר: משביתן שלא יזיקו".

ומבוארת מחלוקת זו בלקו"ש בארוכה (ח"ז שיחה א לפ' בחוקותי), ושם מבאר: שעכצ"ל שגם לפי ר"י יהיה המצב של "משביתן שלא יזיקו", שהרי מפורש הוא בכתוב בישעי': "וגר זאב עם כבש וגו'" - הרי שיהיו חיות רעות בעולם, ורק שלא יזיקו; וכוונת ר"י בדבריו "מעבירן מן העולם" היא, שלאחרי שבתקופה הראשונה יהיו חיות רעות ורק שלא יזיקו, הרי בתקופה השני' יהי' עילוי נעלה יותר, שהחיות הרעות יעברו מן העולם לגמרי.

ומבאר שם עוד, שר"י ור"ש נחלקו בהמחלוקת בענין 'חורבן' העולם שיהי' אחר שית אלפי שנין דהוי עלמא, האם "חד חרוב" או "תרי חרוב" (ר"ה לא, א): לדעת ר"ש יהיה רק "חד חרוב", רק אלף שנה אחד של 'חורבן', ובו יהיו חיות רעות ורק שלא יזיקו; ואילו לדעת ר"י יהיו "תרי חרוב", ב' אלפים של 'חורבן', ובב' אלפים אלו יהיו הנהגות שונות - באלף הראשון של 'חרוב', היינו: האלף השביעי, יהיו חיות רעות בעולם אלא שלא יזיקו; ובאלף השני של 'חרוב', היינו: האלף השמיני, יעברו החיות הרעות מן העולם לגמרי. ועיין השקו"ט בכ"ז בהשיחה.

ולפום ריהטא חסר ביאור:

א) אם גם ר"י מסכים שבאלף השביעי יהיו החיות הרעות בעולם באופן שלא יזיקו - למה יש צורך אח"כ (באלף השמיני) בביטול החיות הרעות לגמרי והעברתן מן העולם?! אם כבר 'הצלחנו' להפוך אותם לטוב ולפעול בהם שלא יזיקו, הרי הם כבר חיות רגילות, ולמה יש צורך להעבירם מן העולם, לאחר שנתהפכו כבר לטוב ויצאו מגדר 'חיה רעה'?!

ב) מה הקשר בין שינוי הטבע בהבע"ח המזיקין לבין הענין של "חרוב"? למה כאשר החיות הרעות מפסיקות להזיק, או שנעלמות לגמרי מן העולם, הרי זה נחשב שהעולם 'נחרב' [שהרי 'חרוב' בפשטות קאי על העולם כולו]?! אדרבה: כעת, שהחיות הרעות אינן מזיקות, הרי העולם 'נבנה' באופן טוב - ולא 'נחרב' כלל!

ג) מה יהיה לאחר ה'חד חרוב' או 'תרי חרוב'?! - ובפשטות, הרי לאחר ה'חורבן' של העולם יחזור העולם לקדמותו, וכדברי הצ"צ (ספר הליקוטים ערך "חרוב, חד חרוב" ע' תתקמט): "דהנה ענין אלף שנים הנק' וחד חרוב הוא בשביל שאח"כ יהי' עוד ההמשכה לחדש עולמו, שהו"ע השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה כו' שלא יהי' כלל באופן שמים וארץ המעלימים כו' ולא יהי' אז חורבן ביהמ"ק ולא יהי' צרות על ישראל כ"א רב טוב".

ולפי ביאור זה שבהשיחה, שענין ה'חורבן' מתבטא בכך שהחיות הרעות לא יזיקו כו', האם הפשט שאחר כך יתבטל ה'חורבן', ויחזרו להיות חיות רעות ומזיקות?!

ובמלים פשוטות:

בהשקפה ראשונה מבינים, שההבדל בין ר"ש לר"י הוא, שלפי ר"ש ימשיך מצב זה שבו החיות הרעות נמצאות בעולם אבל אינן מזיקות - לעולם ועד, משא"כ לפי ר"י הרי זה מצב זמני בלבד, ולאחר מכן יגיעו לתכלית העליה, שהחיות הרעות יתבטלו לגמרי מן העולם;

אבל הרי באמת אין זה כך, וגם לפי ר"ש המצב של "וגר זאב עם כבש" הוא זמני בלבד - אלף שנה בלבד, "חד חרוב", ואחר כך יתבטל מצב זה; אם כן, מה יהיה לפי ר"ש לאחר מכן? ומה ההבדל הגדול בינו לבין ר"י אם שניהם מסכימים שהמצב של "וגר זאב עם כבש" מוגבל לאלף שנה בלבד?!

[ולהעיר מהלשון בלקו"ש שם ס"ו: "לויט דעת ר"ש אז דער פירוש פון "והשבתי חיה רעה מן הארץ" איז "משביתן שלא יזיקו" - און דאס איז די איינציקע שביתה וואס וועט זיין לע"ל (אז שטענדיק וועט זיין די מציאות פון חיות רעות און זיי וועלן ניט מזיק זיין), איז מסתבר אז עס וועט זיין בלויז 'חד חרוב'" (וראה בהע' 25 שם) - ולכאו' הוי סתירה מיני' ובי': בתחילה אומר שמצב זה יהיה "שטענדיק", ואח"כ אומר "עס וועט זיין בלויז חד חרוב", היינו, רק אלף שנה! וע"פ המבואר לקמן אולי יש ליישב].

ב. ואולי יש לומר:

נקודת הביאור מובנת היא מתוך לשון רבי שמעון עצמו (בתו"כ שם), שאומר: "אימתי הוא שבחו של מקום - בזמן שאין מזיקין, או בזמן שיש מזיקין ואין מזיקים? אמור: בזמן שיש מזיקין ואין מזיקים".

ונמצאנו למדים מדברי ר"ש, שאין הפשט - לדעתו - שהחיות הרעות יפסיקו לע"ל להיות בגדר 'חיה רעה' ויהיו 'אויס מזיקין', אלא אדרבה: הם עדיין יקראו בשם 'מזיקין', עדיין שמם עליהם, וזהו החידוש הגדול - שאף שבעצם עדיין חל עליהם שם וגדר 'מזיקין', בכ"ז אינם מזיקים בפועל. [וראה בהע' 29 בשיחה].

ולפ"ז מובן דעת ר"י ש"מעבירן מן העולם", כי כיון שסוכ"ס עדיין חל עליהם שם 'מזיקין', ויש להם קשר עם הנזקים שהיו לפנ"ז בעולם ע"י החיות רעות וכו' - ה"ז גופא נחשב פגם לדעת ר"י, ולכן תכלית השלימות היא דוקא בזה שיעברו מן העולם לגמרי. ובפשטות: אותו טעם גופא שלפי ר"ש מחייב שכן יהיו, בשביל ה'אויפטו' וה'קונץ' "שיש מזיקין ואין מזיקים" - הוא הטעם שלפי ר"י בסופו של דבר יעברו מן העולם, כיון שסוכ"ס על ידם נזכר הנזקים שהיו בעולם [ולהעיר מהשקו"ט בענין זכירת עמלק לע"ל. ואכ"מ].

ומפורשים ב' צדדים אלו ב'תורת חיים' פ' בראשית, וז"ל (לב, ד): "…וגם לימות המשיח שיבורר הכל כו', אם כן גם לעתיד לא יהי' פסולת כלל וכלל כמו קודם החטא דעה"ד - מ"מ יש הפרש בזה, דודאי אינו דומה מי שלא נטמא מעולם למי שנטמא ונטהר, דמי שלא בא לכלל טומאה מבטן אמו נק' קדוש כידוע, ומי שנטמא ונטהר נק' טהור ולא קדוש". ועיי"ש עוד - שלפ"ז מובן שפיר סברת ר"י.

ולפי נקודה זו יל"פ מה שהשבתתם של המזיקין - אם ע"י שלא יזיקו, או ע"י העברתן מן העולם - נחשבת כ'חורבן' העולם, 'חד חרוב' או 'תרי חרוב';

כי כיון שעדיין חל עליהם שם 'מזיקין', נמצא שזה שאינם מזיקים בפועל הוא ענין של ביטול הטבע, ולא רק באופן חד פעמי אלא בכל רגע ורגע, שמצד גדר העולם כן צריכים להזיק - ואעפ"כ אינם מזיקים. ועד"ז בהעברתם מן העולם, שכיון שמצד גדר העולם כן צריכים להיות בעולם, הרי זה שאינם נמצאים הוא ענין של 'חורבן' - ביטול ו'שבירה' של טבע העולם. ה'חורבן' כאן הוא במשמעות של שבירת ה'כללים' והטבע שבעולם.

ג. ולפי כל זה יובן מה יהיה לאחר מכן, לאחר האלף השביעי (והשמיני):

לאחר מכן, כאשר הקב"ה יחדש את עולמו, הרי יהי' עולם חדש לגמרי, שטבעו מצ"ע יהיה שונה לגמרי ובעל 'כללים' אחרים וכו'. ובעולם חדש זה, כאן כבר נחשבים הזאב והאריה והנמר לחיות רגילות לגמרי, ואין עליהם עוד שם 'מזיקין', כי 'נשכח' ו'נתבטל' לגמרי. ובמצב זה כבר לא שייך לומר "יש מזיקין ואין מזיקים", כי אין בכלל מציאות של 'מזיקין'! וכמו שאין כל פלא בזה שהכבש אינו טורף, כך ממש בהארי' וכו'.

ומצב זה כבר אינו בגדר 'חורבן', כי ה'חורבן' דלעיל היה במובן זה של שבירת הטבע והכללים שבו וכו', משא"כ עתה שכך הוא טבע העולם מצד עצמו, ואין צורך בשום שבירה והתגברות, אלא זהו הטבע מלכתחילה, כאילו מעולם לא היה באופן אחר.

אלא שי"ל, שגם בזה יש המחלוקת של ר"י ור"ש (הבא לקמן - אינו מוכרח כלל, ועצ"ע ובירור): לפי ר"ש, כיון שהעולם החדש מגיע לאחר האלף השביעי שבו היו בפועל החיות הרעות בעולם, הרי גם בעולם החדש הם ימשיכו להיות - [אלא שבהבדל גדול, שלפנ"ז היה עליהם שם 'מזיקין' ולכן הי' צ"ל ענין של 'חרוב', ביטול הטבע, כדי שלא יזיקו, משא"כ בעולם החדש שהם יהיו חיות רגילות לכל דבר];

משא"כ לפי ר"י, כיון שהעולם החדש מגיע לאחר האלף השמיני בו העבירו אותם מן העולם, הרי שוב אין סיבה להחזירם ולכן לא יחזרו לנצח [אלא שאי"ז מוכרח לומר כן].

ולפ"ז מובן, שאף שבפועל גם ר"י וגם ר"ש מודים שהמצב של "יש מזיקין ואין מזיקים" יהיה רק אלף שנה בלבד, מ"מ תהי' נפק"מ ביניהם גם לכל המשך הזמן שלאח"ז, שלפי ר"י מעבירם מן העולם עכ"פ לאלף שנים, (וכנ"ל - שיש סברא גדולה לומר שגם לאחר מכן כבר לא יחזרו), משא"כ לפי ר"ש שימשיכו להתקיים גם אח"כ (אם כי לא בתור 'מזיקין' אלא בתור חיות רגילות לכל דבר).

[ואולי יש להוסיף - לחידודא עכ"פ - בביאור סברת ר"י:

כיון שר' יהודה ענינו - כשמו - הוא בחינת ההודאה, ביטול בתכלית לקב"ה, הרי מצד ביטול לבד - אין מחפשים 'קונצים' ש"יש מזיקין ואין מזיקים", אלא מתרחקים מהרע בתכלית, וכיון שחל עליו שם 'מזיקין' הרי יש לבערו מן העולם לגמרי, ואין לחפש מעלת ה'אתהפכא' וכו' - אלא רק לעמוד על המשמר בביטול לקב"ה ובדחייה מוחלטת של כל דבר שיש בו שמץ של היפך כו'. וד"ל].

ועצ"ע בכ"ז. ותן לחכם ויחכם עוד.