קרית גת, אה"ק
בספר החשוב והנפלא 'ימות המשיח בהלכה' (להגראי"ב גערליצקי שי'), סימן ז', מפלפל בארוכה בענין שופרו של משיח, שע"פ הידוע במדרשים וכו' הרי הוא קרן הימני של אילו של יצחק – דלכאו', כיון שאברהם הקריב את האיל לעולה כליל, איך יתכן שהקרניים נשארו לשופרות? ומביא שם מכמה ספרים ששקו"ט בזה, ובתוספת מדיליה.
ובכמה ספרים שהובאו שם, תירצו, שהקרניים באמת לא הוקרבו לעולה. ובזה גופא ביארו בכמה אופנים, או שבאמת אברהם מצידו הקריב את כל האיל, אלא שהקרניים פקעו מעל המזבח; או שמעיקרא לא הקריב אברהם את הקרניים, כיון שמטרתו היתה "תחת בנו", במקום בנו יצחק, וזה לא שייך בקרניים, שאין כנגדם ביצחק; או שהקרניים נשארו בסבך ונתלשו עוד לפני שלקח אברהם את האיל לעולה. עיי"ש בארוכה.
ויש להעיר, שלכאו' לפי תירוץ זה יוצא דבר פלא: כי הנה, בלקו"ש חכ"ה שיחה ג' לפ' תולדות, מתעכב כ"ק אדמו"ר בביאור הלשון (פרש"י בחוקותי כו, מב. ועוד) "אפרו של יצחק כאילו צבור על גבי המזבח", דלכאו' כיון שהקפיד אברהם לעשות באיל כדין עולה ממש, מדוע נשאר האפר ע"ג המזבח, ולא הורידו כדין תרומת הדשן והוצאת הדשן? ועוד, שמדברי חז"ל משמע שדבר זה שייך לזכות העקידה, היינו, שבזה ש"אפרו צבור ע"ג המזבח" יש ענין של זכות מיוחדת.
ומבאר בהמשך השיחה, שזה שבכלל אין האפר נשאר ע"ג המזבח הוא משום שהאפר מורה על תכלית הגסות והחומריות, שלכן אין בכחו לעלות לקרבן והוא נשאר 'מחוץ' לענין הקרבן. וזהו החידוש בעקידת יצחק, ש"אפרו צבור ע"ג המזבח", "ווייל דורך דער עקידה איז יצחק נתקדש געווארן ביז אין אן אופן וואס גיט ניט קיין ארט פאר "חול" (וואס באלאנגט בחוץ) – אויך "אפרו" (זיינע ענינים הגשמיים) זיינען "צבור על גבי המזבח", כולו – כליל לה'".
ועיי"ש בארוכה הביאור בזה עכ"פ כל ההדגשה בשיחה היא על ההפלאה שבעקידת יצחק, שההקרבה "כליל" היתה באופן מושלם ביותר, הכל ממש, אפילו ה"אפר" שבד"כ נשאר "מבחוץ"; ולפ"ז לכאו' תמוה ביותר לומר, שאף שהיה "כליל" ממש כולל אפילו ה"אפר" – הנה דוקא הקרניים, שבד"כ הם כן חלק מהקרבן, פקעו מעל המזבח וכיו"ב, שאז יוצא שהקרבן לא היה שלם מכל הצדדים, ונשאר חלק ממנו "מבחוץ"! - היפך כל ההדגשה שבשיחה שם.
ומה שכתבו לבאר כי כיון שמטרת אברהם היתה להקריב את האיל "תחת בנו", לכן לא ראה צורך להקריב את הקרניים, שאין שייך כנגדן ביצחק – הנה:
א. לכאו' סו"ס קשה להתאים זאת עם ההדגשה שבשיחה, כי סו"ס יוצא שהקרבן עולה לא היה מושלם כו'.
ב. גם עצם הסברא צ"ע, דזה פשוט שגם בשאר הגוף הרי אי אפשר להשוות בין "ראש" של יצחק ל"ראש" של איל... ועכצ"ל שההשוואה בין יצחק להאיל היתה במובן כללי, אבל לא נחית לפרטים כגון דא, שאז יש לסתור את כל ההשוואה. וגם בדברי רש"י מדוייק שההשוואה לא היתה לענין חלקי הקרבן, אלא לענין העבודות שנעשו בו: "על כל עבודה שעשה ממנו היה מתפל ואומר יה"ר שתהא זו כאילו היא עשויה בבני, כאילו בני שחוט כאילו דמו זרוק כאילו בני מופשט כאילו הוא נקטר ונעשה דשן". ופשוט.
ולכן לכאו' מסתבר יותר לומר, אליבא דהלקו"ש, כדברי הט"ז פ' יתרו (וכמו שמסיק בספר 'ימות המשיח בהלכה' שם), שבודאי כל האיל כולו קרב על המזבח, כולל הקרניים, אלא שגבל הקב"ה העפר והחזירו למה שהיה. ולא באתי אלא להעיר.
מזכיר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו
בגליון העבר במאמרו של הגראי"ב גערליצקי שי' (עמ' 6) מביא מלקו"ש חי"ד פר' שופטים ב', דשם מדייק הרבי בלשון הגמרא: "משמתו נביאים אחרונים חגי . . נסתלקה רוה"ק מישראל", - והרבי מדייק שהלשון הוא "נסתלקה" ולא בטלה" או "פסקה", כי לא בטלה ולא נפסקה גילוי הנבואה אלא שנסתלקה למטה.
ולהעיר אשר הרח"ו בהקדמתו לשער ההקדמות (נדפס גם בתור הוספה לקונטרס עץ החיים, ושם בעמ' 78) כותב: ואף אם פסקה נבואה, רוח הקודש ע"י אליהו ז"ל לא פסק.
משפיע בישיבה
בגליון העבר כותב הגראי"ב גערליצקי שי': "והנה ידועה שיטתו של הרבי בליקוטי שיחות חי"ד פ' שופטים ב' דאף שאמרו משמתו נביאים האחרונים חגי . . נסתלקה רוה"ק מישראל", שמזה משמע לכאורה שא"א שיקום נביא בזה"ז, עכצ"ל דזה אינו, דמפורש בכ"מ בדברי חז"ל שהיתה גם לאח"ז השראת רוה"ק, עיי"ש.
ומקשה: "ויש לעיין אם אפשר לתווך זה עם דברי הסמ"ג הנ"ל שמלאכי ניבא ש"ממני עד שיבוא אליהו לא יעמוד נביא".
ואח"כ כותב: "ולפי"ז שוב אפ"ל כנ"ל עפ"י השיחה בחכ"ט, דנבואת מלאכי אכן היתה רק בנוגע לנביא שהוא במדריגה כמוהו וכשאר הנביאין שבזמנו", דבזה הוא האחרון עד ביאת אליהו בב"א.
אבל בשיחת ש"פ שופטים ה'תשנ"א איתא "אז ס'איז אלע ממש [כל הדורות] שייך דער ענין פון גילוי הנבואה למטה, ביז א דרגא פון נבואה וואס איז מעין פון נבואת משה".