ר"מ בישיבה
חנוכה לרחוקים כשהיו מקדשים ע"פ הראי'
המנחת חינוך (מצווה שא אות ו') דן בעניין יו"ט שני של גלויות, ובתוך דבריו כתב וז"ל: "והנה דינים אלו משום ספיקא דיומא עבדינן כאבותינו שני ימים היינו ביו"ט דאורייתא, אבל בדרבנן כגון חנוכה, בודאי בזמן שהיו מקדשים עפ"י הראי' והיו שלוחין יוצאין על חנוכה כמבואר בש"ס ר"ה שם (יח, א) ובמקום שלא היו מגיעין בודאי עבדינן תשעה ימים, ואף שהוא ספק דרבנן, מ"מ כין דאנו מסופקים אם יום הראשון אינו חנוכה א"כ הוה תשיעי חנוכה ואם יום התשיעי אינו חנוכה הוה יום הראשון חנוכה, ואם אמרינן ספיקא דרבנן ולקולא א"כ לא יהי' לא ביום הראשון ולא ביום התשיעי כי מאי חזית, ובאמת ביום הראשון או יום התשיעי בודאי הוה חנוכה, וא"כ הוה ליה איקבע איסורא ועבדינן לחומרא לכאן ולכאן ועבדינן תרי יומי, וגם מיעקרא תקנת חז"ל אצלם, וזה פשוט, ועי' משנה למלך פ"א ממגילה וחנוכה הי"א מה שכתב בשם הר"ן [מגילה ב, א מדפי הרי"ף], אך האידנא דאנחנו בקיאים בקביעות רק משום מנהג אבותינו דשלחו מתם וכו' (ביצה ד, ב) ועל דרבנן לא חששו כ"כ, על כן אנחנו עושים רק שמונה ימים חנוכה, אבל כשיבנה ביהמ"ק במהרה בימינו ונשוב לקדש ע"פ הראי', אז הרחוקים דעתידה א"י שתתפשט בכל הארצות בודאי יעשו תשעה ימים, כן נראה לענ"ד", עכ"ל.
ובאות ט' שם ציין שעד"ז כתב בס' טורי אבן (ר"ה יח, ב בד"ה בזמן) בנוגע להזמן שהיו מקדשים עפ"י הראי' וז"ל הטו"א: ואפי' חנוכה ופורים דד"ס נמי יחמירו [בזמן שקידשו ע"פ הראי'] לעשות ט' ימי חנוכה וב' ימי פורים מספק שמא עיברו או חיסרו. ולא שייך כאן לומר ספיקא דרבנן להקל דאמאי נקיל בההוא יומא יותר מאידך יומי ואי אזלת בתרווייהו להקל הא עקרת מצות פורים ויום אחד של חנוכה בודאי, וכיון דלא אפשר בע"כ ניזיל בתרווייהו להחמיר וכו'", עכ"ל, אלא שהמנ"ח סב"ל שזהו רק בחנוכה ולא בפורים עיי"ש, וגם הוסיף על הטורי אבן שכן יהי' גם לע"ל בימות המשיח כשיקדשו עפ"י הראי' שמקומות הרחוקים יעשו ט' ימים בחנוכה משום ספיקא דיומא.
ולכאורה יש להביא ראי' לדבריהם ממה שכתב בספר אבודרהם (סדר הדלקת נר חנוכה ד"ה והטעם, מובא בעטרת זקנים בשו"ע המחבר סי' תרע ובכ"מ) וז"ל: "וכתב בעל העתים למה אין עושים תשעה ימי חנוכה מספק כמו שאנו עושים בחג הסכות תשעה ימים. תשיעי ספק שמיני? ותירץ מפני שחג הסוכות מן התורה והחמירו רז"ל על ספקו, אעפ"י שאין אנו קובעין עתה על פי הראייה, אבל חנוכה שהיא מדבריהם הם אמרו לעשות שמונה ימי חנוכה והם אמרו חשבון המולדות" עכ"ל, (וראה גם בפר"ח סי' תרע והוסיף עוד טעמים), דנראה מזה דרק עכשיו שאנו סומכים על החשבון אין אנו מחמירים לעשות ט' ימים כיון שהוא מדרבנן, אבל בזמן שהיו מקדשים ע"פ הראי', ולא ע"פ חשבון היו עושים חנוכה ט' ימים, וכ"כ להוכיח מזה בשו"ת בית לוי (שפירא) סי' ד' ד"ה ובאמת.
אם זה מתאים לשיטת הר"ן?
אלא דלכאורה יש לדון בדבריהם, דהנה המנ"ח ציין (כנ"ל) להמל"מ הל' מגילה, ותו"ד שם הוא שהקשה סתירה מהר"ן דמגילה להר"ן דפסחים, דהנה בפסחים קח, א, יש פלוגתא איזה שתים מהד' כוסות צריכין הסיבה אם ב' הראשונים או ב' האחרונים, ומסיק בגמ' שם השתא דאיתמר הכי ואיתמר הכי אידי ואידי בעי הסיבה, וכתב הר"ן שם (כג, א מדפי הרי"ף) וז"ל: "ואע"ג דבעלמא קיימ"ל איפכא דכל ספיקא דרבנן לקולא, הכא כיון דלאו מילתא דטירחא היא עבדינן לרווחא דמילתא כך פירשו ז"ל, ולי נראה דעל כרחך למיעבד הסיבה בכולהו, דאי ניזול לקולא אמאי נקיל בהני טפי מהני, ואי נקיל בתרווייהו הא מיעקרא מצות הסיבה לגמרי" עכ"ל, אבל במסכת מגילה (ג, ב) כתב וז"ל: "ולעניין עיירות המסופקות אם מוקפות חומה מימות יהושע בן נון או לא, הורו הגאונים שהולכין בהן אחר רוב העיירות שרובן אינן מוקפות חומה וקורין בהן בי"ד, ועוד שאפילו תאמר שהוא ספק השקול, הו"ל ספק של דבריהם לקולא ונמצא פוטרו משניהם ובטל מהם בודאי מקרא מגילה, לפיכך קורא בראשון ופטור בשני" עכ"ל, הרי דלא מחייבים אותו שיקרא בי"ד וט"ו משום מאי חזית דנקיל בט"ו טפי מבי"ד, ומאי שנא מד' כוסות דבעי למיעבד הסיבה בכולהו?
ותירץ המל"מ שיש לחלק בין כשהספק הוא בתקנת חכמים דאז כדי שלא תיעקר תקנתם צריך לקיים בכל מה דאפשר דתיקנו, כגון במצות הסיבה דאי אמרת דוקא קמאי צריכי הסיבה, אם תמצי לומר דתקנת חכמים הייתה בכסי בתראי נמצא שנתבטלה תקנת חכמים לגמרי, וכן איפכא, אבל גבי מגילה דתקנת חכמים במקומה עומדת בכל מקום, אלא שיש קצת עיירות שמסופקות באיזה יום יקראו, נהי דלא מהני טעמא דספק של דבריהם לפוטרם לגמרי, מ"מ היכי דקרא בי"ד מהני טעמא דספק של דבריהם לפוטרו מקריאה דט"ו כיון דתקנת חכמים בודאי לא נתבטלה אצל השאר עיי"ש.
ועי' גם בחי' חתם סופר (מכון חת"ס) פסחים שם, שתירץ ג"כ דברי הר"ן כהנ"ל, דבמגילה לא מתעקרא תקנת חכמים לגמרי שהרי כל ישראל יקראו, ואין לומר א"כ לא יקראו כלל דספק דרבנן לקולא, דא"כ הו"ל ודאי דרבנן ולא ספיקא דהרי בודאי הם מחוייבים בקריאת המגילה ולא יקראו כלל, ולכן יקראו עכ"פ ביום ראשון שיפגעו בו, ואז ביום השני הו"ל ספק דרבנן אם מחוייב או לא ולקולא, ולא מיעקרא תקנת חכמים דהרי איכא מוקפים הרבה בעלמא שיתקיימו תקנת חכמים על ידיהם, משא"כ בדין הסיבה אם ניסיב בקמאי, אפשר דמיעקרא תקנת חכמים לגמרי, דאולי תיקנו בבתראי ונמצא דתקנת חכמים לא נתקיים כלל בשום אדם. (וראה גם שו"ת חת"ס או"ח סי' קסא שביאר כן, ושסברא זו היא גם בתוס' נדה מד, ב, ד"ה דקים לן).
ולפי הנחה זו של המל"מ יוצא, דבנדו"ד צריך לומר שהרחוקים יעשו חנוכה ביום הראשון שהוא ספק ואח"כ רק ז' ימים, כיון דהכא לא מיעקרא תקנת חכמים לגמרי שהרי "שמונה ימי חנוכה" ודאי מתקיימים אצל הקרובים שאין להם שום ספק, וזה דומה ממש לדברי הר"ן דמגילה, ולא להך דהסיבה? וא"כ למה נימא שצריכים לעשות ט' ימים?
תירוץ התורת חסד - ח' ימי חנוכה האם הם מציאות אחת?
ובשו"ת תורת חסד (סי' לח אות ד') תירץ הסתירה באופן אחר, ותו"ד הוא דדוקא לעניין קריאת המגילה דהספק הוא באיזה יום חל עליהם החיוב לקרות, וכיון שיום י"ד הוא קודם, חל עליהם החיוב מספק לקרות בו ביום, כיון שעדיין לא חל עליהם החיוב של מחרת (דלא שייך לומר שלא יקראו כלל דבודאי מחוייבים בקריאה), ואחר שקראו בי"ד ממילא בהגיע אח"כ יום ט"ו לא חל עליהם החיוב עוד, דהוי ליה אז כשאר ספק דרבנן לקולא, משא"כ בד' כוסות שחל עליו החיוב בזמן אחד לשתות באותו לילה ד' כוסות, וכיון דאמרינן מאי חזית וכו' ממילא יש עליו חיוב לשתות כולם בהסיבה ואי אפשר לחלק ביניהם עיי"ש, (וראה עוד בס' דרוש וחידוש להגרע"א דף פח, ב, מ"ש בביאור הר"ן).
והנה בלקו"ש חכ"ה שיחת זאת חנוכה (ס"ב) איתא וז"ל הק': בנוגע די ימי חנוכה איז ידוע די שאלה צי אלע טעג "הם מציאות אחת או נפרדים" און די נפק"מ להלכה איז בנוגע א גר שנתגייר באמצע חנוכה אדער א קטן שהגדיל - צי זיי זיינען מחוייב אין נרות חנוכה, און דער ראגאטשאווער (מהד"ת נט, ג - נעתק בצפע"נ כללים בערכו) אין דאס תולה אין פלוגתת הראשונים בנוגע לנרות חנוכה". עכ"ל.
ולפי סברת התורת חסד לכאורה י"ל בנדו"ד, דאי נימא דכל יומא הוא מציאות בפני עצמו ונמצא דביום הראשון חל עליו החיוב רק דיום הראשון בלבד ולא דשאר הימים, א"כ י"ל דגם הכא ה"ז דומה לדברי הר"ן לגבי מגילה שצריך לעשות יום ראשון שהוא קודם, וביום ט' -שהוא ספק יום ח' - שוב ה"ז כמו בכל מקום דאמרינן דספק דרבנן לקולא, משא"כ אי נימא שכל השמונה ימים הם "מציאות אחת", נמצא דגם בתחילה חל עליו החיוב לקיים גם יום השמיני, א"כ שוב נימא מאי חזית וכו' להחמיר ביום זה ולהקל ביום ט' שהרי אין לחלק ביניהם כיון שגם בתחילה חל עליו החיוב של יום השמיני כמו יום הראשון ושקולים הם1.
דברי ר' אליהו מזרחי בעניין זה ושקו"ט בדבריו
וידועים דברי הרא"ם (בחידושיו על הסמ"ג הל' חנוכה, הובא בעטרת זקנים שם) שהקשה דבזמן הזה למה לא נהגו להדליק ט' ימים מספק כמו ביו"ט? ואין לומר משום דחנוכה מדרבנן שהרי מגילה אע"ג דמדרבנן היו צריכים לקרות י"ד וט"ו מספק אי לאו משום דדילמא י"ד זמנו הוא ואיכא בט"ו משום "ולא יעבור" כמו שכתב המרדכי במגילה, עכ"ד, היינו דלא ניחא ליה לתרץ כבעל העתים משום שהוא מדרבנן, דמוכיח מהמרדכי [לגבי קריאת המגילה] דבכגון דא אף שהוא מדרבנן היו צריכים להחמיר מספק אי לאו משום "ולא יעבור".
ובס' קהלת יעקב (תוספות דרבנן אות ס' סי' רכא) הקשה ע"ז דהרי מפורש במנחות סח, ב, בכה"ג שהוא מדרבנן לא מחמרינן מספיקא דאיתא שם: "רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע אכלי חדש באורתא דשיתסר נגהי שבסר, קסברי: חדש בחוצה לארץ דרבנן, ולספיקא לא חיישינן, ורבנן דבי רב אשי אכלו בצפרא דשבסר, קסברי: חדש בחוצה לארץ דאורייתא", הרי מפורש דבכה"ג בזמן הזה אזלינן לקולא, ומהמרדכי לא קשה די"ל ד"דברי קבלה" שאני שהוא כדאורייתא עיי"ש.
והנה אף שהקשה הרא"ם בנוגע לזמן הזה למה אין עושים ט' ימים, י"ל דכוונת קושייתו הוא בעיקר על הזמן שהיו מקדשין עפ"י הראי' שהיו צריכים לעשות ט' ימים? כי רק אי נימא דבזמן שהיו מקדשים עפ"י הראי' היו מקומות הרחוקים עושים ט' ימים שייך לומר שינהגו כן גם בזמן הזה משום מנהג אבותינו וכו', אבל אי נימא - כהמנ"ח - שאז באמת עשו ט' ימים, הרי יש לתרץ דזמן הזה שאני כיון דעכשיו בקיאין בקביעא דירחא והוא רק מדרבנן, וכן מה שהביא הוכחה מהמרדכי י"ל ג"כ דבזה מבאר עיקר התקנה מעיקרא למה לא תיקנו אז כשהיו מקדשים ע"פ הראי' שהרחוקים יקראו בי"ד וט"ו? ותירץ משום ולא יעבור, וא"כ מוכח מזה ג"כ דלא ניחא ליה לומר כהמנ"ח, וסב"ל דלעולם לא עשו חנוכה ט' ימים, כיון דלהמנ"ח הקושיא מעיקרא ליתא.
ועי' בשו"ת יוסף אומץ להחיד"א סי' לא (וראה גם בס' ברכי יוסף או"ח שם, ופתח עיניים מנחות שם, ובס' עין זוכר מע' ס' אות כג) שהביא מהמרדכי פ"ק דביצה שכתב דהסוגיא דמנחות איירי באמוראים שהיו בזמן שקדשו כבר עפ"י החשבון וכבר ידעו בודאות דהוה יום ט"ז, ונהגו אז יו"ט שני של גליות רק משום מנהג אבותינו בידינו, לכן אמרינן דזהו רק בדאורייתא אבל בחדש שהוא מדרבנן שפיר יש להקל, וכהמנ"ח, משא"כ הרא"ם והמרדכי איירי בעיקר התקנה בזמן שהיו מקדשים עפ"י הראי' (וזהו כנ"ל) שהי' ספק גמור, וע"ז הקשה הרא"ם דלמה לא נהגו להחמיר מספק?
הרבה אחרונים חולקים על המנחת חינוך
והרבה אחרונים חולקים על המנ"ח וסב"ל דמעולם לא נהגו לעשות חנוכה ט' ימים או משום דבחנוכה אי אפשר, דאי מדליק יום שני נר אחת ושתי נרות מספיקא דיומא הוה להו תלתא ויהא נראה שהוא יום שלישי, ולכן סמכו על הרוב לעשות ח' ימים הראשונים, כמ"ש הנצי"ב במרומי השדה ר"ה יח, א (בד"ה על כסלו).
ובשו"ת משיב דבר ח"א סי' מא (ד"ה ויותר) תירץ דלענין חנוכה שהוא מדרבנן סמכו עפ"י החשבון איך שהוא ע"פ רוב ולא החמירו עיי"ש, ולפי דבריו יש לומר דזהו גם הכוונה במ"ש בס' העתים כנ"ל "והם אמרו חשבון המולדות", היינו דבאמת איירי בהזמן שהיו מקדשים ע"פ הראי' - ולא על הזמן הזה כנ"ל - אלא דכיון שידעו אז החשבון איך הוה הקביעות דחנוכה ע"פ רוב, (שחודש חשון חסר) לכן תיקנו שלעולם יעשו חנוכה שמונה ימים ולהתחיל ביום ראשון ולא החמירו לעשות ט' ימים כיון שהוא מדרבנן, וממילא שוב ליכא ראי' מהכא כפי שנת' לעיל דסבירא ליה כהמנ"ח.
וראה גם בס' עץ החיים (אבולעפיה) שבזמן הראי' היו השלוחים מגיעין לכל הגולה עד כ"ה בכסלו, ועי' בברכי יוסף שם מה דשקו"ט בתירוץ זה, ובבית לוי שם ד"ה ואולי. (הובא באנציקלופדיה תל' ערך "יו"ט שני של גלויות" כרך כג עמ' צז), וראה בקונטרס 'פניני התשובות' -חנוכה- ע' ל' שהביא בשם 'קרית חנה' לתרץ דכיון דחנוכה לא כתוב בשום דוכתא בתנ"ך, אם נעשנה תשעה ימים לא ידעי שהוא משום ספיקא דיומא אלא דתחילתו הי' הנס תשעה ימים ולכן לא עשאוהו רק לח' ימים לפרסומי ניסא כמו שהי', ואח"כ כתב לתרץ גם ע"ד שכתב הנצי"ב כנ"ל.
ובשו"ת בית לוי שם כתב שמפורש בתענית כח, ב, ובערכין י, א, דגם בזמן שהיו מקדשים עפ"י הראי' לא היו עושים חנוכה רק ח' ימים דאיתא שם: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: שמונה עשר יום בשנה יחיד גומר בהן את הלל, ואלו הן: שמונת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ויום טוב הראשון של פסח, ויום טוב (ראשון) של עצרת. ובגולה עשרים ואחד יום, ואלו הן: תשעת ימי החג, ושמונת ימי חנוכה, ושני ימים הראשונים של פסח, ושני ימים טובים של עצרת" הרי דגם בגולה היו עושים רק שמונת ימי חנוכה, ובזמנו של רבי שמעון בן יהוצדק היו מקדשים ע"פ הראי', ולא כהמנ"ח, ולפי כל מה שנת' נמצא דבזמן שהיו מקדשים ע"פ הראי' לא היו עושים רק ח' ימי חנוכה, ובמילא כן יהי' גם לע"ל אפילו במקומות הרחוקים.
לעתיד לבוא ידעו מיד מתי קידשו בי"ד החודש
נוסף לכל הנ"ל יש להוסיף בזה עוד דבר עיקרי, במ"ש בס' 'ימות המשיח בהלכה' סי' מז שהרבי אמר (שיחת קודש יום שמח"ת תשמ"ט (אות ז') וז"ל: "היו"ט דשמח"ת ביום בפ"ע הוא בחוץ לארץ, יו"ט של גליות מצד ספיקא דיומא (גם בזמן הזה כשקובעים החדשים עפ"י החשבון שאז אין מקום לספק). ומכיוון שכך נהגו בנ"י במשך ריבוי דורות, יש מקום לומר שימשיכו לנהוג כן גם לאחרי שיתחדש קידוש החדשים עפ"י הראי' כשיקויים היעוד ואשיבה שופטיך כבראשונה וכו', אעפ"י שבזמן ההוא לא יהי' ספיקא דיומא מכיוון שיוכלו להודיע על קידוש החודש תומ"י בכל המקומות - וזהו ע"ד שמצינו שחוגגים יו"ט שני דחג השבועות אעפ"י שאין בו ספיקא דיומא מכיוון שקביעותו אינה תלויה בימי החודש אלא בחמישים יום לאחרי ט"ו ניסן", עכ"ל.
הרי מבואר כאן דעת הרבי שלע"ל ישתמשו באמצעיים החדשים להודיע מיד לכל העולם אודות קידוש החודש, וכן מובא שם מכמה מקומות שכן כתבו עיי"ש, - אלא דמ"מ יש מקום לומר שימשיכו לנהוג לעשות ב' ימים כפי שעשו במשך ריבוי הדורות - וא"כ הרי לע"ל בודאי ידעו כל ישראל מיד מתי קידשו בי"ד חודש כסלו ולא יהי' מקום לספק כלל, ולכן אפילו אי נימא דבשאר ימים טובים ימשיכו לנהוג ב' ימים כפי שנהגו כל הזמן כנ"ל בהשיחה, (וכ"כ החת"ס ביצה ד, ב מהדו"ק בד"ה איתמר ועוד בכ"מ), הנה בחנוכה כיון שבזמן הזה לא נהגו כלל להחמיר לעשות ט' ימים, פשיטא שגם לע"ל יעשו רק ח' ימים, וכבר כתב עד"ז ידידנו הגה"ח ר' יעקב שי' קופרמאן בגליון תשכח עיי"ש.
1) וראה גליון ריד עמ' יא שיש לבאר שאלה זו בביאור מהותו של הנס של הנרות, דאי נימא שהנס הי' ב"כמות השמן" שבכל בוקר מצאו הנרות מלאים וכיו"ב, נמצא שבכל יום ויום אתרחיש נס חדש בפ"ע, ובמילא מסתבר לומר שכל יום הוא יום נפרד בפ"ע, אבל אי נימא שהנס הי' ב"איכות השמן" שנתעצם כח השמן ודלק ח' ימים, וכל לילה ולילה כלה חלק שמיני ממנה, נמצא שהנס חל על כל הימים בפעם אחת לכל הח' ימים ביחד, לפי"ז י"ל שכל הימים הם מציאות אחת, וראה לקו"ש חט"ו עמ' 186 והלאה, ועיי"ש עוד בארוכה בעניין זה, ולענין גר שנתגייר וכו' ולענין אם לא הדליק בלילה הראשון וכו' ואכ"מ.
Download PDF