"אור פניך עלינו אדון נשא, ושקל אשא בבית נכון"

בס' 'מעשה רוקח' (על משניות) מהגה"ק מוה"ר אלעזר מרגליות זצ"ל (נדפס בשנת תקע"ו) ריש מס' שקלים כתב וז"ל: טעם לקריאת שם המסכת מסכת שקלים, וגם לכאורה קשה על רבינו הקדוש שבכל המסכתא לא הזכיר מחצית שקל רק 'שקל' או 'שקלים', [הגם שכתב הרע"ב (בפ"א משנה ו') "ושקל האמור היינו מחצית השקל' ועיין בתוי"ט (שם) מה שכתב בשם הרמב"ן בזה]. ולענ"ד נראה שרמזו בזה שלעתיד בביאת משיח צדקינו באמת יתן כל אחד שקל שלם, והטעם, שמצאתי טעם נכון על שציותה התורה מחצית השקל, מפני דשקל הוא באותיות א"ת ב"ש "בדכ" בגימטריא כ"ו כמנין שם הוי"ה, ובגלותינו בעוונינו אין השם שלם, לכן ציוה התורה שיתן כל אחד מחצית השקל לכפר עליהם שגרמו בעוונם שאין השם שלם, ולכך לעתיד שיהיה השם שלם יתנו כל אחד באמת שקל שלם, ודבר זה מרומז בתורה באומרו מחצית השקל בשקל הקודש, דלכאורה "בשקל הקודש" הוא מיותר? ועיין בפירש"י. לכן נלע"ד שהתורה מרמז שלעתיד יתנו שקל הקודש, ובתורה תיבת 'הקדש' חסר ו', וכשתחשוב שתי תיבות אלו 'שקל הקדש' תמצא מכוון 'בביאת משיח בן דוד', ודבר זה רמזו רבינו הקדוש, ולכך שינה לשון התורה, וגם קריאת המסכת "שקלים" שבו יש שקל שלם, וכן ביוצר מוסף של פרשת שקלים אומרים "ושקל אשא בבית נכון ונישא" עכ"ל.

[כעין זה כתב המחבר גם במסכת תמיד, שביאר הטעם שנקרא המסכת "תמיד" בל' יחיד, ולא "תמידין" כנגד ב' תמידין שבכל יום, להורות שלעתיד לא יהי' אלא תמיד של שחר, כמו שפי' רד"ק ביחזקאל סי' מ"ו בפסוק וכבש בן שנתו תמים עכ"ד, הרי דסב"ל דרבינו הקדוש קרא שם כמה מסכתות ע"ש לע"ל].

כמה טעמים למה לעת"ל ישתנה

דבר חידוש זה, מצינו בכ"מ בביאורים שונים, דבס' 'דברי מהרי"א' (להג"ר יהודא אסאד זצ"ל) פ' שקלים (ע' צו) כתב וז"ל: בפייט: "אור פניך עלינו אדון נשא, ושקל אשא בבית נכון ונשא" ויש לדייק על מה שאמר "ושקל אשא" הא צריך ליתן רק מחצית השקל? ונ"ל דהנה באמת הא גופא טעמא בעי למה נותנים מחצית השקל ולא שקל שלם? ותירצו המפרשים משום דכל אחד בעצמו בלי חבירו הוא רק כמחצית הגוף, דבין במשא ומתן, ובין בתורה צריך הוא לעזר חברו, כי ללמוד לא יוכל האדם מעצמו, וכן מו"מ לא יוכל לעשות עם עצמו, ולזה צריך ליתן מחצית השקל לרמז כי אינו רק מחצית, והנה לעתיד לבא ב'ב שתתקיים יעודי הנביאים ומלאה הארץ דעה את ה', ולא יצטרך לעזר חבירו, וכן יתקיים איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ויהיה כל אחד מישראל גוף שלם, יצטרכו ליתן שקל שלם, וזה שאמר הפייט "אור פניך עלינו אדון נשא", שה' ישלח לנו במהרה משיח צדקנו, ואז "ושקל אשא בבית נכון ונשא" שקל שלם וכנ"ל עכ"ל.

ועי' גם בס' 'טעמי המנהגים' (אות תתעא) שכתב עד"ז וז"ל: ובספר אהבת שלום כתב טעם מחצית השקל דאיתא בספרים שהוא להורות אחדות, כשהוא בפ"ע הוא רק מחצית השקל וע"י אחדותו עם חבירו נעשה שקל שלם, ובספר ילקוט האורים פי' עפ"ז מה שאנו אומרים בפיוט לפ' שקלים אור פניך עלינו נשא ושקל אשא בבית נכון ונשא. ולכאורה קשה הרי המצוה הי' חצי שקל, (ולפי דעת בעל עקידת יצחק הי' המצוה לחתוך השקל לשנים) וא'כ למה אמר ושקל אשא, דמשמע שקל שלם? ולפי הנ"ל ניחא כי לעתיד יעקור הקב"ה היצה"ר מקרבינו, וכולם ישבו איש תחת גפנו, ויהי' שלום בעולם, ואז ושקל אשא, כי כל אחד מישראל יהי' קומה שלימה ואדם השלם בפ"ע עכ"ל, ובילקוט האורים שם (סו"פ תשא) תירץ עפ"ז גם למה התחיל הפייטן בלשון רבים "אור פניך עלינו נשא" וסיים בלשון יחיד "ושקל אשא", דבזמן הגלות כשחסר בענין האחדות מבקשים אנו דאור פניך עלינו נשא, שתשרה שכינתך בינינו ותעקור היצה"ר מקרבנו הגורם פירוד וכו', ואז נזכה ל"ושקל אשא" שקל שלם בלשון יחיד עיי"ש, וכ"כ בדברי חנוך (על הספר גן רוה) פ' דברים אות א'.

ובס' 'לחם לפי הטף' כתב בזה וז"ל: טעם היות מחצית השקל ולא שקל שלם, אפשר דהנה עיקר מצוה זו היא לכפר על הנפש כדכתיב ונתנו איש כפר נפשו, ולכך שקל בגימטריא נפש כמ"ש המפרשים ז"ל, ואיתא בפ"ק דקדושין (מ,ב) "לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת, אוי לו שהכריע עצמו ואת כל העולם לכף חובה.. ולכך כל איש יביא מחצית השקל שהוא מחצית הנפש, לכפר על חצי הנפש שהיא חייבת, אבל מחצית השני שהיא זכאית אינה צריכה כפרה, ובאה המצוה הזאת לעורר את עם ישראל שכל אחד מהם יראה את עצמו שחציו זכאי וחציו חייב, להזהר על עצמו מעשות חטא אחד, ויכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, ולהפך יתאמץ לעשות מצוה אחת להכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות.. ובזה ניחא למה לעת'ל נותנים שקל שלם, כי אז לא יהיה לנו שום חטא ועון כי את רוח הטומאה יעביר מן הארץ ועמך כלם צדיקים, ואין אנו צריכים לשום התעוררות ולכך ניתן אז שקל שלם כנגד עצמנו שזכינו להיות צדיקים בשלימות ולא כמקודם שהיה חצינו חייב וחצינו זכאי עכתו"ד.

עוד יש שכתבו דמחצית השקל מורה שנותן רק מחצית, ועי"ז יזכור שצריך תמיד להוסיף בצדקה, וכמ"ש אדה"ז באגה"ק (סוף סי' י') דלכפרת נפשו אין שום הגבלה לחומש דוקא, דכל אשר לאיש יתן בעד נפשו וכו', ולכן בזה"ז צריך ליתן צדקה תמיד לכפר על נפשו, משא"כ לעת"ל שיתבטל היצה"ר לא יהי' צורך לצדקה תמידית אלא שקל שלם בפ"א, ועי' גם בילקוט הגרשוני (על אגדות הש"ס) סוף מסכת מגילה שהביא כן מס' עטרת חכמים (סוף דרוש א' לפ' שקלים) ובס' אזור אליהו פ' תשא עה"פ זה יתנו ועוד, וכולם נקטו דלעת"ל ישתנה המצוה לשקל שלם, וייסדו דבריהם על לשון הפייטן[1].

מחצית השקל דוקא בשיחות הרבי

והנה בשיחות קודש וכו' מצינו כמה טעמים למה המצוה במחצית השקל דוקא ולא בשקל שלם: א) הרמז בענין מחצית השקל הוא שמציאותו של הנותן אינה אלא "מחצית" וכדי שיהי' דבר שלם לשקל הקודש, זקוק הוא ל"מחצית" שני', ושני ה"חצאים" (של "שקל הקודש") מרמזים על הקב"ה ובנ"י, כי הקב"ה וכנסת ישראל נמשלו כביכול, שכל אחד מהם הוא "פלג גופא" מחצית, וכתורת הרב המגיד עה"פ "עשה לך שתי חצוצרות" ד"חצוצרות" היינו "חצאי צורות" ו"שתי חצוצרות" מרמזים על הקב"ה וכנס"י ש"שניהם ביחד הוי צורה שלימה", ויומתק הביאור בזה כי עבודת ה' בשלימות היא דוקא כאשר האדם מרגיש בכל עניניו שאינו אלא "מחצית" דככל אשר הוא עובד את ה' בכל כוחותיו, אין זאת אלא "מחצית", כי אלמלא הקב"ה עוזרו אין יכול לו שהקב"ה נותן להאדם את הכחות הדרושים כדי שיוכל לעבוד את השם, ויתרה מזה ע"פ מאחז"ל עה"פ "מי הקדימני ואשלם" (לקו"ש חל"א פ' שקלים ובכ"מ).

ב) ידועה השאלה במ"ש "עשרים גרה השקל מחצית השקל תרומה לה'" ולכאורה הול"ל שיש ליתן "עשר גרה" ומדוע מדגיש הכתוב שצריך ליתן דוקא מחצית מעשרים גרה? והביאור בזה מחצית השקל מורה על העבודה דאחדות ישראל, ולכן מדגישים שכאשר יהודי נמצא בפ"ע ה"ה רק "מחצית", ובכדי להיות "שקל הקודש" עליו להתאחד עם יהודי שני ועד להתאחד עם כאו"א מבנ"י, וזהו קיום המצוה ד"ואהבת לרעך כמוך" שפירוש "רעך" הוא לא רק יהודי שנמצא קרוב אליו אלא אפי' יהודי שנמצא בקצוי תבל, והסיבה לזה הוא כמ"ש אדה"ז שכאו"א מבנ"י הוא "חלק אלוקה ממעל ממש" והרי "העצם כשאתה תופס במקצתו אתה תופס בכולו" וא"כ הרי כל בנ"י הם מציאות אחת (משיחת ש"פ ויקהל כ"ה אד"ר תשנ"ב ועוד)

ג) ב' החצאין מרמזים על ב' הנפשות נפה"א ונפה"ב, והפירוש ב"זה יתנו גו' מחצית השקל" שע"י העבודה עם עשר כחות -עשר גרה- של נפה"א, נעשה עליה "תרומה" - מלשון הרמה והעלאה במחצית השני' בעשר כחות של נפה"ב (ספר השיחות תשמ"ח ח"א ע' 260).

ולכאורה אם נפרש טעם הא' והב', שהכוונה הוא בכדי להזכיר את ישראל שהוא רק מחצית בלבד, י"ל דלעת"ל שיהי' כן בדרך ממילא ולא יהי' צורך להזכיר וכו', לכן י"ל כנ"ל שיתנו שקל שלם, אבל אם הפירוש הוא משום דנתינה זו דמחצית השקל היא לגלות מציאות האמיתי של ישראל שהוא רק מחצה, א"כ י"ל דלעת"ל לא שנא, ואילו לפי טעם הג' מסתבר דלע"ל לא יהיו צריכים למחצית השקל דוקא כיון דאז יהי' ומלאה הארץ דעה וכו'.

לעת"ל י"ל דרשינן טעמא דקרא

אמנם בכלל יל"ע אם אפשר לומר דלעת"ל שלא יהי' שייך הטעם, משום זה ישתנה קיום המצוה, שהרי הרבה ראשונים סב"ל להלכה שבמקום שיש חילוק בדין על פי הטעם, לא דרשינן טעמא דקרא, כיון דזהו פלוגתת רבי יהודא ורבי שמעון אם דרשינן טעמא דקרא או לא (ראה ב"מ קטו,א, וש"נ) ורבי יהודא ורבי שמעון הלכה כרבי יהודא (רמב"ן ורשב"א ומאירי נדרים עג א, ורא"ש יבמות פ"ג סי' ג; שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רסח ועוד, ועי' שו"ת חות יאיר סי' קמ"ב).

אלא שכבר נת' במקום אחר, דאולי אפ"ל בזה ע"פ מ"ש בס' 'סדר הדורות' (ע' 'שמאי' סוף אות ב, ובע' 'רשב"י' אות ז) שהביא מס' ויקהל משה (להרב משה ב"ר מנחם מפראג,דף מב ודף נד) שלעת"ל יהי' הלכה כרבי שמעון בן יוחאי, ובס' 'תפארת שלמה' פ' שופטים (יז,ח, על הפסוק כי יפלא ממך) כתב דמי לנו גדול מרבי שמעון בן יוחאי ומדוע אין הלכה כמותו? אך האמת בזה כי לפי שגודל מעלת רשב"י גבוה מאד לכן בעוה"ז בעת כזאת אינו באפשר שיהי' הנהגת העולם כמותו אבל לעתיד כאשר יהי' מלאה הארץ דעה (ישעי' יא,ט) אז יהי' הלכה כמותו, וז"ש הליכות עולם (חבקוק ג,ו) אל תקרי הליכות אלא הלכות (נדה עג,א), שההלכה הוא לפי ההליכה של העולם לפי מדריגת ומעלת עוה"ז לכן עתה אין העולם ראוי להתנהג לסבול עוצם קדושתו של רשב"י, עכ"ד, וראה מנחות ד,א: "כלום הגענו לסוף דעתו של ר"ש", וראה גם בפי' המלבי"ם (ר"פ חוקת) - תורה אור בענין זה, ובס' 'שמלה חדשה' ח"ב אות ט', ולפי"ז י"ל דלעת"ל יהי' ההלכה כרבי שמעון ד"דרשינן טעמא דקרא"[2] ובמילא שפיר י"ל דכל הני מצוות שבפרטים מסוימים יתבטלו טעמם, ישתנו גם אופן קיומם.וכנ"ל.

עוד ביאורים בלשון הפייטן

אלא שבכל אופן י"ל דאין להוכיח כן מלשון הפייטן "ושקל אשא", שהרי בס' מעשה רוקח שם כתב כנ"ל שיש לתרץ זה גם באופן אחר, וציין להרע"ב והתויו"ט שקלים פ"א מ"ו והרמב"ן, וכוונתו להרמב"ן על התורה (ל,יג) שכתב וז"ל: ודע כי שקלי התורה הם הסלעים האלו שכל סלע מהן ארבעה דינרין, אבל שקל המוזכר בדברי חכמים, כגון ששנינו (שבועות מג א) שקל הלויתני עליו וסלע היה שוה, סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה, הוא ב' דינרין, חצי הסלע. וטעם זה, מפני שהעם קורין שקלים לחצי הסלעים שהיו שוקלים בכל שנה, וכן הונהג בלשון חכמים במשנה, ועל כן אומר אדם לחברו שקל הלויתני, כלומר המשקל שישראל שוקלים. ויתכן שעשו בזמן בית שני מטבע של כסף של ב' דינרים כדי שיהא מצוי לתת לגזבר ההקדש ולא יצטרכו לקלבון, וקראו לזה המטבע שקל, והיו קורין לשקל של משה שהוא שקל של תורה סלע כתרגומו עכ"ל.

דמבואר בדבריו דלשון תורה לחוד ולשון המשנה לחוד, דכשהתורה אומרת שקל הוה כפול מלשון חכמים, וא"כ כשהתורה חייבו לתת מחצית השקל הרי בלשון חכמים נקרא שקל, וא"כ י"ל דזהו גם כוונת הפייטן: "ושקל אשא בבית נכון ונשא" דכשיבנה בית מקדש במהרה בימינו, ניתן מחצית השקל שנקרא בלשון חז"ל "שקל" שאז יחזרו ויתנו המחצית השקל כמקדם.

עוד הובא בשם האדמו"ר מהר"י מבעלזא זצ"ל לתרץ לשון הפייטן "ושקל אשא וכו'" ע"פ מה דאיתא בברכות (כ,ב): אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, כתוב בתורתך (דברים י') אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, והלא אתה נושא פנים לישראל, דכתיב: (במדבר ו') ישא ה' פניו אליך. אמר להם: וכי לא אשא פנים לישראל? שכתבתי להם בתורה: (דברים ח') ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית וכו'", הרי שהקב"ה נושא פנים לישראל בגלל שהם מחמירים ומדקדקים על עצמם, והנה בכל המצוות שייך להדר ולהוסיף, אבל במחצית השקל מה שייך להוסיף בזה הרי כתיב "העשיר לא ירבה", אלא שבני ישראל נתנו עצה בנפשם ותרמו שקל שלם שני אנשים יחד, והדין הוא שנים שהביאו שקל שלם עליהם להוסיף עוד קלבון (שקלים פ"א משנה ו') ולכן נצטרפו כולם יחדיו ונתנו שקל שלם, כדי שיוכלו להוסיף ולתת גם את הקלבון, וזהו כוונת הפייטן "אור פניך עלינו אדון נשא", פירוש השי"ת נושא להם פנים לישראל, שכן "ושקל אשא" שנתנו יחדיו שקל שלם כדי להוסיף קלבון ולהדר את המצוה עכ"ד.