עה"פ ויאמר למך לנשיו גו' (בראשית ד', כ"ג–כ"ה) כ' רש"י: "שמען קולי" שהיו נשיו פורשות ממנו מתשמיש לפי שהרג את קין ואת תובל קין בנו... "כי שבעתים יוקם קין" קין שהרג מזיד נתלה לו עד שבעה דורות אני שהרגתי שוגג לא כ"ש שיתלה לי שביעיות הרבה "שבעים ושבעה" לשון ריבוי שביעיות אחז לו כך דרש רבי תנחומא; ומדרש בראשית רבה לא הרג למך כלום ונשיו פורשות ממנו משקיימו פרי' ורבי' לפי שנגזרה גזירה לכלות זרעו של קין לאחר שבעה דורות אמרו מה אנו יולדות לבהלה למחר המבול בא ושוטף את הכל והוא אומר להן וכי איש הרגתי לפצעי וכי אני הרגתי את הבל שהי' איש בקומה וילד בשנים שיהא זרעי כלה באותו עון ומה קין שהרג נתלה לו שבעה דורות אני שלא הרגתי לא כ"ש שיתלו לי שביעיות הרבה וזהו ק"ו של שטות א"כ אין הקב"ה גובה את חובו ומקיים את דברו "וידע אדם וגו'" בא לו למך אצל אדם הראשון וקבל על נשיו... אמרו לו... והלא פרשת מאשתך זה מאה ושלשים שנה... מיד וידע אדם וגו'... עכ"ל.

וצלה"ב: א) מהכא משמע שמשום עון קין נגזרה גזירה "לכלות זרעו של קין", והלא לעיל פסוק ט"ו פרש"י "שבעתים יוקם" איני רוצה להנקם מקין עכשיו לסוף שבעה דורות אני נוקם נקמתי ממנו שיעמוד למך מבני בניו ויהרגהו כו' והיא נקמת הבל מקין כו'. וכן פי' בפסוק י"ט: "ויקח לו למך" לא הי' לו לפרש כל זה אלא למדנו מסוף הענין שקיים הקב"ה הבטחתו שאמר שבעתים יקם קין עמד למך לאחר שהוליד בנים ועשה דור שביעי והרג את קין זהו שאמר כי איש הרגתי לפצעי כו'. ואף שי"ל ש(כי איש הרגתי לפצעי) הוא כפי' ר' תנחומא (שלמך הרג את קין), מ"מ, מהכא משמע שהגזירה הוא רק על קין לבדו ולא על זרעו?

ב) בב"ר שהביא רש"י, מבואר שאופן כילוי זרעו של קין (לפי דעת נשי למך) הוא ע"י "למחר המבול בא". ויל"ע, דהרי כ"ז – לפרש"י – הוא תוך ק"ל של אדה"ר (וברה"ע), והמבול היה בשנת א' תרנ"ו – יותר מאלף ות"ק שנים לאח"ז. ומהו הפי' למחר המבול בא? ואם נדחק לומר למחר – לאחר זמן (!?), הלא רש"י כתב לעיל (ד, י"ט) "עמד למך לאחר שהוליד בנים ועשה דור שביעי" וא"כ לא יהי' כילוי זרעו של קין בדור השביעי?

והנה, במשכיל לדוד כאן כ': ומ"ש למחר המבול בא וכו' היינו ים אוקיינוס שעלה והציף שלישו של עולם כדלקמן. וכ"כ בגו"א וז"ל: אין פירושו המבול שבא בימי נח דהא באותו מבול נשטפו הכל אף שלא היו תולדות של קין אלא המבול בא על תולדות קין לשטוף אותו כדפי' רש"י לקמן עלה הים בימי קין ואנוש.

אבל, לכשתדקדק בדברי רש"י לקמן (ו', ד'), תראה שאינו כן. דכתב: "בימים ההם" בימי דור אנוש ובני קין "וגם אחרי כן" אע"פ שראו באבדן של דור אנוש שעלה אוקיינוס והציף שליש העולם לא נכנע דור המבול ללמוד מהם... "אנשי השם" אותם שנקבו בשמות עירד מחויאל מתושאל שנקבו ע"ש אבדן שנימוחו והותשו ד"א אנשי שממון ששמו את העולם. דהיינו, שרש"י מפ' הכתוב "הנפילים היו בארץ בימים ההם – בימי דור אנוש ובני קין. וגם אחרי כן – שעלה אוקיינוס והציף כו' (שעי"ז הי' האבדון של דור אנוש), לא נכנע דור המבול (ש)המה הגבורים גו' עירד מחויאל ומתושאל! דהיינו, לפי רש"י רק משפחת אנוש נאבדו באוקיינוס, משא"כ בני קין נימוחו בהמבול.

והנה, העמר נקא (ועד"ז בחזקוני וש"ח בש"ק) פי' באו"א וז"ל: קשיא דידי' אדידי' דברישא משמע שפירשה ממנו מפני גזירת שבע לקין ואחר כך משמע שפירשה ממנו מפני גזירת המבול וי"ל שהיו סבורות שגזירת כליון זרעו של קין וגזירת המבול א' היא כלומר שאין המבול בא אלא לכלות זרעו של קין וטעו האצטגנונין שלהן בין זרעו של למך זה ובין זרעו של למך זה אביו של נח כדרך כל האצטגנונין והחוזים בכוכבים עכ"ל.

אבל פי' זה אינו מספיק, דא"כ צ"ל מהו באמת גזירת שבע לקין – דהיינו איך נכלו? ובעיקר, כיון שהתייחוסתם להמבול הי' בטעות, למה לעיל (פסוק י"ט) כתב רש"י "שתי נשים" כך הי' דרכן של דור המבול כו' – שבאמת נקראו בשם דור המבול? ועוד, רש"י אפילו לא רמז כל זה בפי' – שע"י האצטגנונין ידעו מזה?

ואולי יש לבאר כ"ז, ובהקדם:

בב"ר שהביא רש"י, איתא (והוא בפכ"ג ס"ד): ...אמרו לו למחר המבול בא נשמע לך ונהי' פרות ורבות למארה אמר להן (כי איש הרגתי לפצעי שיבואו עלי פצעים בשבילו וילד לחבורתי שיבואו עלי חבורות בשבילו אתמהא) קין שהרג נתלה לו ז' דורות ואני שלא הרגתי אינו דין שיתלה לי על זה (ובחי' הרש"ש שם איתא, שזהו טה"ד שהי' כתוב 'ע"ז' (בר"ת) – ע"ד הכתוב שבעים ושבעה וכ"ה בילקוט שמעוני, שכתוב "שיתלה לי ע"ז דורות") רבי אומר ה"ז ק"ו של חשך א"כ מהיכן גובה הקב"ה שטר חובו (שגם בניו יאמרו כן מק"ו שלא חטאו גם המה כו'. מ"כ). והנה מצינו כו"כ שינויי לשון בין הב"ר במקומו וכפי שהביאו רש"י כאן, בפי' עה"ת.

א) בב"ר איתא למחר המבול בא, ולאח"כ ונהי' פרות ורבות למארה, ורש"י כ' איפכא. ב) בב"ר כ' ונהי' פרות ורבות, וברש"י יולדות. ג) בב"ר כ' למארה וברש"י לבהלה. ד) בב"ר ק"ו של חשך וברש"י של שטות. ה) רש"י מוסיף עמש"כ בב"ר (א"כ אין הקב"ה גובה את חובו) ומקיים את דברו.

ואוי"ל הביאור בזה: בראב"ע כאן, (ד, כ"ג) כ': ודע כי ויאמר למך מאוחר בפרשה. וכ' בפי' על הראב"ע: "כי מקומו לעיל אחר ויקח לו למך פסוק י"ט קודם שנולדו הבנים". וכן הוא שיטת הב"ר. וזהו מה שענו נשי למך נשמע לך ונהי' פרות ורבות למארה – פרות ורבות דייקא דעדיין לא נולדו להם בנים. וכדפרש"י שם: כי עד שבעה דורות יקם קין צא וחשוב מקין עד למך לא היו אלא ששה דורות תולדותיו של למך ישלימו לשבעה דורות ועל כן סרבו נשי למך לשמוע אליו פן יולדו בניהם למארה. וכדפי' המ"כ: מארה פי' ל' קללה וחסרון. והיינו דע"י נשמע לך יהי' למחר המבול בא – קללה וחסרון לקין (ולתולדותיו).

אבל בפי' עה"ת איל"כ, ומכמה טעמים: א) עדיין לא ידענו מאין מוקדם ומאוחר בתורה. (בפרק ו' פסוק ג' הזכירו לראשונה). והא דפירש"י (בראשית א, א) בסוף ד"ה בראשית ברא . .ע"כ לא לימד המקרא בסדר המוקדמים והמאוחרים כלום, אין הפי' דאומרים אין מוקדם כו' אלא שהפי' של הפסוק הוא כמ"ש בתחילתו, ש(כמו שהסביר הרמב"ן בנוגע פי' הראב"ע. ולכאו' כ"ה בפירש"י; ומ"ש שם אבל תיקן בעצמו י"ל הכוונה שכ' בפירוש ש) הוא"ו של והארץ הוא נוספת כו' עיי"ש.

ב) עה"פ וידע אדם גו' כ' רש"י: אמרו לו קשוט עצמך תחלה והלא פרשת מאשתך זה מאה ושלשים שנה משנקנסה מיתה על ידך כו' – והלא לא ראי זה כראי זה, משום שמגזירת אדם יש רק קנס מיתה לאחר זמן, אבל לפי הב"ר הם יגרמו המיתה לתולדות קין (מיד) כצאן לטבח יובל, ולא רק שיביאו בנים לעולם שימותו לאח"כ, מכיון שיש מיתה בעולם. [ולהעיר שהפי' שהביא רש"י של "בא לו למך אצל אדה"ר כו'" הוא רק לפי הב"ר, כיון שטענת אדה"ר "וכי עליכם לדקדק על גזירתו של מקום" אינו שייך לפי' התנחומא, ופשוט].

ג) א"כ למה נשאו ללמך, (כמו שהקשה הרא"ם, ועוד). ועוד, אם כן קין בעצמו למה נשא – האם תלה עצמו שדור הששי לא יולדו להם? ואם מניעת תולדות יעכב הגזירה, שייך שח"ו הקב"ה לא יגבה חובו?

ולכן מקדים רש"י שבאמת כבר קיימו פרי' ורבי', והבעי' כאן היא לא שהמבול יבוא ע"י נשמע לך – כהמשך דברי הב"ר, אלא, אנו יולדות לבהלה משום שלמחר המבול בא. (וכדפי' בעיון תפלה על התיבות ולא נלד לבהלה: כמו להבל בהיפוך אתוון). דהמצוה עצמה – כבר קיימנו (ועיין ברא"ם וגו"א, דשקו"ט, שאם יבא המבול, הלא לא יהי' זש"ק ואי"כ מצוה), ומכאן והלאה נהי' יולדות להבל כיון שיבא המבול וישטפם. ובזה יש לדמות מצבו של אדם ומצבם של נשי למך – דעכשיו לשניהם הוא גרם מיתה לאחר זמן. ועל זה שפיר ענה אדה"ר אתם עשו מצותכם – של לא לתוהו בראה – והקב"ה יעשה את שלו.

והי' נראה לומר, שזהו הנפק"מ בין התנחומא לב"ר. דלהתנחומא, הגזירה הוא רק על קין לבדו, כמ"ש רש"י לעיל, ולכן מצינו תולדותיו חיים בשעת המבול. משא"כ לפי הב"ר, הגזירה היא גם על תולדותיו. והטעם, מפני שדמו ודם זרעיותיו צועקין מן האדמה כמ"ש רש"י לעיל. וי"ל, שלזה רמזו רש"י באמרו "והיא נקמת הבל מקין". אבל נקמת זרעו הוא ע"י כילוי זרעו של קין. ומש"כ שקיים הקב"ה הבטחתו – היינו להבל, אבל רצון זרעו עדיין לא השביע. וכדי להסיר קושיא זו, (מהו נקמת זרע הבל), שהוא לפי פי' התנחומא, פי' שם ד"א – שעשה בו פצעים הרבה. ולכן מצינו לקמן שני פירושים על אנשי השם: דעה א', עירד מחויאל כו' שנמוחו והותשו – שזהו לפי דעת התנחומא שעדיין חיים היו. ודעה שניה, ששמו את העולם – לפי דעת הב"ר. שאין לומר שהכוונה על בני קין עצמם – כיון שכבר נאבדו מן העולם, ולכן כתב שהכוונה על אנשים שעשו שממון. אבל לפי שפי' התנחומא עיקר – כמ"ש לא הי' לו לפרש כל זה כו' לכן הביא כמ"פ הפי' שלמך הרג את קין.

אבל, לכאו' אין לומר כן, מכיון ש(לפי כללי רש"י) לבן חמש למקרא אין מקום לרמזים. ועוד, כמו שהבאנו לעיל, לא מצינו לפועל שנאבדו זרעו של קין עד המבול – לא במקרא ולא ברש"י.

ולכן צ"ל, שלפי האמת לא הי' כילוי זרעו של קין עד המבול, אפילו לדעת הב"ר. (עכ"פ לפי פשש"מ). אבל נשי למך חששו שיהי' למחר. והטעם, דשבעה דורות י"ל בא' משני אופנים. בן אחר בן – אפי' כשמולידים לבני ח' ובני ו', או כמו דור רגיל. ובזה גופא, יש לפרשו אם תיכף לאחר שנולדו, לאחר שנים מועטות, או אפי' עד מיתתן. ולכן, לפי דעת התנחומא ודעת נשי למך, הכוונה על (קין ו) בני קין, ואע"פ שנולדו כולם בתוך ק"ל לבריאת העולם. וזהו הדיוק בל' רש"י "עמד למך (מבני בניו) לאחר שהוליד בנים ועשה דור שביעי" ולא כתב לאחר שהוליד בנים והי' דור שביעי, או לאחר שהוליד למך לדור שביעי – כיון דרק נחשבה לענין זה לדור שביעי. אבל לפי דעת הקב"ה, שאל רחום וחנון, וניחם על הרעה, וטבע הטוב להטיב, הי' שבע דורות רגילים. פי', שכמו שמנח עד אברהם עשרה דורות, כמו"כ מאדם עד נח עשרה דורות. ולא יתכן שנחשוב ז' דורות כנ"ל, דאפילו קודם שהוליד אדה"ר בן אחד (שהוא בן קיימא), כבר השלים קין את שנותיו. וי"ל, שזהו מש"כ רש"י לקמן דור אנוש ובני קין – לרמז, שכך הוא מנין הדורות – שכמו שקין ושת הם בדור אחד – בני אדה"ר, כמו"כ אנוש ובני קין הם בדור אחד. וי"ל, שזהו סברא פשוטא לבן חמש, שמינוי דורות הוא כמו שמונה בס"פ בראשית. ולכן פי' וגם אחרי כן עירד מחויאל ומתושאל – והלא בב"ר פי' גם על למך (למך – מה לי ללמך ולתולדותיו). אלא שרש"י בא להגיד שלאחרי שכלה דור אנוש הי' עירד ונחשב לדור אחר דהיינו שאע"פ שכולם נולדו לפני שת אבל לענין הדורות דור אנוש ובני קין הם דור אחד. ולכן לא כתב בימי אנוש ובני קין, אלא בימי דור אנוש ובני קין, דהיינו, שדורותיו של קין הי' מתאים לפי תולדות אדם. ולכן סגי בשלש שמות ולא יותר. (להראות המשך וחזקה לדבר). וכן מצינו באמת, שלאחר שמת מתושלח – מיד הי' המבול, שנשלמו שבע דורות שלמים (שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, מתושלח. וכנגדן – קין, חנוך, עירד, מחויאל, מתושאל, למך ובני למך – ולכן נקרא למך דור המבול. (אף שלפי זה למך הי' דור א' קודם המבול). ודפח"ח. גם יש להעיר מהוספה אחרת שבדברי רש"י על דברי הב"ר – (למחר המבול בא) ושוטף את הכל – דלעיל הבאנו דברי הגו"א שכ' שאין פירושו המבול שבא בימי נח דהא באותו מבול נשטפו הכל – והנה, זהו בדיוק מה שאירע.

וע"פ כהנ"ל ניתן לבאר יתר דברי רש"י, ששינה וכתב ק"ו של שטות. דלפי הב"ר הוא ק"ו של חשך, דאם יתלה לא יגבה הקב"ה את חובו. וכמו שפי' במ"כ חשך שאין לו שחר וטעם. והטעם לזה, שבניו ג"כ יאמרו ק"ו שלא חטאו. אבל לפי רש"י – הלא כבר אמר לעיל שיבל ויובל בניו של למך היו בונים בתים ועושים כלי זמר לע"א, ותובל קין הי' עושה כלי זיין לרוצחים, וא"כ שפיר יגבה חובו, דרשעים הם, וחטאו. (ויל"ע אם לפי פשש"מ אדם נצטווה בו מצוות הוי שמובא ברמב"ם פ"ט מהל' מלכים). ולכן הוצרך לפ' שלא יקיים הקב"ה את דברו – של שבע דורות. וא"כ, ק"ו כזה יש בו טעם, אבל מ"מ הוא מוטה מן הדרך הישר (ע' פרש"י במדבר ה, יב), כיון דהתכלית אינו שיגבה שטרו (שבזה שייך אשתמוטי קא משתמיט), אלא שיקיים דברו. עוד י"ל, שטענת נשי למך לפי הב"ר, הוא שיולדים בנים לחסרון וא"כ מאי נפק"מ אם יתלה הקב"ה למשך זמן אם לאו. אבל לפרש"י שהיו להבל משום למחר – ע"כ שפיר קאמר אם יתלה לי שביעיות הרבה א"כ אין מקום לקושיא. וכבר פי' במהרז"ו שעשה ק"ו בלי דיו – דא"כ ק"ו שלו רק מהני שגם הוא יתלה ז' דורות ותו לו.

[והנה, רש"י הביא פי' התנחומא, ואיננו בהתנחומא הנפוצה. ובמדרש לקח טוב ע' טז הער' לט כתוב "ואין ספק שהוא לשון תנחומא הנאבד", והכוונה הוא לתנחומא באבער שנדפסה ה' שנים לאח"ז. (המד' לק"ט נד' בתרל"ח ותנחומא הנ"ל בתרמ"ג). ולפום ריהטא לא מצאתי' גם שם].

ולכן שוב י"ל כדלעיל, דלפי התנחומא הגזירה היה רק על קין, ולפי הב"ר גם על זרע קין, רק מתו בהמבול. (ועפי"ז צלה"ב מה שפירש"י בפסוק כ"ב "נעמה" היא אשתו של נח, וא"כ לא נספה בהמבול. (וכמדומני שראיתי מי שהעיר על זה) וכן יש להקשות ממה שפי' לקמן יד,יג "ויבא הפליט" . .זה עוג שפלט מדור המבול . . שנאמר הנפילים היו בארץ גו' ואכ"מ). ושני הפי' באנשי השם הוא, אם הכוונה על מה שקרה להם, או מה שהקרו לעולם, ולעולם קאי על עירד כו'. וכן בדמי אחיך, אם הפי' של דמי קאי על אנשים רבים דהדם הוא הנפש, ודמי הוא נפשות רבות, או אם כולם הם דמי אחיך – אחיך ממש, ושעשה פצעים הרבה. וה' יאיר עיני ושגיאות מי יבין.

אבל לאחרי ככלות הכל יש להעיר מלקו"ש חי"ט ע' 343 הע' 21 שכתב: ואף... משא"כ קודם שלומדים פרשתנו, בפשטות הכתובים ה"ה "רק רע גו'" וכופרים במבול כו' (ולהעיר מפרש"י נח שם, ז' [אף נח מקטני אמונה מאמין ואינו מאמין שיבא המבול כו']). וצ"ע, א"כ מה היו טענתם של נשי למך. ואולי יש לחלק בין נשי למך לכללות הדור, ועדיין צ"ע בזה.

גם יש להעיר מלקו"ש חלק כ"ה ע' 34 ושם "נח האט געמאכט א חשבון: וואס וועט זיין די תועלת פון האבן קינדער? עס קען דאך ווידער ווערן דער זעלבער מצב אז זיי וועלן חוטא זיין "ויבואו מי המבול וישטפום" ובהע' 56: כלי יקר הנ"ל וראה פרש"י לעיל (בראשית ד, כד) גבי למך . . וצ"ע הכוונה בזה. ואולי מרמז בזה למה חשבו נשי למך שיבא מבול (כיון דרש"י לא הזכיר כלום – לא דבר ולא חצי דבר אודות האצטגנונין). ואולי א' מן הקוראים יאירו או יעירו בדבר.