תושב השכונה
בנוגע לכרת הנזכר בעיקר בפרשיות אחרי, קדושים ואמור יש כמה פירושי רש"י שיש להעיר עליהם, כדלהלן:
1) בפרשת אמור ד"ה 'ונכרתה וגו' (כב, ג): יכול מצד זה לצד זה יכרת ממקומו ויתיישב במקום אחר ת"ל אני ה' בכל מקום אני, עכ"ל.
בנחלת יעקב על פירש"י זה כתב, וז"ל:
ת"ל מלפני אני ה' בכל מקום אני. כצ"ל. וכן הוא בת"כ ועיקר הדיוקא מתיבת מלפני, וכיוצא בזה בפ' יתרו על פני, עכ"ל.
ויש להביא ראי' לדבריו שכן הוא, מפרש"י עצמו:
רש"י פירש בפרשת בא ד"ה מישראל (יב, טו): שומע אני תכרת מישראל ותלך לה לעם אחר ת"ל במקום אחר מלפני בכל מקום שהוא רשותי, עכ"ל.
שכוונת רש"י במה שאמר "במקום אחר" הוא הפסוק דידן בפרשת אמור.
אבל לפי זה עדיין צריך להבין למה מביא רש"י בפרשת אמור גם תיבות "אני ה'", הלא עיקר הדיוק הוא מתיבת "מלפני".
והי' לו לרש"י לפרש למה נאמר בפסוק "אני ה'", וכדרך שפירש כבר כמה פעמים לפני זה "נאמן לשלם שכר" או "נאמן להפרע" וכיוצא בזה.
2) בפירש"י בפרשת אחרי ד"ה 'ונכרת' (יז, ט): זרעו נכרת וימיו נכרתין, עכ"ל.
בפירוש באר בשדה כתב, וז"ל:
צ"ע למה כתב זה כאן ולא למעלה ובשאר מקומות, ומה שכתב הדבק טוב דקשה תרי ונכרת למה לי שהרי בתחילת הפרשה כתיב גם כן ונכרת לכן פירש זרעו וימיו כו', ולא דק דההוא דלעיל כתיב גבי שוחט וכאן מיירי במעלה, עכ"ל.
אבל הנחלת יעקב מתרץ באופן אחר, וז"ל: הא דלא פי' זה לעיל נראה משום דלעיל (יז, ה) כתיב מעמו שהוא לשון יחיד אבל מעמיו הוא לשון רבים משמע קצת הרבה מיני כריתות, עכ"ל.
אבל גם על תירוץ זה קשה לכאורה:
א) אם זה דיוקו של רש"י הי' לו להעתיק גם תיבת "מעמיו" מן הכתוב. או לכל הפחות לרמז זה בתיבת "וגו'".
ב) בפרשת כי תשא כתיב (ל, לח): איש אשר יעשב כמוה להריח בה ונכרת מעמיו. ולמה לא פירש רש"י כאן כמו שפירש בפרשת אחרי.
ונוסף לזה צריך להבין:
ג) זה שהוא נכרת הוא דבר הפשוט, ולכאורה עיקר החידוש כאן הוא שגם זרעו נכרתים.
ולפי זה הי' לו לרש"י לומר בקיצור לרבות זרעו או גם זרעו נכרתים, ותו לא.
ואם רש"י בא כאן לפרש הפירוש של כרת בכלל שהוא שימיו נכרתין. קשה, למה המתין רש"י לפרש זה עד כאן. והלא כבר נאמר העונש של כרת כמה פעמים לפני זה.
ד) עיין בפירש"י תצא (כד, טז): ...אבל מי שאינו איש, מת בעון אביו והקטנים מתים בעון אבותם בידי שמים, עכ"ל.
ובפירש"י בפרשת בחקותי ד"ה 'בעוונת אבתם אתם' (כו, לט): כשעונות אבותם אתם כשאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם, עכ"ל.
ואם כן, לפי זה, צריכים לומר לכאורה שזה שפירש רש"י "זרעו נכרת", הפירוש בזה הוא או שהם קטנים, או שאוחזים מעשה אבותיהם בידיהם.
אבל קשה למה לא פירש רש"י זה בפירוש. ועיין בפירש"י בפרשת קדושים ד"ה 'ובמשפחתו' (כ, ה): אמר רבי שמעון וכי משפחה מה חטאה וכו', עכ"ל.
ולמה אין רש"י מקשה גם כאן "וכי זרעו מה חטאו".
וכל הנ"ל קשה גם כן על פירש"י ד"ה 'ערירים' (שם, כ): ...יש לו בנים קוברן ... לפי שקוברן בחייו וכו', עכ"ל.
שאין רש"י מפרש על איזה בנים כוונתן, ומה חטאו הבנים.
ה) לכאורה הי' צריך להיות הסדר ברש"י בהיפוך, דהיינו, "ימיו נכרתין" (שהוא דבר הפשוט) ואחר כן, (החידוש) ש"גם זרעו נכרתין".
ו) למה בנוגע לו אומר רש"י "ימיו נכרתין". ובנוגע לבניו אומר רש"י סתם, "נכרת", דלכאורה הי' לו לרש"י לומר או "ימי בניו נכרתין וימיו נכרתין", או "בניו נכרתין והוא נכרת".
ואולי אפשר לומר בדוחק שכוונת רש"י בזה שכתב "זרעו נכרת", הכוונה שמת בלא בנים, דהיינו שלא יהי' לו בנים מתחילה.
ובזה יתיישבו כמה מהקושיות דלעיל.
ומסיימים בדבר טוב, ונזכה לקבל התורה בשמחה ובפנימיות.
Download PDF