שמות ג, יא ברש"י ד"ה "וכי אוציא את בני ישראל" – "ואף אם חשוב אני, מה זכו ישראל שתעשה להם נס כו'...'".

לכאורה אי אפשר לפרש כפשוטו שמרע"ה מקטרג ח"ו על ישראל שאין להם זכות כדי לצאת ממצרים, והרי זה עתה (בפ"ב, יא) למדנו ש"ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם גו'", ובפירש"י ד"ה "וירא בסבלותם" - "נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם", וכן מה שכתוב בהמשך הפרשה שהגן על איש עברי ומס"נ להרוג את המצרי, וכן למדנו על עזרתו לבנות יתרו שאינן מעמו, ואיך יתכן שאם הקב"ה מתגלה אליו בסנה ומתאר לו את עני עמו אשר במצרים "ואת צעקתם .. מפני נוגשיו גו'" ומבקש ממנו "לכה ואשלחך .. והוצא את עמי בני ישראל ממצרים", אומר מרע"ה מה זכו ישראל כו'*.

וי"ל בדרך אפשר שזה על דרך שאמר אברהם (טו, ח) במה אדע כי אירשנה, ומפרש רש"י "הודיענו באיזה זכות יתקיימו בה כו'", שגם כאן שאל משה רבינו ע"ה מה זכו ישראל כו', כלומר איזה זכות יש להם שכדאי שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים, שאם אין להם זכות, כלומר ענין מיוחד, כמו מצוה מסוימת שמחזיקים בה, הנה אם יצאו ממצרים יתכן שהשחרור לא יפעל עליהם לטובה, וזה דומה לענין פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעולם, שכמבואר בענין זה, שאף שהקב"ה רצה שיהי' לעולם, שלכן צוהו שלא יאכל מעץ הדעת, כי ביום אכלך גו', אבל לאחר שכבר אכל מעץ הדעת והמשיך רע על עצמו, לא רצה הקב"ה שיאכל מעץ החיים וחי לעולם, כי אז ימשיך גם את ענין הקליפה לעולם, ואין זו התכלית.

- ועד"ז י"ל במצרים, שאם אין בידם זכות מיוחדת, למה להם לצאת, והרי כמה וכמה דרכים לפני הקב"ה לשחררם מקושי העבודה, ושיהי' להם טוב במצרים, ואז אדרבה יבררו את מצרים וכו'.

וע"ז ענה לו הקב"ה, דבר גדול יש לי על הוצאה זו, שהרי עתידים לקבל התורה כו', ובסוף "דבר אחר כו'" מסיים רש"י והיא הזכות העומדת לישראל, שבזה נרמז שזו הזכות העומדת לעולם, כי כשיש להם במה להתעסק (בתורה כו') הרי כדאי השחרור.