בקובץ הערות וביאורים לש"פ בשלח תשמ"ט [תעח] הבאתי פירש"י שבפרשתנו ד"ה "וישקף" (יד, כד): "ויבט, כלומר פנה אליהם להשחיתם. ותרגומו ואסתכי, אף הוא לשון הבטה, כמו שדה צופים (במדבר כג, יד) לחקל סכותא", עכ"ל.

ושאלתי שם, שקודם פסוק זה כבר נאמר לשון 'וישקף' כמה פעמים: וירא (יח, טז): "...וישקפו על פני סדם" וגו'. שם (יט, כח): "וישקף על פני סדם" וגו'. תולדות (כו, ח): ..."וישקף אבימלך" וגו'.

ובכל מקומות אלו לא פירש רש"י ש'יושקף' פירושו הוא 'ויבט'. ולכאורה הטעם לזה בפשטות הוא משום שתיבה זו מובנת לבן חמש למקרא בלי פירוש רש"י. אלא שלפי"ז למה צריך לפרש זאת בפרשתינו. ע"כ מגיליון הנ"ל.

א. וראיתי ב'באר היטב' שעמד על זה, וכתב על פירש"י זה, וז"ל: "מה שהוצרך רש"י לפרש פה פירושו של וישקף, מה שלא עשה לעיל גבי אברהם וישקף על פני סדום וכמה פעמים. וי"ל לפי שיש כאן מקום לטעות דהוי פירושו לשון הכאה כמו ועל המשקוף (יב, ז) דהא קאי על הכאה, לכך מביא ראיה שהוא לשון הבטה פנה אליהם להשחיתם, שכל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך, עכ"ל.

וכן תירץ ב'דבק טוב' על פירש"י, אלא שהוא מביא הפסוק "על המשקוף" (שמות יב, כג) ולא "ועל המשקוף" (שמות יב, ז) כמו שכתב ה'באר היטב'.

ולכאורה מה שכתב ה'באר היטב' הוא מדויק יותר, שהרי פסוק זה קודם, ועוד ששם פירש"י שלשון שקיפה הוא חבטה.

אבל תירוצם צריך עיון קצת מצד כמה טעמים: א) מצינו כמה פעמים כשרש"י שולל איזה פירוש מהכתוב הוא מפרש למה הוא שולל זאת. ולדוגמא: בפירש"י ד"ה "ואל ישעו בדברי שקר" (שמות ה, ט): "…ואי אפשר לומר ואל ישעו, לשון וישע ה' אל הבל . . ולפרש אל ישעו, אל יפנו, שאם כן היה לו לכתוב ואל ישעו אל דברי שקר, או לדברי שקר...", עכ"ל. וכן בפירש"י ד"ה "והפשתה והשערה נכתה" (וארא, ט, לא): "...ולא יתכן לפרשו לשון הכאה", עכ"ל.

וכן בפירש"י ד"ה "התעללתי" (שם י, ב): "...ואינו לשון פועל ומעללים, שאם כן היה לו לכתוב עוללתי", עכ"ל.

וא"כ, גם בענינינו, אם לפי מפרשי רש"י הנ"ל שולל רש"י הפירוש של הכאה על תיבת "וישקף", הי' לו לרש"י לפרש למה שלל זה.

ב) ולאידך גיסא, לכאורה דוחק גדול לומר אפילו רק בדרך הוה אמינא, ורש"י יצטרך לשלול זה - שהפירוש של "וישקף" בפסוק זה הוא מלשון הכאה, מצד כמה טעמים: 1) למה השתמש הכתוב בנוגע למכה זו בתיבה בלתי רגילה כלל, במקום תיבות הרגילות כמו "ויך" או "ויגף".

2) כבר נזכר לעיל שלשון השקפה נזכר שלש פעמים קודם פסוק זה, ובכל שלשה פעמים אלו הפירוש הוא מלשון הבטה. ואם כן למה נאמר אפילו בתור הוה אמינא, שבפעם הרביעית שנזכר לשון זה, מחדש הכתוב פירוש חדש בלתי רגיל, בשעה שיכולים לפרש גם כאן בפשטות ובלי שום דוחק כמו בשלושת הפעמים הקודמות. ובפרט לפי פירש"י בפרשת וירא ד"ה "וישקפו" (יח, טז) "כל השקפה שבמקרא לרעה". והרי גם כאן יכולים לפרש כן.

3) בכתוב נאמר כאן "וישקף ה' אל מחנה מצרים" ולא "במחנה מצרים" או "במצרים". ואם כן איך מתאים לפרש לפי זה וישקף מלשון הכאה.

ב. רש"י מביא ראי' ממה שתרגם אונקלוס 'ואסתכי', אף הוא לשון הבטה ממה שתרגם בפרשת בלק (כג, יד) שדה צפים, 'חקף סכותה', וצ"ל: 1) איזה יתרון יש בראי' שמביא משם על מה שכתב כאן. הרי הפירוש של "צפים" שם הוא הבטה, והפירוש של "וישקף" כאן הוא הבטה, ואם כן מוכרחים לומר שכשהתרגום מדבר על תיבה שבלשון הקודש שפירושה הבטה, בודאי הפירוש של התרגום הוא גם הבטה.

2) רש"י מפרש שם בפרשת בלק בד"ה "שדה צפים" שהוא מקום גבוה ששם הצופה עומד לשמור אם יבא חיל על העיר.

ולכאורה רק לאחר שיודעים זה מפירוש רש"י שם, רק אז יכולים להבין הראי' משם, שבלאו הכי אין אנו יודעים מהו הפירוש של "צפים", ואולי הוא שם מקום. ואם כן למה אין רש"י מפרש כאן מה שמפרש בפרשת בלק.

3) למה אין רש"י מביא ראי' מפסוק שהבן חמש למקרא כבר למד, וראי' פשוטה יותר, והוא: על פסוק (וירא יט, יז): "...אל תביט אחריך" וגו', תרגם אונקלוס: "לא תסתכי לאחורך" וכו'.

וכן בפסוק (שם יט, כו): "ותבט אשתו מאחריו" וגו' תרגם אונקלוס: "ואסתכיאת אתתה מבתרוהי" וכו'.