בפירש"י בפרשתינו ד"ה "הוא ובניו" (יז, כ): "מגיד שאם בנו הגון למלכות, הוא קודם לכל אדם". עכ"ל.

ה'דבק טוב' פירש על פירש"י זה, וז"ל: "קשה לרש"י: מדכתיב "למען יאריך ימים", למה לי "הוא", שהוא כבר איתרבי. לכן פירש אם בנו הגון למלכות, הוא קודם וכו'". עכ"ל.

וצריך עיון קצת בדבריו, שלכאורה עיקר הדרשה היא ממה שנאמר "ובניו", שהרי מצד הייתור של תיבת "הוא" עצמה עדיין אין יודעים שכוונת הכתוב היא על בניו.

ואולי אפשר לומר שכוונתו שעיקר הדרשה היא מזה שנאמר "ובניו", אבל אם הי' כתוב רק "בניו" ולא "הוא", לא הוה ידעינן שהבן צריך להיות הגון למלכות. ומזה שכתב "הוא ובניו" למדין שהבן צריך להיות כמו הוא.

אבל מה שעדיין צריך להבין הוא, שבכמה פסוקים לאחר פסוק זה נאמר (יח, ה): "כי בו בחר ה' אלוקיך מכל שבטיך, לעמוד לשרת בשם ה' הוא ובניו כל הימים". והרי לכאורה גם כאן תיבות "הוא ובניו" מיותרות*. וכאן אין שייך לפרש כמו שפירש רש"י לעיל "מגיד שאם בנו הגון וכו'", שהרי פסוק זה אינו מדבר דוקא בנוגע לכהן גדול, אלא גם בכהן הדיוט.

ובכלל אינו מובן מהו הפירוש של "הוא ובניו", איזה חילוק יש בין הוא ובנו, הרי שניהם כהנים הדיוטים.