תושב השכונה
בפירש"י בפרשת ויחי ד"ה ויצוו אל יוסף (נ, טז): "...ואת מי צוו את בני בלהה שהיו רגילין אצלו שנאמר והוא נער את בני בלהה", עכ"ל.
ופירש הגור ארי' וז"ל: "דאין סברא שיהיו מגלים סוד שלהם שמכרו את אחיהם לשום אדם, ויותר היה ראוי להם לדבר עמו בעצמם משיהיו שולחים על ידי אחר, ויגלו את חרפתם למכור אחיהם", עכ"ל.
והבאר בשדה כתב, וז"ל: "וא"ת א"כ מאי אביך אבינו מבע"ל, וי"ל דהיינו דקאמר כה תאמר ליוסף כלומר בלשון הזה והכוונה להקל חטאתם במקצת דמה שהורה היותו אביו של יוסף יותר מכולן באהבתו אותו ועשה לו כתונת פסים זה גרם להם למוכרו דמאה מיתות ולא קנאה אחת", עכ"ל.
והמשכיל לדוד כתב, וז"ל: "...וא"ת בניהם היו א"א דהיכי קאמרו פשע אחיך וכו' לא אורח ארעא שהבן יאמר כן על האב א"כ ע"כ אחיהם הקטנים היו", עכ"ל.
אבל לאחר כל זה, עדיין צריך עיון קצת:
א) למה פירש"י ששלחו רק בני בלהה ולא גם בני זלפה, שהרי כתיב בפרשת וישב (לז, ב): "... והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וגו'".
וגם שם צריך עיון, שרש"י מעתיק רק תיבות "את בני בלהה" מן הכתוב ומפרש: "כלומר רגיל אצל בני בלהה" (ולא כתב בקיצור: "אצלם"). וכאילו מתעלם לגמרי שבפסוק נאמר גם "ואת בני זלפה". עדי כדי כך, שאינו מוסיף אפילו תיבת וגו' בד"ה את בני בלהה.
ואולי אפשר לתרץ מדוע פירש"י ששלחו האחים דוקא את בני בלהה ליוסף היות שהקירוב של יוסף לבני בלהה הי' יותר מלבני זלפה, לכאורה, היות שבלהה גדלתו כאמו כמו שפירש"י בפרשת וישב (לז, י).
ב) מכללות פירש"י מובן שהאחים שלחו האחים שהיו יותר קרובים ליוסף היות שזה יהי' יותר טוב להצלחת השליחות.
- ואם כן למה לא שלחו את בנימין, שהרי הוא הי' קרוב יותר ליוסף גם מבני בלהה.
ועוד, שלכאורה הקירוב של בני בלהה ליוסף לא הי' בתכלית, וכלשון רש"י בפרשת ויחי ד"ה שמעון ולוי אחים (מט, ה): "... א"ת בני השפחות הרי לא היתה שנאתן שלימה".
ג) הלשון ברש"י בפרשת ויחי הוא "שהיו רגילין אצלו", דהיינו שבני בלהה באו ליוסף.
משא"כ בפרשת וישב הלשון ברש"י הוא: "כלומר רגיל אצל בני בלהה לפי שהיו אחיו מבזין אותן והוא מקרבן". שלכאורה הפירוש הוא שיוסף הלך לבני בלהה לקרבן.
ד. הא דכתב רש"י שם הרי לא היתה שנאתן שלמה צריך עיון:
1) מה מכריח את רש"י לפרש שהי' להם אפילו קצת שנאה.
דלכאורה מפסוק זה גופא שרש"י מביא שם לראי' "והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה וגו'", משם גופא ראי' להיפך שלא היו שונאים אותו כלל. שאם הי' שם אפילו קצת שנאה לא היו מדברים עמו כלל, כמו שפירש"י בפרשת וישב בד"ה ולא יכלו דברו לשלום (לז, ד): ... שלא דברו אחת בפה ואחת בלב".
2) רש"י פירש בפרשת מקץ בד"ה עשרה (מב, ג): "... אלא לענין האחוה היו חולקין שלא היתה אהבת כולם ושנאת כולם שוה", עכ"ל.
והנה מזה שפירש רש"י שם "אהבת כולם ושנאת כולם", ולא אמר רק "שנאת כולם", משמע, שבין האחים היו מהם שלא היו שונאים אותו כלל, רק שלא הי' אהבתם בתכלית, ומי הם - לכאורה בני בלהה ובני זלפה.
ואם כן איך מתאים זה עם מה שפירש"י בפרשת ויחי "שלא הי' שנאתם שלימה", שאם גם בני בלהה ובני זלפה היו שונאים את יוסף אפילו קצת, על מי הי' כוונת רש"י בזה שכתב "אהבת כולם".
ולכאורה הי' די אם הי' אומר רק שלא הי' שנאת כולם שוה, דהיינו שבבני בלהה וזלפה לא היתה שנאתם שלמה, משא"כ בשאר האחים.
ולאידך גיסא, ממה שכתב רש"י (שם) בד"ה וירדו אחי יוסף: "ולא כתב בני יעקב מלמד שהיו מתחרטים במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה", עכ"ל. - משמע לכאורה של נשאר שום שנאה מן האחים ליוסף שהרי התחרטו במכירתו, שהפירוש הפשוט בזה הוא שהשנאה שהיה להם ליוסף עזבה אותם.
ולפי זה הי' מתאים יותר אם רש"י הי' אומר רק שלא הי' אהבת כולם בשוה.
Download PDF