נחלת הר חב"ד, אה"ק
שמות י, כב "ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה ... שלשת ימים" ובפס' כג ממשיך "לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש תחתיו שלשת ימים גו'".
הנה מפשטות לשון הפסוק משמע שפסוק כב הוא לחוד ופסוק כג לחוד, והיינו שפסוק כב אומר בכללות שהי' חשך על ארץ מצרים, ובפסוק כג מבאר ומפרט באיזה אופן הי', שהחשך הי' עד כדי כך שלא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו. ולפי זה הנה מה שמסיים בפסוק כג (ולא קמו איש מתחתיו) שלשת ימים הם אותם שלשת ימים של פסוק כב.
אבל כמובן שאי אפשר לפרש כן, שמלבד שתיבות שלשת ימים השניים מיותרות, הרי קיי"ל שכל מכה שמשה שבוע, וא"כ בודאי לא הי' המכה רק שלשה ימים.
ואם כן ה"שלשת ימים" של פס' כג הם שלשת ימים אחרים (נוספים) על של פס' כב, ונמצא שפס' כב מדבר על חשך סתם (יותר קל), ופס' כג מדבר על חושך יותר כבד שלא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו.
וזה אינו נכון עפ"י פירש"י, אלא שהשלשת ימים שבסוף פסוק כב, מחובר הוא לחצי פסוק ראשון של פסוק כג, והיינו שהשלשת ימים הראשונים (של סוף פסוק כב) הם היו כאלה שלא ראו איש את אחיו. ומה שכתוב אח"כ בפסוק כג ולא קמו איש מתחתיו, זה הי' בשלשה ימים נוספים, שאז החשך התגבר שלא רק שלא ראו איש את אחיו, אלא גם לא יכלו לקום, וכמבואר באג"ק של אדמו"ר הריי"צ נ"ע (ח"ח עמ' לג) שהחשך הי' כמו רהיטים, שלחן, כסא וכו', ותפס מקום גשמי.
ולהעיר שכנראה בגלל החיבור שבין שני הפסוקים כב - כג, והצורך לפרשם (את החיבור שביניהם), מצינו כמה וכמה גירסאות בד"ה שברש"י בפסוק כב, ובכללות ג' המה: א) ויהי חשך אפלה שלשת ימים וגו'. ב) ויהי חשך אפלה וגו' שלשת ימים וגו'. ג) ויהי חשך אפלה שלשת ימים.
והנה לכאורה הגירסא הכי מובחרת היא האמצעית, שלאחרי תיבת אפלה (בפסוק כב) יש המשך ("בכל ארץ מצרים שלשת ימים") שלכן כתוב "וגו'", ואחרי תיבת שלשת ימים (בפסוק כג) יש המשך לאחרי תיבות שלשת ימים ("ולכל בנ"י הי' אור במושבותם").
משא"כ לגירסא הראשונה הנה אף שכנראה הכוונה בתיבות שלשת ימים הם ה"שלשת ימים" שבפסוק כג ולכן כתוב אחרי זה תיבת וגו', שהכוונה לתיבות ולכל בנ"י הי' אור במושבותם (משא"כ אם נאמר שהכוונה לג' ימים שבפסוק כב הרי אין אחריהם כלום, ואין שייך לכתוב וגו'), אבל למה לא נמצא תיבת "וגו'" לאחרי תיבות חשך אפלה (שבפסוק כב), והרי יש שם תיבות בכל ארץ מצרים ונמצא עכ"פ שגירסא זו היא קרובה יותר לגירסא הג' "ויהי חשך אפלה שלשת ימים", שגם בגירסא זו אין תיבת וגו' לאחרי תיבת אפילה, אלא שבגירסא זו (השלישית) אין "וגו'" אפי' אחרי תיבת שלשת ימים.
ולכאורה גירסא זו השלישית היא הקשה מבין כולן. שלכאורה צריך שיהי' כתוב וגו' (לכה"פ פעם אחת). אבל בספרים מדויקים, כמו בהוצאת שעוויל, ועוד כו"כ, נמצאת גירסא זו דוקא.
וי"ל בדרך אפשר, שכיון שכאן רש"י לא בא לבאר תיבות ויהי חשך אפילה ג' ימים (-שאין כאן מה לפרש בפשש"מ), ומה שכן בא רש"י לפרש הוא הקשר שבין הפסוקים, שמה שנאמר בפסוק כב שהי' חשך אפילה שלשת ימים הם השלשה ימים של תחלת פסוק כג, שכתוב בו "לא ראו איש את אחיו". "ועוד שלשת ימים אחרים ... שלא קמו איש מתחתיו".
ולפי"ז הנה תיבות "שלשת ימים" שבד"ה שברש"י (בפסוק כב) הכוונה לשלשת ימים של פסוק כב, ולכן גם לא כתוב וגו', שבפסוק כב אין המשך לתיבות שלשת ימים.
אבל לכאורה אין זו הסיבה שלא כתוב - לפי גירסא זו - תיבת וגו' (מפני שאין כאן המשך), שא"כ יקשה למה לא נכתב וגו', אחרי תיבת אפלה (ששם יש המשך), אלא (עיקר) הסיבה היא כנ"ל, מפני שאין רש"י נעמד על תיבות אלו לפרשם אלא לבאר שהחשך אפלה שלשת ימים (שבפסוק כב) הם שייכים לפסוק כג שלא ראו איש את אחיו, ולכן אינו כותב וגו', שכל תיבה מיותרת מפריעה להבנת הענין.
ולכאורה יש להסתייע מרש"י ד"ה "מבכור פרעה עד בכור השפחה" (להלן יא, ה) שגם שם בין תיבות "בכור פרעה" ל"עד בכור השפחה" כתוב "היושב על כסאו" והי' צריך לרמז בתיבת "וגו'", ולא עשה כן, שגם כאן אינו בא לבאר תיבות מ"בכור פרעה וגו'", אלא להראות שהפסוק נקט מהכי חשוב עד הכי נמוך, שבמילא נכללים גם "הפחותים מבכור פרעה וחשובים מבכור השפחה" - כלומר כל הבכורות שבינתיים. וכדי להדגיש את זה העתיק בד"ה רק "מבכור פרעה עד בכור השפחה" ולא העתיק התיבות שבינתיים אפי' לא ברמז "וגו'". ובחומש תורה תמימה אכן כתוב "וגו'" בין "מבכור בהמה לעד בכור השפחה", אבל בכל שאר החומשים שראיתי, ובפרט הוצאת שעוויל (שמדויק הוא) כתוב בלי "וגו'".
ועד"ז יש לכאורה להסתייע מרש"י (להלן טז, ו) ד"ה "ימינך ימינך" ומפרש רש"י כשישראל עושין רצונו של מקום השמאל נעשית ימין, שגם כאן יש כמה תיבות בין ימינך הראשון לימינך השני, ורש"י לא כתב "וגו'", מפני שכוונתו להדגיש שהם כתובים שני פעמים שיש כאן אי הבנה בזה, שזה מכריח את הדרש של כשישראל עושין רצונו של מקום השמאל נעשית ימין.
- שלכן הוציא התיבות שבינתיים, וגם לא רמז בתיבת "וגו'", כדי להדגיש יותר את הקושי. וכפי שנתבאר ענין זה בס"ד בדא"פ בגליון האחרון [תתיד ע' 63 ואילך].
Download PDF