עה"פ "וכי אוציא את בני ישראל" (שמות ג, יא) מפרש רש"י, "ואף אם חשוב אני, מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים".

ולכאורה פרש"י זה תמוה מאוד, שאחרי כל שאמר ה' למשה (שם ז ואילך), "ראה ראיתי את עני עמי . . ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו"; "וארד להצילו מיד מצרים..."; "ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם". היתכן שאחרי כל הנ"ל, עדיין משה יעורר ספק כביכול לפני ה' אם בני ישראל יש להם הזכות להגאל? ובלשון הט"ז ('דברי דוד') בתמיהתו על פירש"י הנ"ל "וכי למד משה קטגוריא על ישראל"?

[ותירוצו צ"ע איך לכוונו בפירש"י, שכותב "שהכל יהי' בוודאי דרך נס, ואם כן אני חושש שמא יגרום החטא ותתבטל הגזירה, כמו שמצינו גבי יעקב שחשש כן אפי' אחרי ההבטחה"]*.

והנה מיד כש"ויגדל משה ויצא אל אחיו" (שם ב, יא). נאמר "וירא בסבלותם" ומפרש רש"י, "נתן עיניו וליבו להיות מיצר עליהם". והכניס עצמו בסכנה בשביל להגן על אחד מישראל מהכאת המצרי. וכן אח"כ הוכיח "שני אנשים עברים נצים" (שם יג).

ולפי"ז עלינו לבאר דברי שאלתו הנ"ל לה' "מה זכו ישראל..." בכיוון זה, דהיינו, שנתכוון לטובתם של ישראל, ולא חלילה 'מה זכו שיופסק מישראל עבודת הפרך והשעבוד וכו' של רבוי שנים'.

ובהקדים תחילה, שגבי מכת חושך (בא י, כב) מפרש רש"י (ד"ה "ויהי חשך אפילה" וכו') "שהיו בישראל באותו הדור רשעים, ולא היו רוצים לצאת, ומתו בשלושת ימי אפילה...". וכן בריש פ' בשלח (יג, יח) מפרש רש"י (ד"ה "וחמושים") "דבר אחר . . אחד מחמשה יצאו, וארבעה חלקים מתו בשלושת ימי אפילה".

ובפשטות כדי שלא יהיה הבדל שלא בערך בין הפירש"י בפ' בא הנ"ל, והפי' בפ' בשלח הנ"ל, יש לנקוט שגם בפירש"י בפ' בא הכוונה שהיו "הרשעים באותו הדור שלא רצו לצאת" ברבוי מספר.

ובפשטות הי' ידוע למשה מצבם הרוחני של ישראל באותו הדור (כמו שכתוב "ויצא אל אחיו") וכפירש"י ד"ה "ויירא משה" (שמות ב, יד) "אמר מעתה שמא אינם ראויין להגאל", ובד"ה "אכן נודע הדבר", "...אבל רואה אני שהם ראויים לכך". ולפי"ז אפ"ל שמשה חשש שיציאת מצרים עלולה להוציא רבים מבני ישראל מן כלל הניצולים (כמו שקרה באמת בשלושת ימי האפילה).

ואפשר שזוהי כוונת רש"י שאמר משה להקב"ה "מה זכו ישראל שתעשה להם נס ואוציאם ממצרים", בהדגשה על המלים "ואוציאם ממצרים". שאמר משה "ואף אם חשוב אני...". כלומר שאם בשליחותו מה' אל פרעה ניתן לו הכח לפעול עליו ולהכריחו לטובת ישראל - רצה משה שזה יהי' באופן שאינו זקוק לזכויות!

דהיינו בהפסקת העינויים והשעבוד, ולהחזירם למצבם הקודם של ישראל במצרים כמו לפני "ויקם מלך חדש". שלזה כל ישראל היו זוכים בדרך ממילא מצד עצם המשך היסורים והעינויים של קושי השעבוד במשך ריבוי שנים (ע"ד פירש"י על הנאמר בכתוב (בחוקותי כו, מא): "ואז ירצו את עונם", יכפרו על עונם ביסוריהם), ולא יציאה ממצרים (שמצד הזכות) שלזה יזכו רק חלק מעם ישראל.

וע"ז בא מענה הקב"ה (בפסוק שלאח"כ) "דבר גדול יש לי על הוצאה זו...". והוא קבלת התורה על ההר הזה בסמיכות ליציאתם, שזה מכריח יציאתם משם עכשיו.