בפ' ויגש מז, יט ברש"י ד"ה ותן זרע, מפרש לזרוע האדמה, ואע"פ שאמר יוסף ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר, (לעיל מה, ו) מכיון שבא יעקב למצרים, באה ברכה לרגליו, והתחילו לזרוע וכלה הרעב, וכן שנינו בתוספתא דסוטה (י, ח).

ולכאורה קשה, איך ידוע המצריים שמכיוון שבא יעקב באה ברכה לרגליו, וכלה הרעב ויכולים לזרוע?

ובתוספתא דרשו זאת על המקרא (מז, כג) הא לכם זרע, מה שאמר יוסף למצריים, וזה לא קשה, כי יוסף הי' יודע זה שברכה באה לרגליו של יעקב, אבל רש"י כותב פירושו על המקרא שאמרו המצריים ליוסף, ומניין להם לדעת שכלה הרעב ויכולים לזרוע?

וי"ל הביאור בזה, שהמצריים כבר הי' ידוע שיש הבדל בין מה שנמצא ברשותם למה שנמצא ברשות יוסף, כי הרי גם הם אצרו תבואה בשבע שנות שובע, ותבואתם הרקיבה והתבואה שאצר יוסף לא הרקיבה, וא"כ כבר ידעו שחוקי הטבע אינם שולטים במה שברשות יוסף, ולכן כאן כשאמרו המצריים ליוסף קנה אותנו ואת אדמתנו בלחם בתחילת מקרא זה (מז, יט) ואז עבר אדמתם לרשותו של יוסף. חשבו שכמו שלא שלטו חוקי הטבע על התבואה שאצר יוסף בשעה שכל תבואתם הרקיבה, כמו"כ בנוגע להרעב חשבו שעכשיו שאדמתם היא ברשותו של יוסף, הרי לא ישלוט הרעב על אדמתו ובמילא יכולים לזרוע, ולכן בקשו ותן זרע. אולם רש"י מפרש שבטעם האמיתי שהיו יכולים אז לזרוע הוא כפי התוספתא, שמכיוון שבא יעקב למצרים באה ברכה לרגליו, וכלה הרעב והתחילו לזרוע.