בראשית לב, ה - רש"י ד"ה גרתי "לא נעשיתי שר וחשוב וכו'".

בפשטות בא לבאר שייכות הקדמה זו "עם לבן גרתי ואחר גו' ויהי לי שור גו'" לענין "ואשלחה להגיד לאדוני" וכדפירש"י "להודיע שאני בא אליך" ובד"ה "למצוא חן בעיניך" - "שאני שלם ומבקש אהבתך", שבפשטות, כדי להודיע שבא אליו ולבו שלם עמו ומבקש אהבתו אין צורך להקדים שגר עם לבן - דבר שהיה בודאי ידוע לעשו - ועוד מוסיף ויהי לי שור וחמור וגו', שאין הכוונה רק שור אחד וחמור אחד אלא הרבה שוורים וחמורים, וכדפירש"י "דרך ארץ לומר. על שוורים הרבה שור", ולכאורה אינו מוסיף זה שיש לו הרבה שוורים וחמורים וצאן ועבדים ושפחות בענין למצוא חן בעיניך, שהרי יודע יעקב שעשו שונאו על הברכות שלקח, ועוד בא להוסיף שיש לו כל אלה.

ואם הקדים את זה, הרי"ז מכריח שיש קשר בין תיבות אלו (עם לבן גרתי וגו') ל"ואשלחה גו' למצוא חן בעיניך" "שאני שלם עמך ומבקש אהבתך".

וע"ז פירש"י בד"ה גרתי, שלכאורה תיבת גרתי היא תמוהה מאד, שהרי תיבת גר נאמר על מי שבא מארץ אחרת, אבל אינו תושב, וכשממשיך לגור שם תקופה ממושכת נהפך לתושב, ולעיל גבי אברהם כשדבר לבני חת אמר גר ותושב, ופרש"י "גר מארץ אחרת ונתיישבתי עמכם", שעש"ז נקרא תושב.

וא"כ גבי יעקב שהיה בפדן ארם עשרים שנה מתאים הלשון עם לבן ישבתי. שתמיהה זאת, לכאורה, היא בנוסף לשאלה הכללית הנ"ל למה היה צריך בכלל לומר לו זאת.

אמנם לפי פירש"י, תירץ ב' השאלות זב"ז. שדוקא השתמש בלשון זה, ש(דוקא) לשון זה מחווה הקדמה לענין "למצוא חן בעיניך", שכל הסיבה שאתה שונא אותי זה בגלל הברכות, אבל "אינך כדאי לשנוא אותי כו'" שהרי (הברכה הוה גביר לאחיך) לא נתקיימה בי "שלא נעשיתי שר וחשוב אלא גו'".

- ואף שקבל עוד ברכות, י"ל, שזה היה העיקר שכאב לו, וכמו שאמר לו יצחק בעצמו (כז, לא), הן גביר שמתיו לך גו' וכדפירש"י שם "ברכה זו שביעית היא כו' אלא אמר לו מה תועלת לך בברכה אם תקנה נכסים שלו הם שהרי גביר שמתיו לך ומה שקנה עבד קנה רבו", ולכן מצא לנכון להודיעו על זה במיוחד "שלא נעשיתי שר וחשוב אלא גר".

ואח"כ הוסיף לו גם "ויהי לי שור וחמור" ש"אבא אמר לי מטל השמים ומשמני הארץ זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ" -

אך לפירוש זה יש קושי, שאיה"נ שרוצה להודיע על שלא נעשיתי שר וחשוב, אבל למה לו להזכיר עם לבן (גרתי), והרי יודע שהיה אצל לבן. שתיבות אלו (עם לבן) מוכיחות שיש כאן (גם) משמעות אחרת (מענין הגירות).

- לכן פי' רש"י "ד"א עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי".

אלא שצ"ע לפי זה ההמשך של ויהי לי שור וחמור גו', דבשלמא לפי' ראשון "לא נעשיתי שר וחשוב .. שהרי (הברכה) לא נתקיימה בי" מובן ההמשך של ויהי לי שור וגו', שזה גם בא לומר אותו תוכן - כדפירש"י "אבא אמר לי מטל השמים כו' זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ" - שגם זה בא לומר שהברכות (כביכול) לא נתקיימו. אבל לפי' השני "עם לבן הרשע .. ותרי"ג מצוות שמרתי" מה שייך לומר אח"כ ויהי לי שור וחמור גו'.

ואולי י"ל - ע"ד הדרש (ואולי קרוב (ל)פשש"מ) - שגם לפי' השני מתפרש באותו תוכן, שאף שעם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצוות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים, והיו צריכים להתקיים ברכותיו של אבא מטל השמים ומשמני הארץ, ולא נתקיימו, שהרי שור וחמור וכו' אינם לא מן השמים ולא מן הארץ.

והנה רש"י בד"ה שור וחמור מפרש "דרך ארץ לומר על שוורים הרבה שור וכו'" שבזה בא לומר שמה שאמר שור וחמור בל' יחיד, התכוון להרבה. שהרי בודאי לא היו לו רק שור וחמור אחד.

ואולי יש לומר, שאעפי"כ - מזה שבכל מקום שמדובר בתורה על חמורים הרבה כתוב חמורים, (ולא חמור - בלשון יחיד) ועד"ז בעבד ושפחה, כמו אצל אברם כשיצא ממצרים (יב, טז) "..וחמורים ועבדים ושפחות", וכן גבי אבימלך שנתן לאברהם (כ, יד) "ויקח אבימלך .. ועברים ושפחות גו'", וכן בפ' חיי שרה (כד, לה) "וה' ברך את אדוני מאד .. ועבדים ושפחות .. וחמורים", וביעקב עצמו (ל, מב) "ויפרץ האיש מאד מאד ויהי לו .. ושפחות ועבדים .. וחמורים", וכאן כתב הכל בלשון יחיד, שזה לשון מיעוט, התורה שדבר באופן כזה דוקא שהרושם הוא שאין כאן הרבה. וזה גם כדי למעט קנאתו וכעסו.

והנה עפ"י הנ"ל דבלשון חמור עבד ושפחה - ברבים - לא נמצא בתורה (כ"כ), שיהיה כתוב בלשון יחיד ורק כאן, מפני שרצה לדבר בלשון מועט אמר את כולם בל' יחיד, יומתק וידויק לשון רש"י, שהעתיק בד"ה שור וחמור ומפרש "דרך ארץ לומר על שוורים הרבה שור" שבזה מתכוון לומר שגם (השור וגם) החמור שאמור(ים) בפסוק זה בלשון יחיד, הכוונה להרבה רק שדרך ארץ לומר בל' יחיד, ואעפי"כ הביא רש"י רק "..על שוורים הרבה - שור", ולא הזכיר "וחמורים ועבדים ושפחות (ביחד עם שוורים) הרבה - חמור, עבד ושפחה". שלמעשה בתורה מכר בכ"מ (ועכ"פ במקומות הנ"ל) בלשון רבים, ולכן לדוגמא נוספת מביא מ"אדם אומר לחבירו בלילה קרא התרנגול וכו'", (ולא מן התורה).