שמואל ב' (כב מב) "ישעו ואין מושיע אל ה' ולא ענם". וברש"י ד"ה ישעו ואין מושיע וגו' "הרי זה מקרא מסורס ישעו אל ה' ולא ענם".

בזה בא לבאר סיפא דקרא "אל ה' ולא ענם" שחסרה תיבת "ישעו (אל ה')", כלומר שתיבת "ישעו" שבתחילת הפסוק קאי גם על חצי פסוק השני, לפני תיבות "אל ה' ולא ענם".

אמנם לכאורה גם חצי פסוק הראשון "ישעו ואין מושיע" - חסר הוא, שהרי לא נאמר אל מי (ישעו), וצ"ל שבאמת כן הוא, שלא נאמר אל מי, מפני שאין צורך לומר, שהרי ידוע למי פונים.

ונמצא שחצי פסוק שני הוא אותו תוכן של חצי פסוק ראשון בשינוי לשון כבכו"כ מקומות ובמיוחד בשירה.

- ולהעיר שבמצו"ד פי' (חצי הראשון של הפסוק) ישעו "יפנו אל מלכי האדמה", ובחצי השני של הפסוק אל ה' ולא ענם - מפרש "ר"ל לאחרי זה יפנו אל ה' להתפלל אליו אבל לא יענם", אבל רש"י - כנראה - מפרש שגם חציו הראשון של הפסוק מדבר על ה', שישעו אל ה', אלא שחסרה תיבות "אל ה'", וכנ"ל שאין צורך לכתבו -. ובתהלים (יח, מב) בפסוק ישעו ואין מושיע פירש"י בד"ה ישועו - מכחישי התורה לע"ג שלהם, ובד"ה ואין מושיע - שאין בה יכולת וחוזרים וקוראים אל ה' ולא יענם, ונמצא שבתהלים פירש"י ע"ד שפירש כאן (בשמואל) במצו"ד. אבל מזה שכאן (בשמואל) שתק רש"י (בישעו (ואין מושיע)) ולא פירש כלום משמע שישעו הפי' אל ה' -

אלא שכל חציו הראשון של הפסוק צריך ביאור, מה הפי' ישעו (אל ה') ואיןמושיע, דבשלמא חצי השני כתוב (אל ה') ולא ענם, מובן אבל מה הכוונה "ואין מושיע".

והנה תיבה זו (מושיע) מוכרת לנו מכו"כ מקומות בתפלה וכיו"ב, שזהו לשון ישועה וע"ז אומר רש"י (שאין זה מלשון ישועה אלא) שזה "כמו ישעה האדם אל עושהו (ישעי' יז, ז) כמו יפנה".

והיינו שפי' (של חצי הראשון של) הפסוק ישעו ואין מושיע - הוא שהם יפנו אל ה' וה' לא יפנה אליהם.

(ולהעיר שגם בתוכן התיבות של (ישועו) ואין מושיע מפרש רש"י בתהלים כנראה באופן אחר מאשר בשמואל, שבתהלים מפרש ואיןמושיע מלשון ישועה. וזה פשוט כי שם כתוב ישַוְעוּ שעפי"ז מתפרש גם ואין מושיע מלשון ישועה.

משא"כ בשמואל שכתוב יִשְעוּ"י כחכחכחכחכח

(אל ה') שהפירוש לשון פני', ועפי" גם ואין מושיע בלשון פני', וכדלהלן) -

וממשיך רש"י, "ומנחם חברו עם וישע ה' אל הבל (בראשית ד,ד). ופתר בו לשון עתירה ונופל הלשון על המעתיר ועל הנעתר כמו ויעתר יצחק אל ה' ויעתר לו ה' אף כאן ישעו ואין מושיע נופל על המתפלל וישע ה' נופל על הלשון על מי שמתפללין לפניו".

וצ"ע מה ההבדל בין מה שפירש מנחם למה שרש"י מבאר לפני זה, שהרי לכאורה גם רש"י מפרש "ואין מושיע" מלשון וישע ה' (לשון הפנה).

ולא עוד אלא שרש"י בעצמו בישעי' בפסוק ישעה האדם אל עושהו (שרש"י מביאו בפירושו (כאן) על ואין מושיע) מפרש שזה כמו וישע ה' אל הבל. הרי שגם רש"י מבאר "ואין מושיע" מלשון של וישע ה' אל הבל.

והאם י"ל שכוונת רש"י ב"ומנחם חברו עם וישע ה' אל הבל", שה"וישע" שם בא בתור תשובה לבקשה, שזהו התוכן הפשוט שלוישע ה' אל הבל, שבכל קרבן שמקריבים לה', יש בזה תנועה של קירוב לה', אם בתודה, אם בתשובה או בקשה וכיו"ב, שע"ז שייך לומר וישע ה', שפנה אל מנחתו, והיינו לתוכן הפנימי שהביאו להביא את המנחה. ועכ"פ אינו מתפרש באופן של פני' למישהו שיבוא לעזרתו, כבפסוק ישעה האדם אל עושהו.

ונמצא שבתיבת וישע (ה' אל הבל) התוכן הוא אחר מ"ישעה האדם אל עושהו", אף שבפירוש התיבה עצמה הוא אותו פירוש (של "פני"), אבל התוכן הוא אחר לגמרי, ש"ישעה האדם אל עושהו" הוא פני' של בקשה לעזרה, ו"וישע ה' אל הבל" הוא פני' של (תשובה ל) עזרה למי ש(כבר) ביקש עזרה.

ולכאורה זוהי כוונת רש"י במה ש(ממשיך ו) אומר "ופתר בו לשון עתירה" שה"ואין מושיע" אינו סתם פני' (כפירוש המלה גרידא), אלא שיש בו גם תוכן של עזרה, היינו שאין פונה להושיע.

ועפי"ז גם מובן ההמשך בדברי רש"י "ונופל הלשון על המעתיר ועל הנעתר" כלומר שלכאורה לא מתאים הלשון כלפי הקב"ה לומר ואין מושיע - ואין פונה*, שהרי סתם פני' מה ענינה אלא הכוונה שאינו פונה לקבל את הבקשה להיות עוזר ומושיע וכיו"ב, וא"כ היה צ"ל כתוב בלשון אחר כמו ישעו ולא שמע (וכיו"ב), וע"ד שכתוב בסוף הפסוק "ולא ענם", שהכוונה שלא עונה לבקשתם.

וע"ז מבאר, שכיון שמצד האדם "ישעו" - שהם פונים, שם שייך פני' של בקשה ותחינה כו', לכן גם כשמדברים על המענה ממי שמתפללים אליו - הקב"ה - משתמשים באותו לשון. אף ששם הכוונה שאינו פונה לתפלתם לעזור ואין מתאים כ"כ הלשון מושיע (פונה).

ומביא דוגמא לזה "כמו ויעתר יצחר לה' ויעתר לו ה' (בראשית כה כא)", שגם שם יש לשאול שבשלמא מצד יצחק מתאים הלשון ויעתר, שהרבה והפציר בתפלה, ולא ויעתר לו, אבל מצד הקב"ה שייך לשון וישמע תפלתו (כמו וישמע אלקים אל קול הנער (בראשית כא יז), וכמו דנני אלקים וגם שמע בקולי (שם ל, ו) וכמו וישמע אלקים אל לאה גו' (שם שם יז) ועוד), אבל בגלל שאצל המתפלל כתוב לשון זה, ויעתר, לכן כתב גם אצל הקב"ה ויעתר, אף שויעתר בעיקר הכוונה שמע ועשה רצונו, שזה בפשטות לא נמצא בתיבת ויעתר, שבעיקר קאי על תפלה ובקשה חזקה. אעפי"כ כתוב באותו לשון (של התפלה).

אח"כ ממשיך רש"י "אף כאן ישעו ואין מושיע נופל על המתפלל וישע ה' נופל על הלשון על מי שמתפללין לפניו".

שלכאורה הביאור בזה, שאף כאן (כמו ב"ויעתר" ו"ויעתר") ה"ישעו" וה"ואין מושיע" "נופל על המתפלל", כלומר שכיון שהמתפלל השתמש בלשון ישעו, לכן גם מצד ה' נופל הלשון של "מושיע" (ל' פני').

ומסיים רש"י "וישע ה' נופל על הלשון על מי שמתפללין לפניו" כלומר שמה שכתוב וישע ה', והרי הפני' של ה' אינה בפני' של בו"ד - וכנ"ל בארוכה, שלפי"ז אינו מתאים לכאורה הלשון של וישע ה', אלא מפני שהתועלת והמכוון של הבאת המנחה (הקרבן) כלפי הקב"ה, הוא (כעין) ענין של פני' בתפלה וכו', לכן גם מצד הקב"ה כתוב הלשון של וישע.

והאם יש לדייק בלשון "(וישע ה' נופל) על הלשון (על מי שמתפללין לפניו"), שלכאורה תיבות "על הלשון" מיותרות, שהרי היה יכול לומר "וישע ה' נופל על מי שמתפללין לפניו", אבל, כנ"ל, אין זה נכון. שהרי מצד "זה שמתפללין לפניו", שזה הקב"ה אין תיבות "וישע ה'" נופלין אצלו, וכנ"ל שלא שייך לגבי הקב"ה וישע - פנה, אלא שמע או קבל תפלתו (או פניתו) של בו"ד, לכן אומר רש"י נופל "על הלשון" שזה רק מצד הלשון של הבו"ד שהוא פונה אל ה' ואצל בו"ד שייך לשון וישע, ועל לשון זה נופל שיאמרו כן גם אצל "מי שמתפללין לפניו".

ובטעם הדבר למה נקראת הבאת הקרבן של הבל כמו פניה, אולי י"ל, שזה מפני שאין כתוב שום תפלה ובקשה מפורשת שאמר בשעת הבאת הקרבן.