עה"פ "מלאתך ודמעתך לא תאחר בכור בניך תתן לי" (שמות כב, כח). מפרש רש"י בד"ה מלאתך: "חובה המוטלת עליך כשתתמלא תבואתך להתבשל והם ביכורים".

ביאור זה מובן בפשטות, שהרי לא יתכן שהתורה תצוה לתת את כל המלאה לכהן, ולכן צריך לומר שהכוונה למתנה שיש במלאה, והמתנה הראשונה היא הבכורים. וזהו פשוטו של מקרא.

ואף שיש עוד מתנות שנותנים מה"מלאה", והם מעשרות, אבל מדבר הלמד מענינו (של הפסוק) מובן שמדובר במתנות כהונה, שהפסוק מסיים "בכור בניך תתן לי".

ומה שהביכורים נקראים כאן בשם "מלאה", י"ל בדא"פ שכאן (המקום הראשון שבו נצטוו על מצות ביכורים) מרמזת התורה שבזכות הביכורים תהי' התבואה מלאה.

וזה מתאים עם מה שנתבאר בדא"פ בגליון תתיח (חג השבועות - ה'תשס"א עמ' 77 ואילך) בענין אין מוקדם ומאוחר בתורה (שבפ' משפטים מבואר מאורעות מעמד הר סיני לקראת מתן תורה השייכים לפ' יתרו), שבודאי יש סיבה למה הוקדמה פרשה מאוחרת, ולאידך נדחתה מוקדמת לאחר כך, ושם נתבאר בדא"פ שהפרשיות נמשכות זו אחר זו מבלי שיש מקום להפסיק, ואח"כ חזר לענין הראשון של מתן תורה ומבאר דברים שלא היו כ"כ חשובים לבאר בפ' יתרו. ושם (בהערה) נתבאר גם בדא"פ, שלכן כתובים בפרשיות האלו ענינים עיקריים וקצרים, ולדוגמא (ויקרא כה, ו) צריך לרבות "לך ולעבדך ולאמתך" כדפירש"י (שם) בד"ה לך כו' "לפי שנאמר ואכלו אביוני עמך (שמות כג, יא), יכול יהיו אסורים באכילה לעשירים, תלמוד לומר…". ואעפי"כ כתבה תורה ענין זה ואכלו אביוני עמך, (בפ' משפטים), שנתבאר (בהערה שם) בדא"פ שי"ל שזה אחד מהנקודות העיקריות של שנת השמיטה שלכן נכתב בפ' משפטים, ששם מקומם של ענינים עיקריים (וקצרים).

ועד"ז י"ל בדא"פ בענין ביכורים ש(רק) כאן כינתה התורה לביכורים בשם "מלאה". שכאן המקום לתוכן העיקרי של הציווי של מצות ביכורים, שזה כדי למלאות התבואה ולשלוח ברכה בכל מעשי ידינו. וע"ד הכתוב (דברים יב, כח) "שמור ושמעת . . למען ייטב לך ולבניך אחריך גו'" ועד"ז בכו"כ מקומות בתורה.