שמות (ל, טו) רש"י ד"ה לכפר על נפשותיכם - "שלא תנגפו ע"י מנין...". ומובן בפשטות הצורך לבאר כן שלא תנגפו כו', שהרי אין כאן חטא מסוים שעל זה אמרו להביא מחצית השקל, כדי לכפר על החטא. ובכלל לא נמצא עד עתה שכסף בא לכפר אלא קרבנות, וכמבואר בארוכה בפ' תצוה (כט, לו) "ופר חטאת תעשה ליום על הכפורים...". (ובפסוק לז) "שבעת ימים תכפר על המזבח...".

וכן ע"י אכילת הכהנים, כמ"ש (שם, לג) "ואכלו אותם אשר כפר בהם...". אבל לא ע"י כסף. וגם מחומש ויקרא - ידוע לבן חמש למקרא שהכפרה באה ע"י קרבנות. לכן פירש"י שהכוונה ב"לכפר על נפשותיכם" היא שלא תנגפו ע"י מנין.

ומוסיף רש"י: "דבר אחר, לכפר על נפשותיכם, לפי שרמז להם כאן ג' תרומות . . והשנית, אף היא ע"י מנין . . ונתנו כל אחד מחצית השקל והן לקנות מהן קרבנות צבור . . ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם, שהקרבנות לכפרה הם באים...".

הנה לכאורה הוסיף ענין זה שרמז להם כאן ג' תרומות כו', שעפ"י פירוש זה, מתפרש "לכפר על נפשותיכם" יותר כפשוטו, שלפי' הראשון שזה בא להגן שלא תנגפו ע"י מנין, אין כאן - למעשה - שום כפרה, והי' צריך להיות כתוב להגן על (או להציל את) נפשותיכם.

משא"כ לפי' השני, הרי זה בא ממש "לכפר על נפשותיכם", שהרי מדובר בקרבנות צבור. וכדפירש"י בהדיא "שהקרבנות לכפרה הם באים".

ועפי"ז גם יומתק מה שרש"י כופל התיבות "לכפר על נפשותיכם" מיד לאחר שאומר "דבר אחר", שלכאורה, כיון שפירוש זה בא מיד לאחר פירוש הראשון (שלא תנגפו ע"י מנין), ושם כתב דיבור המתחיל "לכפר על נפשותיכם", הרי מובן ממילא ש"דבר אחר" קאי על אותו דיבור המתחיל (של הפירוש הראשון), ולמה צריך עוד הפעם לכתוב תיבות אלו.

ועפ"י הנ"ל מובן, שהרי כל הסיבה שהביא ענין זה הוא כדי לבאר בפשטות יותר ענין לכפר על נפשותיכם. לכן חזר על זה מיד בתחילת פירוש הב'.

ויש להוסיף - בדא"פ - שלכן גם הקדים "דבר אחר", שזה מראה שלא רק שמביא מדרש וכיו"ב, אלא שיש כאן פירוש אחר ב"לכפר על נפשותיכם".

והנה עפ"י הנ"ל, יובן גם למה כשמביא רש"י "והשנית, אף היא ע"י מנין", חוזר ואומר "ועל אותה תרומה נאמר לכפר על נפשותיכם, שהקרבנות לכפרה הם באים". שהרי כל ביאור זה הביא (בעיקר) כדי לפרש (יותר כפשוטו) את "לכפר על נפשותיכם".

ועפ"י הנ"ל גם יומתק שהביא ענין זה כאן בד"ה "לכפר על נפשותיכם", אף שמבאר כאן ג' סוגי התרומות, וביניהם תרומת האדנים, וע"ז יש אריכות גדולה בפסוק שלאחרי זה (פסוק טז) ברש"י, שעפי"ז הי' לכאורה מתאים לכתוב ענין זה (שיש כאן ג' תרומות וכו'), בסוף הענין (בפסוק טז). אלא, כנ"ל שבא (בעיקר) לבאר ענין "לכפר על נפשותיכם".

ולהעיר, שאם נאמר שנרמז כאן התרומה לתרומת האדנים וכן למחצית השקל של קרבנות ציבור, הנה תיבת כי (תשא) מתפרשת אחרת מהרגיל. שבפשטות מתפרשת (כי (תשא)) "כשתחפוץ", שזה רשות, אבל אם נאמר שקאי על מחצית השקל של אדנים ומחצית השקל של קרבנות ציבור, הרי זו חובה. ודומה לכי תעבוד וגו' שבפ' משפטים (כג, לג) שפירש"י שם "הרי אלו כי, משמשים במקום אשר . . וגם מצינו בהרבה מקומות אם משמש בלשון אשר, כמו ואם תקריב מנחת בכורים שהוא חובה". שגם כאן ה"כי" הוא חובה.

אבל מובן שרש"י לא פירש כן כאן, שכאן אין זה פשוטו של מקרא, שבפשש"מ, התורה מורה לנו איך לספור את ישראל במקום שיהי' צורך.