באחד מן הקובצים דשנת תשמ"ח שאל הת' יוסף יצחק הולצברג על מה שכתוב בתחילת פרשת חיי שרה (כג, ב): "…ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה, שתמוה מדוע לא נזכר בפסוק אודות יצחק, וכי לא בכה יצחק על אמו?

ובפרט שעל פי הלכה מחוייב הבן להתאבל על אמו יותר מבעל על אשתו, ולמה לא התעכב רש"י על זה, ע"כ תוכן שאלתו.

והנה באמת שאלה זו מתעוררת כבר בפרשת העקידה שקודם לפרשה זו ששם נאמר (כב, יט): "וישב אברהם אל נעריו וגו'", והרי גם כאן השאלה, ויצחק היכן היה.

והשאלה שם הוא עוד יותר, לכאו', שהפסוק מאריך קצת שם לספר אודות נערו "…ויקמו וילכו יחדיו וגו'", במקום שהי' יכול לקצר ולכתוב רק "וילך אל באר שבע" (בלי להזכר אודות נעריו), וכמו שמסיים באמת "…וישב אברהם בבאר שבע" (ולא הזכיר שם מה הי' בנוגע לנעריו).

ואעפ"כ בנוגע ליצחק לא הזכיר הכתוב שם כלל, הגם שלכאו' הוא שב עם אברהם.

וראיתי בחומש בשם "אוצר הראשונים" שמביא שם כמה תירוצים, והתירוץ היותר קרוב אל פשוטו של מקרא הוא התירוץ שמביא בשם ר' יוסף כספי (נולד בשנת הא' מ') וז"ל: "כי הוא הראש ואין צורך לזכור הנטפלים לו כמו יצחק בנו, ומזה המין בתורה למאות ואלפים", עכ"ל.

ולפי זה יתורץ גם כן למה לא הזכיר הכתוב את יצחק בתחילת פרשת חיי שרה הנ"ל.

ובאמת מוכרחים לתרץ כעין זה גם לפירוש רש"י בד"ה 'ויהי כבוא אברם מצרימה' (יב, יד): "היה לו לומר כבואם מצרימה אלא למד שהטמין אותה בתיבה, ועל ידי שתבעו את המכס פתחו וראו אותה", עכ"ל.

וכתב על זה התרומת הדשן, וז"ל: "דווקא הכא שייך למידק אמאי לא קאמר "כבואם" משום דהאי קרא איירי בשרה דכתיב "ויראו המצרים את האשה" דלא איירי באברהם מידי אבל בקרא קמא (שם, יא) דכתיב: "ויהי כאשר הקריב לבא מצרימה" לא קאמר "כאשר הקריבו" דההיא קרא במילתא דאברהם איירי ואף על גב דאיירי נמי במילתא דשרה מכל מקום איהו חשיב טפי למתלי הענין ביה, עכ"ל.

אלא שעדיין קצת קשה בנוגע לפרשת העקידה הנ"ל, שהרי הזכיר שם בנוגע לנעריו "ויקומו וילכו ולא נאמר שם "וילך אל באר שבע", הגם שנעריו היו טפלים לאברהם", ואם כן למה לא הזכיר הכתוב שם בנוגע ליצחק.

ובחומש הנ"ל מביא בתחילת פרשת חיי שרה בשם רבינו בחיי, וז"ל: "היה הכתוב ראוי שיאמר ויבא אברהם ויצחק לספוד לשרה ולבכותה, אבל יתכן לומר שלא ידע יצחק באותו הפרק שמתה אמו, כי לפי שמיתתה היתה בשבילו כשמועת העקידה על כן העלימו ממנו מיתתה ולא הגידו לו, גם מעת שנעקד על גבי המזבח לא ראינוהו שהרי כשהלכו אברהם ויצחק להר המוריה כתוב בחזרה (כב, יט): "וישב אברהם אל נעריו", והיה ראוי שיאמר "וישובו אל הנערם" ולא הזכיר חזרת יצחק, ויתכן שנשאר שם בהר המוריה שלש שנים עד שנשלמו לו ארבעים שנה ונשא רבקה, ומפני זה לא נזכר שובו עד שהביא לו העבד את רבקה ואז הזכירו הכתוב הוא שאמר (כד, סב): "ויצחק בא מבוא באר לחי רואי וגו'", עכ"ל.