עה"פ וישמע יתרו וגו' (שמות י"ח, א) פרש"י: "וישמע יתרו מה שמועה שמע ובא קריעת ים סוף ומלחמת עמלק . . את כל אשר עשה להם בירידת המן ובבאר ובעמלק". לקמן (י"ח, ח-ט) פרש"י: "את כל התלאה של הים ושל עמלק . . על כל הטובה טובת המן והבאר והתורה כו' ע"כ.

מפרשי רש"י האריכו לבאר נימוק רש"י בפירושו, למה השמיט קרי"ס בדיבורו השני, והוסיף 'והתורה' בדיבורו הרביעי, ולמה חילק ים ועמלק ל'תלאה' והשאר ל'טובה', עיין ברא"ם, דברי דוד ועוד בארוכה.

והחלק הנוגע לעניננו, מ"ש ברא"ם הטעם דלא כתב רש"י קרי"ס בדיבורו השני

הוא "משום דגבי 'את כל אשר עשה' לא מצי לפרושי קרי"ס משום דלמשה ולישראל כתב, והקריעה לא היתה בעבורם, שהרי בעמידת הענן בין מצרים בין ישראל כבר היו בטוחים ולא היו יראים מהם ואם כן לא היתה הקריעה רק להטביעם להתכבד ה' על ידם, כדכתיב 'ואכבדה בפרעה ובכל חילו', ולא להצלת ישראל".

ולכאו' יש להקשות על הרא"ם, דהלא אפילו לאחר שעלו מן הים היה (באפשרות) שיאמרו שכשם שאנו עולים מצד זה, כך הם עולים מצד אחר רחוק ממנו וירדפו אחרינו (עיין רש"י לעיל יד, ל), וא"כ לא היו בטוחים כ"כ רק בעמוד הענן המחלק.

ובסוף דבריו הקשה הרא"ם: "מ"ש מלחמת עמלק מקריעת ים סוף שמלחמת עמלק כלל אותה בכלל 'את כל אשר עשה', וקריעת ים סוף לא כלל אותה בכלל 'את כל אשר עשה'. אי משום דלמשה ולישראל כתיב, וקרי"ס לא היתה למשה ולישראל, חלישותו של עמלק נמי לא היתה אלא לעמלק, ואי משום הצלתם של ישראל, שהיתה ע"י חלישותו של עמלק, הא לא שייך בה עשייה דהצלה אינו אלא העדר, ובההעדר לא תפול בו עשייה, וצ"ע".

ובדברי דוד אי', שהיה שני מיני נסים שעשה הקב"ה, ובלשונו: "חלוקה הא' היה מה שעשה הקב"ה חידושים מה שאינן צריכים לטובתן של ישראל, דהוה סגי בלאו הכי. אלא שרצה הקב"ה להראות חידוש בכח ידו ברוך הוא דהיינו קריעת ים סוף שהיה אפשר לסגי בלאו הכי, דהיינו ישראל יכולים לילך ממצרים דרך היבשה, וכדרך כל העוברים ממצרים לארץ ישראל. וכן מלחמת עמלק שהיה סגי לישראל בלי מלחמת עמלק. אלא ע"כ מטעם הנזכר, וא"כ זה לא נכלל ב'כל אשר עשה', שהרי לא עשה לישראל טובה בזה. והחילוק השני היה מה שהיה טוב לישראל ולא סגי בלאו הכי. והיינו ירידת המן והבאר. והזכיר ג"כ עמלק לפי שהיה בענין עמלק שני צדדים, האחד המלחמה שבא עליהם שהוא הראות חידוש כח כמו שהזכרנו. וצד השני שהציל אותם ממנו ע"י נס. וע"כ זכר רש"י תחילה מלחמת עמלק לא זכר רק סתם עמלק, דכאן לא נתכוין רק להצלה מעמלק שזה נכלל בחלק הטובה".

ולכאו' יש להקשות על ה'דברי דוד', דהלא בד"ה 'את כל התלאה' פרש"י עמלק סתם ג"כ, והאם יאמר התם שההצלה מיד עמלק נק' תלאה, מלשון ונלאו מצרים - ובפרט לתרגום אונקלוס, ית כל עקתא?!

ולכאו' י"ל, דמ"ש בד"ד שקרי"ס הוא להראות חידוש בכח ידו, ובלשון הרא"ם 'לא היתה הקריעה רק להטביעם ולהתכבד ה' על ידם כדכתיב ואכבדה בפרעה', הכונה כמו שפי' רש"י שם "כשהקב"ה מתנקם מרשעים שמו מתגדל ומתכבד". והנקמה כאן הוא מ'הבה נתחכמה לו', וכמו שפי' רש"י לעיל (א, י) והם לא הבינו שעל כל העולם אינו מביא אבל הוא מביא על אומה אחת. אבל הצלת ישראל היה יכולה להיות כמ"ש הד"ד. ולכן מובן למה לא הביא קרי"ס בדיבורו השני.

אבל הנראה לפענ"ד למה הביא עמלק בדיבור השני והשלישי ג"כ, הוא ע"ד מ"ש רש"י לעיל (ז, ח), ש'ויבא עמלק' הוא דלא כמ"ש בד"ד שהיה להראות חידוש כח, כ"א לענוש את ישראל. ולכן סר קושיית הרא"ם שעל ההעדר לא שייך עשיי', ואם משום חלישותו של עמלק זה היתה לעמלק ו'למשה ולישראל כתיב' - משום דלרש"י 'את כל אשר עשה' מוסב על המלחמה, שאכן היתה לישראל. ובזה שייך ל' עשי', כהמשל המובא שם, שהקב"ה גרם שילחם עמלק עם ישראל. ולכן מובן למה נכלל ב'את כל התלאה'. והא דלא כתב תי' 'מלחמת' בדיבורו השני, הוא משום דלא נוגע כ"כ המלחמה הנעשית ביניהם כ"א 'הנשיכה' לישראל (וכמ"ש בסוף פ' תצא בד"ה אשר קרך, שהעונש של עמלק לא בא משום המלחמה שעשו עם ישראל, כ"א כמשל האמבטי רותחת כו' הקרה אותה בפני אחרים, שלא על העובדה של עצם המלחמה נענשו, כ"א משום הפועל יוצא ממנו משו"ז).

וכמו שפרש"י לעיל כשהקב"ה מתנקם ברשעים שמו מתגדל ומתכבד, כמו"כ בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד (ויקרא ט, ג) ופרש"י בקרובי בבחירי [ע"ד עם הנבחר] ועל פני כל העם אכבד כשהקב"ה עושה דין בצדיקים מתיירא ומתעלה ומתקלס וכו'.