בפירש"י פרשת וירא ד"ה הדלת (יט, ט): דלת הסובבת לנעול ולפתוח.

ושם בד"ה פתח (יא) פירש"י הוא החלל שבו נכנסין ויוצאין.

וצריכים להבין: א) דלת ופתח הם לכאורה מילים פשוטים שגם הבן חמש למקרא יודע פירושם, ולמה צריך רש"י לפרש זה.

ב) בנוגע לפתח מצינו שרש"י כבר פירש מהו, בפרשת נח בד"ה את חלון התיבה אשר עשה (ח, ו): ... ולא זה פתח התיבה העשוי לביאה ויציאה.

וגם שם נראה שאין כוונת רש"י לפרש מהו פתח, אלא, היות שבא לשלול שחלון התיבה אינו פתח, מפרש טעמו, מפני שפתח עשוי לביאה ויציאה.

ג) למה המתין רש"י לפרש תיבת "דלת" עד פסוק (ט), ותיבת "פתח" עד פסוק (יא), והרי כבר נאמר קודם לכן בפסוק (ו): "ויצא אליהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו".

וראיתי בפירוש 'באר בשדה' על פירש"י וז"ל: הא דפירש כן הכא ולא לעיל בפסוק ויצא אליהם לוט הפתחה והדלת סגר אחריו הוא משום דמהכא מוכח שפתח נקרא כל מה שיש מהשער חוץ מהדלת דהיינו כל החלל של עובי הכותל שהרי אחר הדלת סגרו כתיב ואת האנשים אשר פתח הבית ואם כן בהכרח לומר שהפתח נקרא כל החלל שחוץ מהדלת, עכ"ל.

לכאורה זה שכתב הבאר בשדה "דמהכא מוכח שפתח נקרא כל מה שיש מהשער חוץ מהדלת וכו'", כוונתו שגם שטח זה נקרא פתח, שהשטח של מקום הדלת ממש בודאי נקרא פתח.

וצריך עיון אם זה כוונת רש"י בפירושו, שלכאורה אם זה הי' כוונת רש"י הוי לי' להוסיף על כל פנים תיבה אחת בפירושו, דהיינו "הוא כל החלל שבו נכנסין ויוצאין", פירש גם החלל שחוץ להדלת.

ובנוגע לדלת לכאורה לא תירץ הבאר בשדה כלום.