בפירש"י בפרשת יתרו ד"ה ואשא אתכם (יט, ד) "זה היום שבאו ישראל לרעמסס שהיו ישראל מפוזרין בכל ארץ גושן ולשעה קלה כשבאו ליסע ולצאת נקבצו כלם לרעמסס", עכ"ל.

ובד"ה על כנפי נשרים (שם): כנשר הנושא גוזליו על כנפיו שכל שאר העופות נותנים את בניהם בין רגליהם לפי שמתיראין מעוף אחר שפורח על גביהם אבל הנשר הזה אינו מתירא אלא מן האדם שמא יזרוק בו חץ ... אף אני עשיתי כן ויסע מלאך האלקים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו'. והיו מצרים זורקים חיצים ואבני בליסטראות והענן מקבלם".

וצריך להבין: ואשא אתכם על כנפי נשרים הוא ענין אחד, ולמה מחלק רש"י זה לשני ענינים ולשני זמנים, ומפרש זה בשני ד"ה? ולכאורה הי' לי' לפרש או בנוגע ליום שבאו ישראל לרעמסס, או בנוגע להמצב דקודם קריעת ים סוף.

ועיין בפרשת האזינו בפירש"י ד"ה יפרוש כנפיו יקחהו (לב, יא): "...אף הקב"ה אמר ואשא אתכם על כנפי נשרים כשנסעו ממצרים אחריהם והשיגום על הים היו זורקים בהם חצים ואבני בליסטראות מיד ויסע מלאך האלקים וגו' ויבא בין מחנה מצרים וגו'", עכ"ל.

הרי שרש"י מפרש כל הענין בנוגע לקריעת ים סוף.

ולאחר שכתבתי זה ראיתי במזרחי, וז"ל: "נראה לי שהנוסחא הזאת משובשת, וצריך להיות: דבר אחר על כנפי נשרים כו', וכך היא במכילתא, שהלשון הראשון פירש דמיון כנפי הנשרים על הקלות והמהירות, שכמו שהנשר מהיר בהליכתו, כן ישראל בשעה קלה נתקבצו לרעמסס מכל ארץ גשן שהיו מפוזרין בה, ובשעה קלה נסעו מרעמסס לסוכות, שהיה ביניהם מהלך של מאה ועשרים מיל.

"והלשון השני פירש דמיון כנפי הנשרים בחבתו על גוזליו, שכמו שהנשר בוחר שיכנס בו החץ ולא בבניו, כך השי"ת בחר שיקבל הוא החצים והבליסטראות, כדי שלא יבאו על ישראל", עכ"ל. וכן עד"ז כתב הבאר היטב על פירש"י.

אלא שלפי זה צריך לומר שגם מה שנדפס פירש"י בשני ד"ה, בד"ה הראשון נדפס רק תיבות "ואשא אתכם", ובד"ה השני רק תיבות "על כנפי נשרים" הנה גם זה שיבוש. - דצריך להיות רק ד"ה אחד "ואשא אתכם על כנפי נשרים".

ואולי אפשר להעיר על עוד ענין:

לפי הלשון הראשון נראה שמה שנאמר "אשר עשיתי למצרים" קאי על המכות שהביא הקב"ה על המצרים, שזה הי' קודם הענין של "אשא אתכם על כנפי נשרים" שנאמר בפסוק, שקאי על ביאתם לרעמסס. ועל זה פירש"י על כמה עבירות היו חייבין לי קודם שנזדווגו לכם וכו'. והמזרחי פירש על זה, שזה מורה על רוב חבתי בכם.

ועיין מה ששאלתי בהערה הקודמת על פירוש המזרחי זה (וכבר הבאתי שם כל לשונו).

משא"כ ללשון השני שהא דכתיב "ואשא אתכם על כנפי נשרים" קאי על המצב שלפני קריעת ים סוף, יכולים לפרש גם מה שכתוב "אשר עשיתי למצרים על המצב של קריעת ים סוף", ובהמשך אחד.

שהרי רש"י פירש בפרשת בשלח בד"ה ויבא בין מחנה מצרים (יד, כ) "משל למהלך בדרך ובנו מהלך לפניו באו לסטים לשבותו נטלו מלפניו ונתנו לאחריו, בא זאב מאחריו נתנו לפניו, באו לסטים לפניו וזאבים מאחרים נתנו על זרועו ונלחם בהם וכו'", עכ"ל.

ואם כן יכולים לפרש "אשר עשיתי למצרים" - שהקב"ה נלחם עם המצריים, ו"אשא אתכם על כנפי נשרים" - שהענן קיבל האבני בליסטראות.

ולכאורה מרוויחים בפירוש זה:

- שהרי רש"י פירש שם (כ, יט) בד"ה וילך מאחריהם "להבדיל בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ולקבל חצים ובליסטראות של מצרים. בכל מקום הוא אומר מלאך ה' וכאן מלאך האלקים אין אלקים בכל מקום אלא דין מלמד שהיו ישראל נתונין בדין באותה שעה אם להנצל אם להאבד עם מצרים", עכ"ל.

הרי החיבה שהראה הקב"ה הי' חיבה יתירה ביותר, שהרי אע"פ שגם בני ישראל עבדו עבודה זרה, וכמו שפירש רש"י בפרשת בא בד"ה והיה לכם למשמרת (יב, ו): "...ושהיו שטופים בעבודת כוכבים אמר להם משכו וקחו לכם משכו ידיכם מעבודת כוכבים וכו'", אע"פ כן הציל הקב"ה את בנ"י והמצריים נאבדו. ואם כן, הי' מתאים לכאורה שהלשון השני (לפי המזרחי הנ"ל) יהי' הלשון הראשון והעיקרי שבפירוש רש"י, הן מצד סמיכות הענינים כנ"ל, והן מצד החיבה יתירה ביותר שהראה הקב"ה לבני ישראל דוקא בשעת קריעת ים סוף.