בלקו"ש ח"ה ע' 297, מעיר כ"ק אדמו"ר אודות הסתירה שבין רש"י ד"ה "לך לך" (שבהתחלת הפרשה) לד"ה שלאחריו, ובתור הקדמה לשאלה זו כותב וז"ל: "ואע"פ אז אויבן-אויף זעט זיך מער ניט ווי איין פירוש, איז אבער מוכרח . . אז דאס זיינען צווי פירושים, וואס זיינען לכאורה סותרים זה לזה. ולפלא וואס די מפרשים שטעלן זיך ניט אפ אויף דעם. וכאמור כמה פעמים, אז אויף ענינים הכי פשוטים שטעלט מען זיך ניט אפ".

והסתירה היא, שברש"י ד"ה "לך לך" (יב, א) כותב: "להנאתך ולטובתך. ושם אעשך לגוי גדול, וכאן אי אתה זוכה לבנים. ועוד שאודיע טבעך בעולם". עכ"ל. מזה יוצא, שענין הברכות היו אצל אברהם דוקא מצד ההליכה, אבל אם היה נשאר בחרן, לא היה זוכה לברכות. ובד"ה שלאחריו (פסו' ב'), "ואעשך לגוי גדול": "לפי שהדרך גורמת לשלשה דברים, ממעטת פרי' ורבי', וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הוזקק לשלש ברכות הללו וכו'". עכ"ל. שמזה משמע שבאמת אם היה נשאר בחרן, היה מקבל את כל הענינים האלו, ודוקא משום שההליכה פועלת בהם ירידה, לכן היה צריך ברכה ע"ז, וא"כ יוצא שב' הד"ה סותרים זא"ז (או שהם ב' פירושים שונים באמת).

ועיין במפרשי רש"י העיקריים (ה'שפתי חכמים'; הרא"ם; וה'גור ארי') על אתר, שמבארים בזה. עיי"ש. ואבקש מהקוראים להעיר בזה.