במדבר יז, כה: "ויאמר ה' אל משה השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי, ותכל גו'".

והנה צ"ל שבלי הציווי יתכן גם שלא היו צריכים להחזיר את המטה לפני העדות (בקדש הקדשים), כיון שזה כבר עשה פעולתו, ואדרבא יש סברא שלא יהי' בקדש הקדשים, ששם ראוי שיהי' הארון לבדו ולכן הי' הציווי השב את מטה אהרן לפני העדות.

וי"ל שמפני שגדול השלום ושנאוי המחלוקת (רש"י בראשית יא, ט), רצה הקב"ה להראות שחביב לפניו מקל זה שמסיר המחלוקת שהוא מונח במקום הכי חשוב שבו מונח הארון ובו הלוחות.

ויש להוסיף בדא"פ, שלכן הודגש תיבת (ענין) העדות שהי' יכול ליכתב "(לפני ה') באהל מועד". ולהעיר שלעיל בספר שמות בפ' בשלח (טז, לג) לענין צנצנת המן כתוב (על אותו ענין) "והנח אותו לפני ה'", ותו לא (ואינו אומר לפני העדות) (אלא שאח"כ בפסוק שלאחריו (טז, לד) כתוב "ויניחהו אהרן לפני העדות למשמרת", ויתבאר אי"ה להלן).

ובפרט שהציווי (בפעם הראשונה) בפסוק יט הוא "והנחתם באהל מועד (ושם עצמו, ממשיך) לפני העדות גו'", וא"כ הי' יכול בכל הפעמים לכתוב "באוהל מועד" וכבר נדע שצ"ל לפני העדות, ואעפי"כ הדגיש בכל פעם "באהל העדות" (כב), "אל אהל העדות" (כג), "לפני העדות" (כה) - שבזה מודגש החשיבות שיהי' מונח לפני הלוחות - שכולל כל התומ"צ, שהוא כאילו אומר ששקול כנגדם.

ולהעיר שגם צנצנת המן הי' מונח בקדש הקדשים על פי ציווי ה' (אלא ששם לא נאמר (בהציווי) "לפני העדות" כנ"ל), וי"ל בדא"פ שגם כאן מראה ענין זה על חביבות מיוחדת שענין המן הוא "הלחם אשר האכלתי אתכם במדבר בהוציאו אתכם מארץ מצרים", שבכללות ענין אוכל קשור עם הגוף הגשמי, ובזה בא להראות עד כמה חביב גופו הגשמי של יהודי שכזכר ללחם שהאכילם בקש לשמור "לפני ה'" ופירש "לפני הארון".

ויש להוסיף בדא"פ שלכן נצטווה אהרן דוקא שהוא יניח את הצנצנת - אף שבכללות המן בא בזכות משה - כי באהרן התבטא אהבת ישראל ביותר, כענין "אוהב שלום ורודף שלום", לכן נצטוה הוא שיניח את הצנצנת שגם היא מראה על אהבת ישראל.