E. haoros@haoros.com

F. (718) 247-6016

Haoros UBiurim - הערות וביאורים
ג' תמוז ש"פ חקת-בלק - י"ב-י"ג תמוז - תשס"ג
הלכה ומנהג
גדר קבלן בשבת ויו"ט
הרב אלימלך יוסף הכהן סילבערבערג
רב ושליח כ"ק אדמו"ר - וועסט בלומפילד, מישיגן

שו"ע או"ח סי' רמג סעיף א: לא ישכיר אדם מרחץ שלו לעכו"ם מפני שנקרא על שמו ועכו"ם זה עושה בו מלאכה בשבת דסתם מרחץ לאו לאריסותא עביד ואמרי שכל הריוח של ישראל ושכר את העכו"ם בכך וכך ליום ונמצא שהעכו"ם עושה מלאכה בשליחותו של ישראל כו'.

ועיין בשו"ע אדמה"ז סי' רמג סעיף ד: וכל שכן שאם שכר הנכרי לימים שאמר לו בעד כל יום ויום שתתעסק במרחץ או תנור או רחיים אתן לך כך וכך אע"פ שלא אמר לו שיתעסק בשבת והנכרי מעצמו הולך ומתעסק גם בשבת צריך למחות בידו ולא יניחנו להתעסק בשבת, שאף שהנכרי מתכוין לטובה עצמו כדי ליטול השכר שקצץ לו בעד כל יום מ"מ כיון שהוא עושה כן מחמת דבורו של ישראל ששכרו להתעסק איזה ימים ה"ז כעוסק בשליחות הישראל, שאף שהישראל לא אמר לו להתעסק בשבת אלא שכרו לאיזה ימים סתם מ"מ הנכרי שמתעסק בשבת מתעסק הוא מחמת השכירות ששכרו הישראל לאיזה ימים והרי בדעתו היום שהוא שכירו של ישראל היום והוא עושה שליחות הישראל, לפיכך אף שעושה בשביל טובת עצמו אין זה מועיל כלום שלענין שליחות אין לחלק בין עושה לטובת המשלח בין עושה לטובת השליח בין כך ובין כך שלוחו הוא.

וכן עיין בדברי אדמה"ז בסי' רמד בתוך סעיף א' שמחלק בין קבלן לשכיר יום "ואינו דומה (הקבלן) לשכיר יום שהשכיר יום אין המלאכה שלו בטל ואין לו עסק בה שהרי אין כוונתו בעבודתו כדי להשלים המלאכה שהרי לא עליו המלאכה לגמור ואין לו תועלת כלל בהגמרתה אלא כוונתו לעבוד את הישראל כל היום כדי שיתן לו שכרו, לפיכך הרי זה כעושה שליחות הישראל אבל הקבלן הוא כוונתו בעבודתו היא להשלים המלאכה כדי ליטול שכרו ואינו כשלוחו של ישראל". ע"כ.

וא"כ דברי אדמה"ז ברורים ששכיר יום נקרא שלוחו של הבעל הבית, שהרי בדעתו היום שהוא שכירו של הבעל הבית היום והוא עושה שליחות הישראל, ואין לו תועלת כלל בהגמרה של המלאכה. משא"כ קבלן אמרינן שהמלאכה היא שלו שכוונתו בעבודתו היא להשלים המלאכה כדי ליטול שכרו ואינו כשלוחו של ישראל. ועיין בקו"א סי' רמג ס"ק א שמבואר שם ראיותיו של אדמה"ז.

והנה עיין באגרות משה או"ח חלק ד סי' נד במה שנשאל אצלו שישראל רוצה לקנות רוב המניות (סטאקס) של 'קאמפאני' שיש לו עסק ב"רייל עסטייט" ויש שם סוכנים שעובדים בקבלנות בשבת וכל מה שהם עושים בשבת הוא אדעתיה דנפשיה. אבל איכא משרד (אופיס) שהוא פתוח בשבת לצורך הסוכנים ושם יש שכירי יום עובדים, וגם המנהלים נוטלים שכירות קצובה לשנה בעד שכר טירחא, וא"כ הוו שכירי יום. ועיין שם שהוא רוצה להתיר לישראל לקנות רוב המניות של קאמפני זה, ואע"פ שיש שם שכירי יום. וההיתר שלו מיוסד על הא דכתב הרמב"ם בפ"ו מהל' שבת הלכה יח ונפסק כן בשו"ע סי' רמה סעי' ה שהנותן מעות לנכרי להתעסק בהן אע"פ שהנכרי נו"נ בשבת חולק עמו בשכר בשוה. ולפי דעת הגר"מ נקרא הגוי בעלים על המעות, שכיון שהישראל מסר המעות להגוי ושוב אין להישראל דעה על מעותיו ע"כ נקרא הגוי הבעלים על המלאכה, אף שהמעות הוא של הישראל והריוח יהיה להישראל ואין להנכרי אלא שכר קצוב, מ"מ נקרא המלאכה של הגוי ולא נקרא הגוי שכיר יום.

ולפי דעתו של הגר"מ מה שהתיר השו"ע והרמב"ם לישראל לתת מעותיו להגוי והגוי מתעסק בו בשבת, זהו דוקא אם הגוי אין לו שום דעה בהתנהגות העסק שרק אז נקרא הגוי הבעלים על המלאכה, ולטעם זה כותב הגר"מ שמותר גם כשהנכרי נוטל שכר כפועל ואין לו שום חלק בהעסק לא בהריוח ולא בההפסד. ועיין שם דהגר"מ רוצה לומר שההיתר של אריס וקבלן הוא ג"כ משום אותו הטעם שכל הבעלות על ההתנהגות של המלאכה הוא על השור הגוי ורק משום טעם זה נקרא המלאכה שלו.

והנה, דעת רבינו אינו כהגר"מ, והא דמותר בקבלן לעשות מלאכתו בשבת הוא משום שנקרא מלאכתו כיון שהוא צריך לגמור את אותו ומשום זה נקרא מלאכתו. ולפי דעה רבינו אין שום צורך שהגוי יהיה לו כל הדעה בהעסק להיות נקרא קבלן, משא"כ לדעת הגר"מ לא נקרא הקבלן בעה"ב על המלאכה אא"כ כל ההתנהגות של העסק היא על פי דעתו.

והנה מש"כ הגר"מ הוא באמת חדוש גדול, מכיון שלא מצינו בשו"ע שלא נקרא קבלן או אריס אם אין לו כל ה'בעה"ב'קייט' על המלאכה, דעל פי פשטות אם אחד מוסר מלאכה לקבלן לעשותו והוא מוסר הוראות האיך לעשותו, מ"מ נקרא האומן קבלן אע"פ שהוא מקבל הוראות מבעל הבית.

ובכלל דברי רב משה דחוקים ביותר במה שכתב שם בתשובה שמצד אחד צריך שלא יהיה ניכר שהעסק הוא עבור הישראל משום דאם ניכר שהוא של הישראל היה איסור מראית עין שיאמרו שהישראל שנותן המעות הוא הבעלים על המלאכה כו', וביחד עם זה כתב "אבל מצד מראית זה אם ידוע דדרך החברות הוא שהמנהלים עושים הנהלת העסק רק על דעת עצמן ואין צריכין לשמוע כלום, אף למי שיש לו המניות הרי נמצא אף אם ידוע שהממון הוא של הישראל נמי ידעו שהעסק מתנהל על פי הגויים", עיין שם כל דבריו בהתשובה.

וכל זה דוחק, מכיון שידוע שאם המנהלים אינם עושים כפי הרצון של מי שיש לו רוב המניות הרי בעל הבית הזה שיש לו המניות יכול להוציא המנהלים מהקאמפאני.

וכן לדעת הגר"מ צריך הגוי להיות לו כל הבעלות של המלאכה כדי להיות מותר, א"כ קשה לומר שיש לו בעלות על המלאכה כיון שהבעה"ב שיש להם רוב המניות יכול להוציא המנהלים. וא"כ לפי שיטת אדה"ז דברי רבי משה ז"ל אין להם מקום, וגם לפי שיטתו שלו עצמו דבריו הם בבחינת דוחק גדול.

הלכה ומנהג
הבדלה בנער בר-מצוה
הרב יעקב ליב אלטיין
מנהל מכון "היכל מנחם" - ברוקלין, נ.י.

בעת חגיגת בר מצוה של בני מנחם מענדל שי' (ט"ז אייר), עוררתי על שאלה שעלתה לפני, היות שהוא הגיע לעול מצוות ביום ראשון ט"ז אייר, מהו לגבי חיוב הבדלה במוצאי ש"ק, להנך דיעות שהבדלה מן התורה, דהיות שבש"ק עדיין קטן הוא ואינו במצות שבת אלא מטעם חינוך, האם חייב הוא בהבדלה במוצ"ש. ונפק"מ לדינא אם יכול להוציא אחרים בהבדלה (אלא שיש אומרים שאין הקטן שנתגדל מוציא את אחרים עד למחר, וכמדומה יש אומרים עד אחרי י"ג שנה ויום אחד שלימות).

והנה, להשיטות דהבדלה מדרבנן מביא אדה"ז (בסי' רצו) שתי דיעות, אם חובת הבדלה תלוי' בשמירת שבת או לאו, דלחד דיעה אינן תלויות זב"ז ולכן נשים פטורות מהבדלה כי היא מצוה שהזמן גרמא, משא"כ לדיעה הב' היות ונשים חייבות בשמירת שבת ישנן בהבדלה.

ולכאורה לפ"ז יהי' אותו חילוק גבי קטן, אלא באופן הפכי, דלדיעה הא' שאינו תלוי בשמירת שבת א"כ קטן שנתגדל במוצאי שבת חייב בהבדלה אף שלא הי' בשמירת שבת, ולדיעה הב' שתלוי בשמירת שבת לכאורה יש מקום לומר דפטור.

וצ"ע איך הוא להשיטה דהבדלה מן התורה.

בשעת מעשה נתעורר שקו"ט אצל ידידיי המסובים ויש צידדו לומר דהיות דשבת מיקדשא וקיימי א"כ למאי נפק"מ אם נתחייב בשמירת שבת הרי במוצאי שבת חל עליו חיוב להבדיל בין קדושת שבת לחול (אף שהוא עצמו לא הי' חייב בשמירת שבת), ויש צידדו להיפך ע"פ המבואר בלקו"ש חל"א פ' יתרו דלפי שיטת הרמב"ם חובת קידוש והבדלה חד שם הוא (עיין שם), ולפ"ז לכאורה רק מי שנתקדש בקידוש חייב בהבדלה.

אך אח"כ נזדמן לידי שו"ת ציץ אליעזר (חי"ב סל"ח), ומצאתי שם תשובה להרב פראנק, שלדעת הרב פראנק מי שפטור מקידוש ושמירת שבת (כמו שוטה ונשתפה במוצאי שבת) אינו חייב בהבדלה במוצ"ש, והציץ אליעזר פליג עלי' וס"ל שחיוב הבדלה אינו תלוי בקידוש ושמירת שבת.

הרי שזו מחלוקת פוסקי דורנו. וראיתי אף מציינים לשו"ת באר משה ואין הספר תח"י לעיין.

אלא שבאמת הם דנו במי שפטור לגמרי משמירת שבת (או שלא שמר שבת כלל), אך עדיין יש לדון בקטן שנתגדל, שחייב בשבת עכ"פ מדרבנן מטעם חינוך, והרי זה דומה להא שמביא במגן אברהם סי' רסז דמי שעושה קידוש בזמן תוספת שבת גם לדיעות שתוספת שבת מדרבנן אינו צריך לקדש עוד פעם משחשיכה. ובמנחת חינוך מצוה שו מדמה זה לקטן שנתגדל באמצע הספירה, דאם ספר בקטנותו מטעם חינוך מועיל שיוכל להמשיך לספור אחרי שנתגדל בברכה גם להדיעות שכולן מצוה אחת, עיין שם. וא"כ ה"ה בנדו"ד, דאף שחייב בשבת רק מטעם חינוך מ"מ חל עליו חובת הבדלה (אפילו את"ל שהוא מה"ת).

אלא שכבר הקשו באחרונים על המנחת חינוך דחובת חינוך היא על האב ולא על הקטן עצמו, משא"כ בשאלת המג"א גבי קידוש בזמן תוספת שבת. והדברים ארוכים וידועים.

ועוד זאת דכללות הענין שחיוב דרבנן יכולה להועיל להשלים לחיוב דאורייתא אינו פשוט, וכפי שהרבי מקשה על המנחת חינוך בלקו"ש ח"א פ' אמור (וכן בלקו"ש ח"ח פ' נשא ובעוד מקומות).

והנה, בלקו"ש ח"א שם מסיק הרבי דלכו"ע כל לילה מצוה בפ"ע, אלא שלהדיעה שאם שכח יום א' אינו יכול להמשיך לספור הוא לפי חסר בתמימות, שהחשבון צ"ל שלם, ואם החסיר יום אחד בטל החשבון מאתו, ולפי זה די ומספיק הא שהקטן ספר בפועל בקטנותו ובמילא יש לו החשבון. אלא שאח"כ ממשיך דאימתי יש לספירת הקטן מציאות רק מצד מצותי' אחשבי' כי לולא זה אין לספירה ומנין שום מציאות, עיין שם.

ולכאורה נראה דלפי סברא זו לא איכפת לן גם את חובת חינוך היא רק על האב ולא על הקטן עצמו, כי העיקר הוא שמעשה הספירה הוא מצד הציווי שעי"ז יש למעשה הספירה חשיבות (משא"כ להמנ"ח שלדידי' ה"ז תלוי בהשקו"ט אם מצוה דרבנן מועיל להשלים להמצוה דאורייתא).

ולכאורה לפי כל זה בנדו"ד את"ל שהבדלה תלוי' בחובת קידוש או עכ"פ בחובת שמירת שבת, הרי מאחר שהקטן אינו חייב בשבת מה"ת אלא רק מטעם חינוך, אינו פשוט כלל שיוכל להבדיל במוצ"ש דאינו דומה לספירת העומר ששם זקוקים רק להחשבון דמ"ט יום.

שוב העיר אותי בני הת' יחזקאל שי' ששאלה זו דקטן שנתגדל במוצ"ש כבר דן עלי' בס' קצות השולחן, סי' צו בבדי השולחן אות י"ב, והוא אתא עלה מטעם אחר, וז"ל:

ויש להסתפק בקטן שהגדיל במו"ש אם חייב בהבדלה כיון שלא הי' חייב בקדושת שבת פטור ממילא מלהבדיל בין קדש לחול, או דנימא שחייב בתוספת שבת שהיא במו"ש, וע"כ צריך להבדיל. וי"ל ג"כ דכיון דהי' פטור מקדושת שבת עצמה פטור ג"כ מתוספת שבת, וצ"ע. עכ"ל.

ולכאורה, יש להוסיף בדבריו, דאף את"ל שחייב בתוספת שבת, עצ"ע להדיעות שרק תוספת יו"כ מה"ת שוב אתינן לידי שקו"ט הנ"ל, אם שייך לומר שחייב בהבדלה מה"ת על תוספת שבת שהיא רק מדרבנן.

אך מסתימת לשון אדה"ז בשולחנו בהל' יו"כ משמע דס"ל שגם תוספת שבת מה"ת, אף שבהל' שבת לשון קדשו הוא "י"א שמ"ע מה"ת להוסיף כו'".

ועוד להעיר לענין אם שייך חיוב תוספת שבת אם פטורים מעיקר קדושת שבת, מלקו"ש הט"ז פ' יתרו, כמה אופנים בגדר תוספת שבת. עיין שם. ועצ"ע בכל זה*.


*) נוסף למ"ש בשו"ת הר צבי ח"א סי' קסה, ראה גם שו"ת בצל החכמה ח"א סי' עב, ושו"ת הרד"ד או"ח מהדו"ב סי' ז, ובס' משיב הלכה סי' שפב - שהסיקו שאינו יכול להוציא אחרים יד"ח. וראה גם בקובץ 'מוריה' גליון קמה-קמו, ומנ"ח מצוה שיג אות ט, ובס' הדרת קודש (עניני קטן) מערכת קטן במצוות סי' יד, ובהערות וביאורים גליון שפ. המערכת.

הלכה ומנהג
שינוי השם לענין כתובה
הרב מרדכי פרקש
שליח כ"ק אדמו"ר - בעלוויו, וואשינגטאן

דבר המצוי שבעלי תשובה או גרים משנים שמם לשם יהודי, ולעיתים זה קורה מיד לפני נישואין, וצריך בירור איזה שם לכתוב בכתובה:

א. דברי הרא"ש ופסק השו"ע

בשו"ת הרא"ש כלל טו, ד כותב "וששאלתם על גר שנתגדל בין ישראל ורוצה לישא אשה אם יוכל לקרות לעצמו איזה שם שירצה, כגון פלוני בן פלוני עם כנויו, ויכתוב כך בכתובה פלוני בן פלוני עם כנויו ויחתמו עדים עליו, אי מחזי כשקרא אי לא?"

ומשיב הרא"ש "יראה שאותה כתובה אינה כתובה כיון שלא הוחזק בעיר באותו שם עד היום הזה ונמצא משהא את אשתו בלא כתובה", ולאחרי שמאריך בכמה ראיות כותב "אלא ודאי אי אפשר לשנות ולכתוב שם שלא הוחזק בו, שטר זה כמאן דליתיה דמי, הכי נמי כתובה זו כמאן דליתיה דמיא ואין לחתום עליה".

הרי דעת הרא"ש מבואר, דבכדי לשנות השם ולכותבו בכתובה צריך להיות שיוחזק בשם זה. אבל איך מחזיקים בשם - מעשה או שיעור זמן - לא ביאר לנו ברא"ש.

א' הראיות שהביא הרא"ש הוא מגמ' ב"ב קעב, א, ושם אומרת המשנה "שנים שהיו בעיר אחת שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחר יוסף בן שמעון אין יכולין להוציא שטר חוב זה על זה [שיכול הלה לטעון שטר זה שבידך אני החזרתיו לך כשהחזרת לי ממון שלוית בו ממני, רש"י]. והמשנה ממשיכה בכמה עצות איך לסדר להם שטר. ומזה שלא מציעים להם שאחד ישנה שמו מוכיח הרא"ש דא"א לשנות מבלי שיוחזק בכך.

והנה, לגבי גיטין ג"כ שואלת הגמ' לעיל (קסז, ב) וליחוש לשני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת, דלמא כתיב גיטא ואזיל וממטי ליה לאיתתיה דהיאך. ובהמשך מביאה הגמ' משמיה דרב "כל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו", ומקשה "לא איתחזק מאי? אמר אביי דקרו ליה ועני, רב זביד אמר רמאה ברמאותיה זהיר [ידע ויזהר לענות הלכך אין תקנה עד דליתחזק. רש"י].

ולמעשה כך נפסק בשו"ע חו"מ סימן מט סעיף ג "כל שהוחזק שמו שלשים יום בעיר כותבים אותו שם ואין חוששין שמא שינה שמו לעשות קנוניא". ובס"ד שם "אי קרו ליה ועני מחזקינן ליה בההוא שמא לחובתו, כגון שקרא את עצמו ראובן וכתוב [כצ"ל - ראה סמ"ע סק"ז] שטר עליו ראובן לוה משמעון, וטען השתא לאו ראובן שמי, אי קרו ליה ראובן ועני אע"ג דלא אתחזק ל' יום בהאי שמא חייב".

מבואר בזה דלהחזיק שם אפשר בב' אופנים: א) שמוחזק דשם זה משך זמן של שלשים יום. ב) שקוראים לו ג' פעמים בשם זה ועונה, וכגון שיקראו אותו לעלות לתורה ג"פ ויעלה.

וברמ"א אהע"ז הל' גיטין סימן קכ, ס"ג כתב "וצריך להכיר שם האיש והאשה שם אביהם וכל שהוחזקו ל' יום בעיר אין חוששין להם יותר". הרי כתב רק זמן ל' יום, וצ"ב.

ב. מחלוקת דעת הנודע ביהודה והחתם סופר

אמנם מצינו שבדבר זה נחלקו כבר מגדולי הפוסקים - הנו"ב והחת"ס:

הנודע ביהודה (בשו"ת אהע"ז מהדו"ק סימן פח) נשאל לגבי גט שנכתב בעיר פילץ ומעולם לא כתבו שם גט מחמת ספק בשם העיר אם לכתוב פילטץ או פילץ. ובתו"ד כותב "מ"מ נלע"ד דשם העיר תליא בבני העיר כמו שם של האדם באדם עצמו וכשם שהאדם יכול להחזיק לעצמו שם שירצה, כך בני העיר יכולים להחזיק שם לעיר שלהם ולשנות משם לשם כרצונם . . אמנם לפי שקשה לומר שבשלשים יום איתחזיק דבשלמא שם אדם בכל עת קורין אותו בשמו, אבל שם העיר לפעמים לא יזכר השם בפי אנשי העיר כמה ימים, לכן יכריזו בכל בתי כנסיות שבעיר שלשים יום רצופין ערב ובבקר ששום אדם לא יקרא עוד שם העיר פלטץ בטי"ת רק פילץ בלא טי"ת וכו'".

אבל החתם סופר (ח"ו סימן מא) האריך להקשות עליו. ובתו"ד כותב "גם מש"כ לכרוז שלשים יום זה אחר זה ומסתייע ליה מש"ס דפרק גט פשוט קיז, ב, כל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו, ע"כ הצריך הכרזה שלשים יום, ואני תמה מאד על הגאון ז"ל, ומה ענין הכא להתם, התם מיירי בחשש רמאות כמבואר דסוגיא שם . . משא"כ באדם שבא לפנינו ורוצה להחליף שמו הלא מעשים בכל יום שמשנים שמות של חולים, וע"כ לא בזה נתחבטו אלא במת באותו היום וקודם מותו אחר שינוי השם נכתב גטו, בזה התחבטו אי חיישינן לאותו השם כיון שלא נקרא בו עדיין, אבל זולת זה שלשים יום מאן דכר שמיה וה"ה גבי עיר אם יסכימו כל אנשי העיר לשנות שמה הרי נשתנה שמה ומי יאמר להם מה תעשו".

הרי מבואר דדעת הנו"ב הוא בכדי להחזיק בשם חדש צריך שיקראו אותו ל' יום, אבל להחת"ס מספיק בזה שרוצה שיקראו אותו בשם החדש. ורק במקום שיש חשש שקר הרי בזה שהוחזק ל' יום מוציאו מחשש זה.

וראיתי מציינים לשו"ת מהרי"ל דיסקין בקונטרס אחרון סימן ה אות ריז - ושם כותב בזה הלשון "מה שנתסתפקו איזו מבהילים, בשם שיקרא לאדם אולי לא חשיב שם עד ל' יום", ומביא כמה ראיות שאין לחשוש לזה וא' מראיותיו הוא מהמשנה בנדה, דבת יום אחד מתקדשת, ואיך יהני עכ"פ קידושי שטר אם לא הוחזקה בשמה, ועי"ש עוד.

אף דלכאורה צ"ע בראי' זו, דאוי"ל דכשמדובר בא' שיש לו שם מוחזק ורוצה לשנות שמו, דאז השקו"ט מה צריך לעשות כדי שיוחזק בשם החדש. אבל תינוק כשנולד ומקבל שם והוא שמו דמעיקרא אה"נ לא יצטרך לשלושים יום וכו'. אבל דעתו מתבאר ג"כ כדברי החת"ס הנ"ל.

ג. בירור דעת ה"צמח צדק"

ואף שלמעשה הובא בספרי המלקטים בעניני נישואין לחוש לדברי הרא"ש, ראה לדוגמא בספר הנשואין כהלכתם פרק יא סעיף עה "חתן או כלה שנשתנו שמותיהם אין לכתוב בכתובה את שמם החדש אלא אם כן כבר הוחזקו בשם זה שלשים יום קודם כתיבת הכתובה, ואם כתבו בכתובה שם החדש של החתן או של הכלה שעדיין לא הוחזקו בו - הכתובה פסולה". ומציין בהע' 153 שו"ת הרא"ש הנ"ל.

וכן כתב בספר נטעי גבריאל "נישואין" פרק כח ס"ג לגבי מי שהוסיפו לו שם אחר חתונתו - להדעות שצריך לכתוב כתובה חדשה - "ויש להמתין בכתיבת הכתובה החדשה עד לאחר שיוחזק באות שם ל' יום" ושם בהערה ה' הביא מספר מלאכת חרש שהעלה כן עפ"י הפוסקים שו"ב וחת"ס שהובאו לעיל, וכ"ה בספר פתחי חושן - הלכות ירושה ואישות - בקונטרס בעניני כתובה שפשוט דכל שלא הוחזק ל' יום אין כותבין כלל השם החדש. וגם העתיק מהרא"ש וכן בשו"ת מנחת יצחק ח"י סי' קלח דעתו שצריך ל' יום והביא מכמה לשונות הפוסקים בזה.

אבל בעיון בדברי הצמח צדק נראה לכאורה שיש מקום לומר דבשינה שמו יחול השם מיד, והוא בשו"ת צ"צ אהע"ז ח"ב סימן קעט, בדין שכיב מרע ששינו את שמו וגירש ביום השינוי ומת אחר עשרה ימים האם הגט כשר? ובס"א מביא מדברי הבית יוסף דאע"ג שלא הוחזק עדיין מ"מ חשוב מיהו לאחד משמותיו. וכן מעתיק מדברי השואל בשו"ת שב יעקב "ומעשים בכל יום בגט שכ"מ שנשתנה שמו ע"י חולי שכותבים בגט שם ההוא ועיקר אף שבן יומו הוא".

ובהמשך מביא הצ"צ ראי' מעניינת "דשינוי שם שמשנים שמו במכוון מילתא היא אפילו תיכף ומיד לקריאת השם". והראי' היא מזה שקרא משה להושע בן נון יהושע וכדברי הגמרא שביקש עליו רחמים י-ה יושיעך מעצת מרגלים.

"והקשה האור החיים למה א"כ שינה שמו ה"ל לבקש עליו רחמים לבד? ועכצ"ל דכוונתו שיהיה בשמו ממש שם י-ה, דשמא מילתא היא, "וא"כ מוכח דתיכף ומיד שנקרא שמוכן חשוב זה שמו ממש, דאלת"ה אלא עד שיוחזק שלשים יום א"כ ה"ל לחוש שבתוך זמן זה יתפתה לעצת מרגלים ח"ו ומאי מהני ליה השם ה"ל לבקש רחמים בלבד . . אלא ודאי דתומ"י שקראו לו הוקבע לו שם זה ממש עד דמהני להיות י-ה יושיעך כו', וא"כ הכי נמי לענין שינוי שם מחמת חולי דג"כ מתפללין עליו ומברכים אותו ושע"י שינוי זה השם יושיע הש"י ויקימו מחוליו, ה"ז ממש מעין ומדוגמא דויקרא משה להושע כו' שג"כ בקש רחמים שע"י שינוי השם כו', א"כ מזה נלמוד דע"י תפלה זו ושינוי השם נקבע לו מיד כן זה השם". ועי"ש בהמשך התשובה כו"כ לשונות דבירור הדבר שמוחזק בשם החדש מיד. ועכ"פ לשם טפל לגבי כתיבת גט, והמעיין יראה.

ולפי"ז אוי"ל שבנדו"ד הבעל תשובה שמשנה שמו לשם יהודי שבד"כ זה נעשה ג"כ בתפילת מי שבירך וכו'. וכן הגר ששינה שמו, ונישאו בתוך ל' יום משינוי השם יוכל לכתוב שם זה בכתובה עכ"פ כשם נוסף, וכמבואר ג"כ בדברי החת"ס והמהרי"ל דיסקין שהובאו לעיל.

ואף בתשובת הרא"ש שסמכו עליו בכלל לא כתב שיעור זמן של ל' יום, ובדיוק השאלה שם "גר שנתגדל בין ישראל ורוצה לישא אשה אם יוכל לקרות לעצמו איזה שם שירצה". הרי נראה שכבר הוא גר משך זמן ורק עכשיו שהולך להתחתן רוצה לשנות שמו אולי בנידו"ז יצטרך להחזק שם חדש. אבל בגר שמשנה שמו כחלק מהגירות שלו יחול השם מיד וכקטן שנולד.

[ולענין דיעבד הנה בשו"ת שבט הלוי ח"ח סימן ע"ר מלמד זכות דאם כתבו שם החדש אף לפני שהוחזק מהני בדיעבד, וטעמו בעיקר דכיון שעושים קנין בעדים אין השטר מעכב דאינו אלא שטר ראיה, והרי אצלינו הקנאת הכתובה בנוסף לכתיבת השטר הוא ע"י קנין בעדים. עיי"ש.]

ד. מדברי הרבי בנידון זה

רבינו כותב בשני מכתבים (אג"ק ח"ט עמ' שכט, וחי"ז עמ' רעו), לגבי הוספת שם לכלה וחמותה, או חתן וחמיו ששמותיהן שוין "יוסיפו לה שם . . ואז - מה טוב לאחרי שלשים יום מפעם הראשונה דקביעות השם הנוסף - יגמרו הענין", וכו'. "שיוסיפו לו שם אחר ויעלה לתורה ויחתום גם בשם הנוסף ומה טוב ששם הנוסף יהי' הראשונה . . ובלבד שיעשו התנאים לאחרי חזקתו שלשים יום בשם החדש".

ובספר מקדש ישראל (עמ' 148) מסופר "כאשר נשאל רבינו על כך ששם החתן הוא כשם חמיו, הורה להוסיף לחתן א"כ השם "בן ציון", כן הורב לחתן לקבל שלש עליות לתורה ביום השבת שלפני "התנאים" כדי להיקרא שלוש פעמים "חזקה" בשמו החדש. ופירט היכן יקבל העליות, ראה שם. הרי שלא התקדש להחזיק בשמו ל' יום. ויש לחלק. ועכ"פ הרי מבואר לעיל דעת רבינו שצריך ג"כ (-לכתחילה עכ"פ-) שלשים יום.

אבל בכו"כ מכתבים ומענות אודות שמות שווים בחתן וחמיו וכו' כותב רבינו רק להוסיף שם מבלי להתנות שיוחזק ל' יום (ראה המלוקט בזה בשערי הלכה ומנהג אדהע"ז ועוד).

Download PDF
תוכן הענינים
גאולה ומשיח
לקוטי שיחות
שיחות
אגרות קודש
נגלה
חסידות
הלכה ומנהג
פשוטו של מקרא
שונות