שמות כג, ח, רש"י ד"ה דברי צדיקים: "דברים המצודקים משפטי אמת וכן תרגומו פתגמין תריצין, ישרים".

הנה ביאור רש"י מובן בפשטות, כי בפשש"מ כשאומרים דברי צדיקים היינו דברים שמדברים צדיקים, וכמו שאנו אומרים בנוסח התפלה "ובשפתי צדיקים תתברך", ובפרט שבא בהמשך ל"יעור פקחים" שמדבר על הדיינים.

ועל זה מבאר רש"י שאינו כן, שאין מדובר על (הדברים שמדברים) הצדיקים, אלא הדברים עצמם הם הצדיקים - שהדברים מצודקים, ומה שייך לומר על דברים שהם צדיקים (מצודקים), הנה ע"ז מבאר רש"י "משפטי אמת".

ומסתייע מהתרגום "וכן תרגמו כו'", כיון, שכנ"ל, אין זה כ"כ פשוט לפרש דברי צדיקים דברים המצודקים ולא דברים של הצדיקים - הדיינים, ולכן מביא על זה הראי' מהתרגום שפירש "פתגמין חריצין", שזה הולך על הדברים (הדינים).

ומוסיף (בסוף) תיבת "ישרים", והיינו שמבאר תיבת חריצין שהם ישרים, והוא כאותו ענין שרש"י אמר "משפטי אמת", אלא שהתרגום השתמש בלשון אחרת "דברים ישרים".

ובדא"פ י"ל ההכרח ללמוד כן ב"דברי צדיקים" שהם דברים מצודקים, שלאחר שאמר הכתוב "יעור פקחים", וכדפרש"י "שתטרוף דעתו עליו וישתכח תלמודו", א"כ מה מקום יש ל"ויסלף דברי צדיקים", והרי כבר לפני זה הוא כבר מטורף בדעתו, ואין מה לסלף, דהרי מלכתחילה לא יוכל לומר דברים טובים.

משא"כ כשמפרשים "הדברים המצודקים" היינו, שגם כשיהיה לו דעת, הנה השוחד יגרום שיבין את הדברים המצודקים - שהם דיני התורה האמיתיים - באופן של סילוף.

ויש להוסיף ע"ד הצחות, שאם לקח שוחד לא יתכן שהתורה תקרא לו בשם צדיקים, אלא בע"כ שקאי על הדברים המצודקים.