בגליון העבר על הפסוק לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל (וישלח לה, י) שואל הרב וו.ר. מן הפסוק בפר' ויגש (מו, ב) שנאמר שם "ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני".

דלמה קורא אותו הקב"ה כאן בשם יעקב ולא בשם ישראל.

אבל מובן הדבר ע"פ מה שנאמר לפני כן בהפסוקים ובפירש"י בפר' וישלח לב, כז. ולב, כט, שנאמר שם בפסוק כז "לא אשלחך כי אם ברכתני". ופירש"י "הודה לו על הברכות שברכני אבי שעשו מערער עליהן" שיעקב מבקש שהמלאך (שרו של עשו) יבטל את הערעור של עשו על הברכות.

וממשיך בפירש"י אחריו בד"ה 'לא יעקב' (לב, כט) שזה תוכן המעורר תמי', שהרי בהפסוקים אחריו נזכרו רבוי פעמים השם יעקב כולל הנ"ל, קריאתו ע"י אלוקים במראות הלילה.

ועל זה באים דברי רש"י שם שהפירוש הוא לא יאמר עוד, שהברכות באו לך בעקבה ורמי' כי אם בשררה וגלוי פנים, דהיינו שהמלאך אומר ליעקב שפירושו של עשו על השם יעקב "קרא שמו יעקב ויעקבני" (כז, לו) מתבטל ונעקר ע"י שם "ישראל" שענינו "שררה וגילוי פנים", שבזה יש בו עקירת פירושו של עשו על השם יעקב דהיינו "עקבה ורמי'". ונשאר השם יעקב על שרשו המקורי - אחיזת העקב.

ולאור פירש"י הנ"ל (לב, כט) על כרחך צריכים להבין כך הפסוק ולשון רש"י, בפסוק לה, י: "שמך יעקב, לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהי' שמך", ופירש"י על ד"ה לא יקרא שמך עוד יעקב: "לשון אדם הבא במארב ועקבה אלא לשון שר ונגיד".

דהיינו שהשם "ישראל" עוקר ומבטל פירושו של עשו שבשם "יעקב" דהיינו אדם הבא במארב ועקבה, ועצם השם יעקב נשאר בפירושו המקורי על שם אחיזת העקב.