בגליון העבר מעתיק הרב וו.ר מה שכתבתי בגליון תתקיב על שאלתו שהכתוב אומר בפ' וישלח (לה, י) "לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהי' שמך וגו'", אם כן למה נאמר בפרשת ויגש (מו, ב): "ויאמר אלוקים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני", שעניתי על זה שם (שהרב וו.ר. מעתיק רק חלק ממש"כ) ע"פ מה שנאמר לפני כן בהפסוקים ובפירש"י בפ' וישלח לג, כז. ולב, כט.

התוכן ממה שכתבתי בקיצור, שהשם "ישראל" שזה "שררה וגילוי פנים" מפקיע ועוקר רק השם "יעקב" של "עקבה ורמי'", ועצם השם "יעקב" נשאר בפירושו המקורי על שם אחיזת העקב.

ושואל הרב הנ"ל בגליון שם על הלשון "כי אם" ישראל והי' שמך וגו', ונראה שזה פשוט כאן אפילו לבן חמש שלא יכול להיות הכוונה שיופסק השם יעקב - שהרי השם "יעקב" מוזכר בפסוקים אחרי כך רבוי פעמים. וזה ברור גם לפחות מבן חמש, שהרי השם יעקב נשאר אצלינו כמו השם ישראל.

בגלל זה לא נזקק רש"י לשום הקדמות בפירושו בד"ה לא יעקב (לב, כט), שמתחיל תיכף פירושו "לא יאמר עוד שהברכות באו לך בעקבה ורמי' כי אם בשררה וגילוי פנים..." (זאת אומרת שאין אפילו "הוה אמינא" בפירש"י על עצם השם יעקב שבפסוק).

ע"פ פירש"י הנ"ל ברור ואין שאלה על הלשון "כי אם", "וכי אם" כאן הוא "דוקא" כמו בשאר מקומות.

וכן הדבר בוישלח לה, י, דהד"ה בפירש"י הוא "לא יקרא שמך עוד יעקב", שתיבות הנ"ל כשלעצמם אינם דורשים פירוש, רק מצד זה ששם יעקב הולך ונזכר גם אחרי כן כנ"ל.

ועל זה הדיוק בדברי רש"י שם "לשון אדם הבא במארב ועקבה...". זאת אומרת שרש"י מבהיר שאן הכוונה כפשוטם של התיבות אלא הכוונה ליעקב בתור שם של עקבה ורמי' שזה מתבטל ונעקר ע"י שם ישראל שנמצא על ידו.

ועפ"ז יובן גם הלשון בפי' רש"י, בד"ה לא יעקב (לב, כט): "וסופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל ומחליף שמך וכו'" ששואל הרב הנ"ל שלכאורה הי' מתאים אם רש"י הי' אומר "ומוסיף לך שם" ולא ש"מחליף".

אבל לגבי השר של עשו שבו המדובר שם הרי השם "יעקב" הוא ענין של עקבה ורמי', ("ורק על כרחו הודה לו עליהן", לשון רש"י שם). וע"י שם ישראל נעקר ונתבטל השם יעקב במובן הנ"ל.