בריש פ' בשלח כתוב "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה, ויסב אלקים את העם דרך המדבר ים סוף וגו'".

ומשמעות הדברים היא, דלולא ה"חשש" "פן ינחם העם וגו'" היו בני ישראל הולכים לארץ כנען ממצרים דרך ארץ פלשתים.

והעירני ח"א, דלפי מיקומו של "הר סיני" בזמננו שהוא קרוב לדרום חצי האי סיני, הרי אי אפשר היה לעבור דרכו אם היו הולכים דרך ארץ פלשתים, והרי הכוונה לתת את התורה בהר סיני כבר נתפרשה לעיל בדברי ה' למשה בפעם הראשונה "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה".

ולכאורה דוחק לפרש שמ"ש כאן ולא נחם הוא הסבר על דברים שכבר נקבעו לפני זמן רב, היינו שזה שנקבע הר סיני כמקום קבלת התורה קשור עם זה ש"אמר אלקים פן ינחם העם וגו'".