בגליון תשז (עמ' 71) הבאתי את פרש"י בפרשת תצוה ד"ה "והי' על מצחו תמיד" (כח, לח): "אי אפשר לומר שיהא על מצחו תמיד שהרי אינו עליו אלא בשעת העבודה וכו'", עכ"ל.

וכתבתי שם ששמעתי מקשים שגם בחושן המשפט נאמר (שם, ל): "...ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד". הרי שגם כאן נאמר שהכהן גדול נשא את החשן המשפט תמיד, אם כן, למה לא פירש רש"י כאן כלום.

וכתבתי שם שאין לתרץ שיש חילוק בין מה שנאמר בציץ לבין מה שנאמר בחושן המשפט: דבציץ נאמר: "...והי' על מצחו תמיד וגו'", משא"כ בחושן המשפט לא נאמר "על לבו תמיד" אלא "לפני ה' תמיד".

ולפי זה אולי יהי' הפירוש כאן כמו שכתוב בפסוק (כט) שלפני פסוק זה: "...לזכרון לפני ה' תמיד". דהיינו, דהגם שהכהן גדול נשא את חשן המשפט רק בשעת העבודה אבל הזכרון לפני ה' הי' תמיד.

דאם נתרץ באופן זה קשה למה לא נאמר גם כאן "לזכרון", ועכ"פ הי' לו לרש"י לפרש זה על דרך שמפרש בכמה מקומות כשחסרה תיבה אחת בכתוב, וכלשונו כמה פעמים "הרי זה מקרא קצר". ועוד, אם כן, למה נאמר ענין זה (של זכרון) שתי פעמים.

והמערכת כתבה שם לתרץ: "אולי י"ל (ובהקדים) דהקושיא היא לכאורה גם מפסוק (כט) שכתוב שם אודות החשן לזכרון לפני ה' תמיד, אלא ששם פשוט מהי הכוונה במלת תמיד, כי כתוב שם לפנ"ז בבאו אל הקודש לזכרון לפני ה' תמיד, היינו שמלת תמיד מתייחסת למ"ש בבאו אל הקדש אזי תמיד יהי' החשן על הכהן, וכן אפשר לומר בפסוק (ל) ששם כתוב לפני ה' תמיד, היינו שציץ עליו תמיד כשהוא לפני ה' - בשעת עבודה משא"כ כאן שכתוב והי' על מצחו תמיד (ורק לאח"ז), ורצון להם לפני ה' יותר משמע שהכוונה כפשוטה שציץ על מצחו תמיד, ולכן מפרש"י", עכ"ל המערכת בקובץ הנ"ל.

א. והנה זה שכתבו שהוא דבר פשוט - שמלת "תמיד" הכתוב בפסוק (כט) מתייחסת למ"ש (לפני זה) "בבואו אל הקדש", וכן פירשו מ"ש בפסוק (ל) "לפני ה' תמיד", היינו שצ"ל עליו תמיד כשהוא לפני ה' - בשעת עבודה, צריך עיון בדבריהם.

נוסף לזה שעדיין קשה למה נאמר ענין זה שתי פעמים, הן בפסוק (כט) והן בפסוק (ל), עוד אינו מובן: למה הוציאו הכתוב מפשטותו, שהרי בפשטות קאי מלת "תמיד" על "לזכרון" שנאמר קרוב לו, ולא על "בבאו אל הקדש" שנאמר רחוק יותר מתיבת "תמיד".

וגם יש חילוק בהפירוש של תיבת "תמיד", שאם "תמיד" נמשך "לזכרון לפני ה'", (דהיינו שהזכרון לפני ה' יהי' תמיד), אז הפירוש של "תמיד" הוא בכל עת בלי הפסק זמן, שהרי הזכרון הוא לפני ה', שהוא למעלה מהזמן.

ועל דרך המבואר בתניא פרק כה: "...ויחוד זה למעלה הוא נצחי לעולם ועד כי הוא ית' ורצונו למעלה מהזמן . . אלא שלמטה הוא תחת הזמן ובאותה שעה לבדה שעוסק בה בתורה או במצוה", עכ"ל.

כן על דרך זה אולי אפשר לומר בנוגע להחשן משפט, שהגם שהכהן גדול נשא אותו רק בשעת עבודה, אבל הזכרון של שמות בני ישראל בחשן למעלה הי' נצחי.

משא"כ כשתיבת "תמיד" נמשכת ל"בבאו אל הקדש" - דהיינו בשעת עבודה, הרי יש כאן הפסק בין שעת עבודה אחת לשני', ואין הפירוש של "תמיד" לפי זה כפירושו העיקרי.

ועיין בפרש"י תחילת פרשת תצוה ד"ה תמיד: "כל לילה ולילה קרוי תמיד כמו שאתה אומר עולת תמיד (במדבר כח, ו), ואינה אלא מיום ליום, וכן במנחת חביתין נאמר (ויקרא ו, יג), ואינה אלא מחציתה בבקר ומחציתה בערב", עכ"ל.

הרי שרש"י צריך להביא ראי' שגם כשאינו נמשך תמיד ממש, גם כן מתאים על זה הלשון של תמיד, אבל אין זה הפירוש העיקרי של תמיד.

ועוד, שבנוגע לעולת תמיד ומנחת חביתין, על כל פנים יש זמן קבוע בכל יום, שלפי זה הפירוש של תמיד קשור עדיין עם זמן, משא"כ לביאת כהן גדול לעבודה.

דרך אגב: בנוגע לפרש"י ד"ה תמיד שבתחילת פרשת תצוה (הנ"ל), הנה בכל החומשים שראיתי עד עתה המראה מקום שנדפס בפרש"י אחר תיבות: "כמו שאתה אומר עולת תמיד", הוא: (במדבר כח, ו).

וצריך עיון, למה לא ציינו לפרשת תצוה גופא ששם נאמר (כט, מב): "עלת תמיד וגו'", וגם שם פרש"י "מיום אל יום, ולא יפסיק יום בנתיים".

ואולי הי' אפשר לתרץ שאלה זו, ע"פ דיוק אחר שיש בפרש"י זה שהלשון ברש"י הוא: "כמו שאתה אומר עולת תמיד". ולכאורה לשון זה אינו רגיל בפרש"י, ולמה לא אמר "כמו שנאמר", ועל דרך שאמר במנחת חביתין.

ואפשר לומר עכ"פ בדרך הצחות שהיות שפרשת התמיד שנאמרה בפרשת פנחס היא פרשה שאומרים בכל יום קודם התפילה, לכן אמר רש"י להבן חמש למקרא "כמו שאתה אומר"].

ב. לפי דברי המערכת שמלת "תמיד" מתייחסת למ"ש "בבאו אל הקדש" קשה לכאורה, וכי צריכים פסוק להודיענו שהכהן גדול צריך להיות לבוש תמיד בשמונה בגדים בשעת עבודה, והרי זה דבר פשוט?

ולאידך גיסא אם צריכים פסוק להודיענו זה, למה לא נאמר בשאר בגדים שצריך הכהן גדול להיות לבוש בהם תמיד בשעת עבודה. והרי בכתפת האפד כתיב (כח, יב): "...ונשא אהרן את שמותם לפני ה' על שתי כתפיו לזכרון", ולא כתיב שם תמיד. וכן על דרך זה במעיל כתב (כח, לה): "והי' על אהרן לשרת וגו'", ולא כתיב שם תמיד.

ונוסף לכל זה כתיב בסוף הענין (כח, מב): "והיו על אהרן ועל בניו בבאם אל אהל מועד וגו'", ופרש"י שם: "כל הבגדים הראויין לו".

ג. לפי דברי המערכת שיכולים לפרש מילת "תמיד" אשעת עבודה צריך להבין, מהו הפירוש ברש"י ד"ה והיה על מצחו תמיד (כח, לח): "אי אפשר לומר שיהא על מצחו תמיד שהרי אינו עליו אלא בשעת עבודה וכו'".

ולמה א"א לפרש דבריהם שהפירוש של "תמיד" כאן הוא בשעת עבודה. והרי נאמר כאן "לפני ה'", ולפי דבריהם, כן הם מפרשים מה שנאמר בפסוק (כח, ל) "לפני ה' תמיד", היינו שצ"ל עליו תמיד כשהוא לפני ה' - בשעת עבודה.

ודוחק גדול לומר שאין יכולים לפרש כאן תמיד בשעת עבודה מפני שבציץ נאמר תיבת "תמיד" סמוך ממש לתיבת "מצחו" משא"כ בחושן המשפט מפסיקים תיבות "לפני ה'" בין תיבת "לבו" לתיבת "תמיד". ועל כל פנים לומר על זה הלשון "שאי אפשר לומר" אינו מסתבר.

ועוד וכי התירוץ שרש"י מתרץ: "...מלמד שממשמש1 בו בעודו על מצחו שלא יסיח דעתו ממנו", יותר קרוב לפשוטו של מקרא?

שמצד כל הנ"ל נראה לומר שהפירוש בפסוק (כח, כט) הנ"ל "...לזכרון לפני ה' תמיד", הוא: שהזכרון יהי' תמיד. והשאלה מה שגם בפסוק (כח, ל) נאמר "תמיד" עדיין במקומה עומדת לכאורה.

כל זה כתבתי בנוגע לתירוץ המערכת, אבל לאחר שיצא הקובץ הנ"ל לאור ראיתי בחומש בשם אוצר הראשונים שמביא בשם ר"ח פלטיאל2 בנוגע להשאלה הנ"ל, וז"ל: "אע"ג דלא היה תמיד דלא היה רק בשעת עבודה מ"מ קאי על זכרון שאפילו אין עליו הבגדים הם נזכרים תמיד ונ"מ דאמר דחשן היה מכפר על מעוותי משפט.

"מיהו הקשה מהר"ח שיחי' דתרי קראי למה לי דכתיב ונשא אהרן את שמות בני ישראל על לבו, והדר כתב ונשא אהרן את משפט בני ישראל, ודוחק לומר דאיצטריך תרי קראי חד לבית ראשון דהיו אורים ותומים וחד לבית שני דלא היו אורים ותומים דמסתמא קרא לא קאי על העתיד.

"ועוד לעיל כתיב לזכרון לפני ה' תמיד, והכא לא כתב זכרון", עכ"ל ר"ח פלטיאל.

בפרשת ויקרא יש שני פסוקים שכמעט דומים זה לזה ויש רק חילוק קל ביניהם: בפסוק (ד, ל) כתב: "ולקח הכהן מדמה באצבעו ונתן על קרנות מזבח העולה ואת כל דמה ישפך אל יסוד המזבח". ובפסוק (שם, לד) כתיב: "ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו וגו'".

ועיקר השאלה הוא מפרש"י (שם ד, ח) ד"ה ואת כל חלב פר: "חלבו היל"ל מה ת"ל פר לרבות של יוה"כ לכליות ולחלבים ויותרת". ושם ד"ה החטאת: "להביא שעירי ע"א לכליות ולחלבים ויותרת".

שלפי זה תיגדל השאלה כאן למה נאמר בפסוק (לד): "מדם החטאת", ולא "מדמה", ובפרט שבכמה פסוקים לפני זה נאמר "מדמה".

ואין רש"י מפרש זאת.

1) בספר יוסף הלל כתב, וז"ל: "בדפה"ר כתוב שימשמש בלשון צווי, והוא נכון," עכ"ל.

2) בחומש הנ"ל בסופו מביא וז"ל: "רבינו חיים פלטיאל חי במאה הראשונה לאלף השישי בפלייזא שבצרפת, היה נכדם של רבינו שמואל מפלייזא ורבינו יעקב מפרובינצה, היה תלמיד חבר של מהר"ם מרוטנברג, ומוזכר בתשובותיו".