על הפסוק בפרשתינו "ולאביו שלח כזאת עשרה חמורים" (בראשית מה, כג) פרש"י "ששלח לו יוסף יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו" (מגילה טז, א), ותרגם יונתן 'טעינן חמרא'. והטעם בזה, פירש המהרש"א (וכן התורה תמימה) שהיין מחמם את הזקן, שגופו מצונן. אבל זהו יין כפשוטו, צריך להבין, למה שלח יוסף ליעקב ריבוי של יין כל כך, הרי אדרבא, ביקשו 'רדה אלי, אל תעמוד', 'ומהרתם והביאו את אבי', שלא יתמהמה יעקב, אלא יסע למצרים מיד?

ועוד רבו בפסוק זה כמה קושיות ודיוקי המפרשים: הרמב"ן והאור החיים דייקו שמילת 'כזאת' מיותרת, שהרי היה יכול לקצר ולומר: 'שלח עשרה חמורים'. ורש"י פירש "כזאת, כחשבון הזה", וביאר בזה המהרש"ל, שלא שלח חמורים ממש, אלא שחשבון משא היין שנשאו בעגלות היה צריך לזה עשרה חמורים. אבל אם זהו רק חשבון המשא, קשה, למה מחלקם ל'חמורים, ואתונות'. והספורנו פירש ש'כזאת' קאי על שמלות וכסף שנזכרו לפני זה, שגם לאביו שלח מלבושים, אבל הרמב"ן דוחה זה, שלפי פשטות הכתוב לא קאי אדלעיל. והיעב"ץ כתב ש'יין ישן' גימטריא ת'ל, כנגד ת'ל שני השעבוד שנגזר בבין הבתרים לזקנו אברהם.(ובאור התורה (ויגש ח"ה עמ' תתקפח) דורש הכתיב של 'עשרה חמרים', ולא 'חמורים', שיין 'חמרא' בלשון ארמי, וכן בכתוב "תשתה חמר" (דברים לב יד, תהלים עה, ט). וראה לקוטי לוי יצחק על זהר שמות עמ' ז, ובספר הערכים חב"ד ערך 'אושא' עמ' רצא וריש עמ' ש). גם הקשה היעב"ץ, הרי יין אינו 'טוב מצרים,' אלא הוא משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל.

ונלענ"ד ליישב הקושיות ודיוקים הנ"ל, לפרש מילת 'כזאת', היינו שאין הכוונה כאן למזון גשמי כעניני בר ולחם שנזכרו בפסוק, אלא ענין 'כזאת' היינו ששלח יוסף במינים ששלח ליעקב מסר ורמז רוחני, כדי ליישב דעתו. וכעין העגלות ששלח יוסף, שלא היה זה רק עגלה מרכבה גשמיית ליסע בה, אלא רמז לו יוסף בזה להלכות עגלה ערופה שלמדו יחדו.

וכן י"ל כאן, שיוסף רצה לחנך את בניו ברוח ישראל סבא, ודאג מאד "כי נשני . . את בית אבי", ולכן רצה לעודד את יעקב לנסוע אליו מצרימה, שלא יחוש שעוזב את מגורי אביו, ויוצא לעת זקנותו מארץ ישראל, להשתקע בערות הארץ לגור שם, שלהלכה אסור לצאת מארץ ישראל, רק ללמוד תורה ולישא אשה, ואכן נתיירא יעקב לירד, עד שהבטיחו הקב"ה 'אל תירא מרדה מצרימה'.

וזהו שרמז יוסף ב'יין ישן' כמו ששנינו בפרקי אבות פ"ד: 'הלומד מן הזקנים כשותה יין ישן', שביקש יוסף מיעקב אביו (הזקן), שהוא בחינת יין ישן, שיבוא ויחנך וילמד את בניו במצרים, שלא יסתפקו בלימוד 'מן הקטנים' היינו מיוסף, שאף שגם יוסף נקרא 'בן זקונים' שמסר לו יעקב כל שלמד בישיבת שם ועבר, מ"מ עדיף שילמדו תורה מדעת זקנים ממש. ואף שלפי ההלכה המצווה ללמד בנו מוטל על האב, מ"מ לאבי אביו יש מעלת 'יין ישן'.

וזהו 'טו"ב מצרים', על שם העתיד, י"ז שנה שגר יעקב עמהם במצרים, להורות לפניו, ולימד את אפרים שהיה מצוי אצל יעקב (רש"י בראשית מח, ב, ב"מ פז, א). וע"ד הצחות יש לפרש ענין 'עשר חמורים', שאף ש'רוצה אדם בקב שלו מט' קבין של חבירו', העדיף יוסף יותר, פי עשר, שיזכו ללמוד לא ממנו אלא מהבחיר שבאבות. ויומתק גם לשון 'דעת זקנים נוחה', ש'יין' זה מועיל לא רק בגשמיות לחמם גופו של הזקן, אלא מיוחד לדעתו ומעלתו הרוחנית לחנך את בני בניו במצרים.