במדרש שכששמע יעקב שמת יוסף נצטער על שנשא שתי אחיות. ואולי י"ל בהקדם דהנה לכ' צ"ע על יוסף שהלך להאחים דהרי הי' מקום סכנה כמ"ש ברש"י עה"פ נלכה דותינה, וא"כ אף שהי' עליו מצות כיבוד אב, מ"מ הרי אין זה מהמצוות דיהרג ואל יעבור, וכל מי שנ' בו יעבור ואל יהרג וכו'.

אך י"ל בזה ע"פ החקירה הידוע במנ"ח ועוד אי ב"נ מחוייבים למסו"נ על כל המצוות. ד"וחי בהם" נ' בישראל ולא בב"נ. (ואף דכבוד אב לא הי' מז' מצוות דידהו, הנה אפ"ל בתרתי, חדא דיש סברא במפרשים דגם ב"נ היו מחוייבים במצוות כאלו, ועי' לקו"ש ח"ה פר' וישלח וש"נ. וגם י"ל דלחומרא הי' להם דין ב"נ, והענין ד"וחי בהם" הוי קולא בהמצוות ולא חומרא). וא"כ, י"ל דיוסף לשיטתו ע"פ הידוע במפרשים שמחלוקת יוסף והאחין הי' שיוסף הי' סובר שהי' להם דין ב"נ ולכן אמר לה"ר על וכו', וא"כ הי' סובר גם בנידו"ד דאין לו ההיתר דפקו"נ.

והנה כשסיפרו ליעקב שיוסף נהרג י"ל דהי' קשה לו ע"ד מה שהי' קשה לר' יעקב בחולין דר' יעקב מעשה חזא, דכיון שהלך במצות כיבוד אב, א"כ איך אפשר שנהרג והיכן אריכות ימיו כו', ויש לבאר זה כי יעקב אבינו הי' סובר דשכר מצות בהאי עלמא איכא, כדמשמע במאי דקאמר ביקש יעקב לישב בשלוה, אמר הקב"ה לא דיין לצדיקים מה שמתוקן להם לעוה"ב, ומה דיעקב לא נחית לסברא זו משמע דנקט דשכר מצוה הוי גם בהאי עלמא, וא"כ קשה איך נהרג יוסף. והסיק מזה דבודאי הלך במקום סכנה וע"ד המבואר בגמ' בענין שלוחי מצוה אינן ניזוקין דבמקום דשכיח היזיקא שאני, אלא שזהו דוקא לדידן דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא, הנה בנוגע להענין דשלוחי מצוה אינן ניזוקין יש חילוק בין שכיח היזיקא ללא שכיח, אבל בנוגע לשכר מצוה בהאי עלמא אין חילוק אי שכיח היזיקא, ורק דצריך לומר דמכיון שהלך במקום דשכיח היזיקא לא הי' זה מצוה. אך כנ"ל זהו דוקא אי נימא דהי' לו דין בנ"י, דמצד הדין "וחי בהם" אין מצוה במקום סכנה, משא"כ בב"נ הוי מצוה גם במקום סכנה, וכנ"ל, וא"כ ממה שנהרג יוסף הוי הוכחה דיש להם דין בנ"י לגמרי.

והנה מבואר בענין מה דנשא יעקב שתי אחיות דסבר דאין דין בנ"י לגמרי וכמבואר בזה בכמה אופנים, וכמבואר בלקו"ש דסבר דאין החומרא דבנ"י, דהוי רק בגדר חומרא, דוחה חיוב גמור לקיים דבורו, אמנם לאחר שסבר שנהרג יוסף, וא"כ יש ראי' שיש להם דין בנ"י לגמרי, גם לענין לדחות חיוב אחר, א"כ שפיר נצטער על שנשא שתי אחיות.