בהמשך למה שהקשיתי בגליון תתח בדברי רש"י לדברים לד, א ואילך - דלמה בהפסוקים "ויראהו ה' את כל הארץ את הגלעד עד דן גו'" לא פירש כלום על התיבות "את הגלעד" – וכמ"ש בתרגום יונתן בן עוזיאל דקאי על "ית גבורן דעתיד למעבד יפתח דמן גלעד" [וכן לא פירש כלום על "בקעת יריחו עיר התמרים עד צער" אף שיש דרש ע"ז ב(תיב"ע וב)ספרי] –

הנה ראיתי בשיחת יום שמח"ת תשמ"ו סמ"ט (שיחות קודש תשמ"ו (הוצאת ש.ז.) ח"א ע' 292 ואילך):

"אין דער סיום הסדרה1 ווערט דערציילט אז "ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפסגה גו' ויראהו ה' את כל הארץ גו'". זאגט רש"י – "הראהו את כל ארץ ישראל בשלותה והמציקין העתידים להיות מציקין לה".

"וואס בהמשך הכתובים ווערן אויסגערעכנט כמה וכמה מקומות אין ארץ ישראל וואס דער אויבערשטער האט באוויזן משה'ן, ניט פון אלע שבטים, נאר בלויז מקומות מסויימים און שבטים מסויימים.

איז רש"י טאקע מפרש ווי יעדער ארט2 [=הדגשת המעתיק] איז מרמז אויף אן ענין מיוחד, דעם ענין פון "שלוה" אדער היפך השלוה, צער אדער הצלחה, וואס איז געווען אין יעדערען פון די מקומות וואס דער פסוק רעכנט אויס.

און רש"י איז אזוי ממשיך ביז "ואת הנגב ואת הככר"3 – אז "ואת הככר" מיינט "הראהו שלמה יוצק כלי בית המקדש שנאמר4 בככר הירדן יצקם המלך במעבה האדמה".

נאר ווען עס קומט צום לעצטן ענין – "בקעת יריחו עיר התמרים" איז רש"י גארניט מפרש!

וואס אויך דא זעט מען אן ענין תמוה בנוגע צו "יריחו", אז רש"י איז ניט מפרש וואס איז דער ענין המיוחד שביריחו. ואכ"מ". עכלה"ק.

הנה ת"ל שכוונתי לקושיית רבינו; אבל יש לתמוה קצת, דמשמע מלשון רבינו "איז רש"י טאקע מפרש ווי יעדער ארט איז מרמז אויף אן ענין מיוחד. . און רש"י איז אזוי ממשיך ביז "ואת הנגב ואת הככר" דרש"י אכן פירש הכל עד בקעת יריחו, ובאמת לא פירש כלום על ארץ גלעד, וכמו שהקשיתי שם בארוכה דהתם הוו"ל לרש"י לפרש יותר משאר המקומות שנפרטו בכתוב.

עוד יש להעיר ממ"ש שם "נאר ווען עס קומט צום לעצטן ענין [=הדגשת המעתיק] – "בקעת יריחו עיר התמרים" איז רש"י גארניט מפרש!" – הנה "עד צער" (שהוא לאח"ז בפסוק) הוא ג"כ נדרש בתיב"ע ובספרי. וצ"ע.

1) לד, א.

2) ובתורת מנחם – התוועדויות תשמ"ו ח"א ע' 400: "והולך ומפרט את המאורעות שהראה הקב"ה למשה לכל הפרטים שנימנו בכתוב [=הדגשת המעתיק]".

3) ברכה שם, ג.

4) מ"א ז, מו.