בגליון תתעז (ע' 60) הקשה הר' ב"צ שי' ריבקין מדוע בגמ' מגילה (ז, ב) בעי ילפותא מיוחדת לסעודת פורים שצריכה להיות ביום ולא בלילה ולא ילפינן זה מהפסוק "והימים האלו נזכרים ונעשים" ממנו לומדים גבי משלוח מנות ומתנות לאביונים ומקרא מגילה.

ונ"ל, דזה שרש"י מפרש "ונעשים – משתה ושמחה וכו'" הוא על יסוד מה שכתוב לפני זה במגילת אסתר (ט, כב) "לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". וזהו המקור למובן של ו"נעשים".

ועיין בלקו"ש חלק טז ע' 369 וז"ל: "דער לשון אין מגילה (פון וואנען מ'לערנט ארויס די דריי מצות: משתה - סעודה, משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים) איז: "לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים". עכלה"ק.

ועיין בביאור הגר"א בסי' תרצה ס"ד דהמקור לזה שהביא הרמ"א בשם הרא"ש דיש לשלוח מנות ביום ולא בלילה הוא מ"ימי משתה ושמחה ומשלוח וגו'", ובפשטות הוא גם המקור למה שהביא המ"א ס"ק יג דה"ה למתנות לאביונים.

ועיין במגילה דף ב, ב: "מנהני מילי" [דכרכים מימות יהושע קוראים בט"ו ופרזים בי"ד], ומביא הפסוקים (ט, יט) "על כן וגו'" ו"להיות עושים וגו'" (ט, כא). ומקשה הגמ' "אשכחן עשייה (מה שכתוב בפסוקים אלה "משתה ושמחה ומשלוח וגו'") זכירה (קריאת המגילה) מנלן?" ומתרצת הגמ' "אמר קרא והימים האלה נזכרים ונעשים אתקש זכירה לעשיה".

ועיין גם במגילה (יז, א) לגבי הקורא את המגילה למפרע לא יצא, דשואלת שם הגמ' "מה"מ אמר רבא דאמר קרא ככתבם וכזמנם", ומקשה הגמ' "מידי קריאה כתיבה הכא, עשייה כתיבא דכתיב להיות עושים את שני הימים", ומתרצת הגמ' "אלא מהכא והימים האלה נזכרים ונעשים איתקש זכירה לעשייה", רואים שהמקור לעשיה הוא לא מהפסוק "והימים האלה", כי כבר מהפסוק לפני זה (ט, כז) "להיות עושים את שני הימים" נזכר עשיה, ומה זה עשיה הנה זה מפורש בפסוק (ט, כב) "לעשות אותם ימי משתה ושמחה".

ואתי שפיר הא שבמתני' "כל היום כשר לקריאת המגילה" מביא הפסוק "והימים האלה נזכרים ונעשים", אבל לגבי משתה סעודת פורים מביא רבא הא דכתיב במפורש בסעודת פורים - ימי משתה ושמחה.

והכל על מקומו יבוא בשלום.